חיבורו התורני-הפולמוסי של הוגה רעיון הקק"ל ורעיון האוניברסיטה העברית, (הרב) צבי הרמן שפירא

חיבורו התורני-הפולמוסי של הוגה רעיון הקק"ל ורעיון האוניברסיטה העברית, (הרב) צבי הרמן שפירא – חכמים היזהרו בדבריכם – וינה, תרנ"ד [1894]

"מאמרי ביקורת על המשפטים אשר הוציאו בשם החכמה ואשר החליפו ספקות בוודאות והשערות בהלכות קבועות. מאת צבי הירש באאמ"ו שלמה זצ"ל המכונה ד"ר הערמאנן שפירא. פרופיסור לחכמת השיעור בבית האונייווערזיטאט אשר בהיידלעלבערג".

"חוברת ראשונה, כוללת שני מאמרים: א. החקירה והקבלה. ב. כוח החיים".

"מחיר הספר קודש לישוב ארץ ישראל".

וינה, תרנ"ד.

נדיר מאוד!!!

צבי (הרמן) שפירא נולד בארז'וויליק, עיירה קטנה בליטא על יד העיר טאוראגה. אביו היה למדן ושאיפתו הייתה שבנו יהיה רב בישראל. בילדותו גילה צבי הרמן שפירא כישרונות בלתי רגילים: בגיל שלוש קרא כבר "אותיות קטנות" בספר, בגיל ארבע למד גמרא עם פירושים, בגיל שמונה שלט כבר בלשון העברית במידה כזאת, עד שחיבר ספר דקדוק משלו והתמחה בספר מורה נבוכים לרמב"ם. בשנת ה-24 לחייו שימש כבר כרב וראש ישיבה בעיר הליטאית בירטושלא, ושמו יצא לתהילה בכל הסביבה.

בן 26 החליט שפירא להתחיל בלימודי-חול ולבסס את ידיעותיו במתמטיקה. בהשפעת רעיונות ההשכלה עזב את עיירתו, את רבנותו ואת עולם הישיבות והלך אל מרכזי הרוח והמדע בעולם. תחילה הגיע לווילנה ובידו מכתב המלצה מאת הסופר אברהם מאפו. כאן התחיל הרב לשעבר והוא אז בן 27 – בפעם הראשונה בחייו ללמוד את שפת המדינה ולהתעמק במדעים, וכאשר נוכח לדעת כי בווילנה לא ימצא את מבוקשו, החליט לגלות למקום אחר. אחרי טלטולים רבים וניסיונות קשים (בין היתר באודסה) הגיע בשנת 1868 לברלין ללא ידע מוקדם בגרמנית ובחוסר כל. נרשם לקורסים באקדמיה לאומנויות ומלאכות.

בשנת 1878 חזר לברלין ומשם לאוניברסיטת היידלברג. הוא התקבל כחבר בחברה המתמטית בהיידלברג. כעבור זמן קצר, נתן את הרצאתו הראשונה ובשנת 1880 הופיע ספרו הראשון במתמטיקה. הוא הוכתר בתואר כבוד ונתמנה למרצה באוניברסיטה. עברו עוד שש שנים ושפירא מונה כפרופסור שלא מן מהמניין למתמטיקה באוניברסיטת היידלברג.

בגיל 30 התוודע לרעיון ההתיישבות בארץ ישראל וחלם על הקמת מרכז עליון למדעים בירושלים. הוא התחיל לפרסם מאמרים על בעיות תנועת התחיה הלאומית וקשר קשרים עם הסטודנטים היהודים בהיידלברג, שהיו רובם יוצאי רוסיה ורעיון שיבת ציון היה קרוב ללב כולם. בגיל 40 יסד שפירא בהיידלברג אגודה יהודית לאומית בשם "ציון" שמטרותיה היו להפיץ בקרב היהודים את השפה ואת הספרות היהודית, לארגן את היהודים לפעולה ציבורית למען שחרור מעמדו של העם היהודי, להגשים את הרעיון של התיישבות יהודית בארץ ישראל ולהקים מרכז רוחני של המתיישבים היהודים בארץ.

בתקופה זו חיבר שפירא את הספר שלפנינו, רק מעט עותקים ממנו נותרו כיום.

בפורום הקונגרס הציוני העולמי הראשון, בישיבה האחרונה של הקונגרס, העלה שפירא הצעה לייסד את הקרן הקיימת לישראל. הצעתו נתקבלה על ידי צירי הקונגרס ללא התלהבות יתרה ונמסרה לוועדה מיוחדת לשם עיבוד ועיון. שפירא עצמו לא זכה לראות בהתממשות חזונו ונפטר 8 חודשים מאוחר יותר. הרצל עצמו כבר תמך ברעיון ואחרי נאום סוחף קרא להצבעה מחודשת על ההצעה. באותה ישיבה ראשונה של קונגרס הציוני הגיש שפירא גם את ההצעה להקמת אוניברסיטה עברית בירושלים.

בפתח החוברת הביא שפירא מכתב שקיבל מאת ראובן בריינין, בו כתב: "אתה אשר היית הראשון אשר הטפת על הרעיון לייסד בית מדרש למדעים בירושלים…". תשובתו של שפירא נדפסה כאן אף היא, ובה הוא כותב בין היתר:

"אקווה כי יהיה כל ימי רוח לעמי ולבי לשפתו ולחייו ונפשי קשורה בדלותו ושפלותו האוכלת את חצי בשרי, ובגאונו ותפארתו מלפנים בהר הקודש ובירושלים אשר ממנו תקוות ותוחלתו…".

בחיבור זה קורא שפירא להוסיף השכלה בעם ישראל, ומנגד הוא מתריע ומוחה כנגד המבלעים את המסורת בגלל ההתפתחות המדעית וההשכלה.

"רמו עינינו ויגבה לבנו להחריב ולהשמיד את כל אשר בנתה לנו הקבלה והמסורת… אנא אחי! אל באפכם פן תשחיתו! לא בחרב ולא בחנית כי אם בשם החכמה נדגול… ההגדות והמסורות הרבה דברים יקרים מפז טמונים בתוכם, אל תזלזל בהם…

פלוני ופלוני החכמים הברלינים אמרו להשלים בין עם ישראל ובין העמים האחרים, ותהי ראשית מלאכתם להסיר את לב ישראל מתורתו, משפחתו, מצור מחצבתו, מציון מירושלים ומכל הקדוש לנו. הה, כי חיים בפיהם ומוות בכפם! אנא אחי בני עמי! כי יאמרו לכם סופרים שלא שימשו כל צרכם דברים בשם החכמה הנראים כסותרים את דברי תורתנו הצרופה, אל תאמינו להם!"

מעטפת ירוקה עשויה בריסטול (מקורית כמובן, עם טקסט דומה לזה המופיע בשער). הדפים הראשונים עבים. עמודים בודדים רופפים וקצת עדינים.

20 עמ'.

מצב טוב.