ישבתי בספריה הלאומית ועיינתי בחיבור עתיק מלפני כמעט 200 שנה על אודות ספר הזוהר. מתי מעט עברו עליו לפניי, ובזהירות אפליג ואומר שאולי אף אחד בדורנו לא עיין בו, ועוד מעט תבינו למה אני חושב ככה. ואז אני נתקל בקטע המפתיע הבא:
"בזוהר רבו שיבושים במקרא, גם מה שמביא מגמרא למאות ולאלפים, וחסרון הידיעה נשקף מכולם לכל משכיל, ועל פי רוב נראה סיבת הטעות כי שכח וכתב פסוקים נפרדים מתדמים, וכן כאן מביא פסוק של עשיית המשכן על ההקמה, וכל זה בא לרבי משה דליאון ממהירות כתיבתו, שהיה מקבל שכר הרבה בעד הקונטרסים שלו, והיה צריך לכתוב קונטרסים כפולים לאנשים רבים… חשב וכתב מבלי עיין במקרא ובש"ס, ובכל זאת ידע להסתיר זיופו וטעותו עד שקם הגאון יעב"ץ ז"ל".
דברים חריפים ביותר! מי יכול לכתוב בנחרצות כזאת, שהזוהר נכתב על ידי רבי משה די ליאון? האם 'משכיל' כותב את זה, או שמא רב בישראל??
בדקתי בקטלוג הספריה, וכתוב שם שהדברים נכתבו על ידי אחד המשכילים בגרמניה – החוקר רפאל קירכהיים.
אהה, נרגעתי. הרי חוץ מהרב קאפח שהביע התנגדות לזוהר לא שמענו על רב אחר, ודאי לא 100 שנה לפניו, שסבר שהזוהר כולו הוא מעשה זיוף.
אבל כשהמשכתי לקרוא את כתב היד, הרגשתי שהכותב אינו "משכיל", כפי שנטען, אלא רב. לא רק שסגנון הכתיבה הוא רבני מובהק, אלא שניכר כי מגמתו של הכותב בכל סעיף בדבריו היא לחזק ולטהר את האמונה מסיגיה.
אז מיהו הכותב האלמוני, שהקדיש חיבור שלם להוכיח שהזוהר חובר על ידי רבי משה די ליאון במאה ה-13?
חקרתי ובדקתי, עד שהגעתי לתגלית המפתיעה.
מדובר על רב בישראל, חכם וחוקר, שהיה נחשב כופר בעיני הקנאים, וקנאי בעיני המשכילים. הוציאו נגדו חרמות, פשקווילים, והפיצו שמועות שווא על עבירות שלו על ההלכה. ההצקות בלתי פוסקות שהגיעו לשיאם בליל שבועות ת"ר (1840), כשבית הרב הותקף באבנים וחלונותיו נופצו. הוא כיהן כרבה של פראג, והיה חתנו של גדול הדור, אבל מעטים מבינינו שמעו עליו. הוא הקדיש את מיטב כוחו ומרצו לפרסם בקהל עם ועדה שספר הזוהר הוא זיוף של רבי משה די ליאון, אך קולו היה כערער בערבה.
לפני שנמשיך, אני רוצה לתת מעט רקע לפולמוס שהתקיים בדורות האחרונים על אודות ספר הזוהר.
אחד מגדולי המקובלים היה רבי יעקב עמדין (היעב"ץ). הוא היה חרד מאוד לאמונה באחדות האל, ומשום כך התנגד בחריפות לחלק מהרעיונות המופיעים בספרות הקבלה. כמו כן, הוא תלה את צמיחת התנועה השבתאית בספרות הקבלה.
באחד מספריו, הנקרא 'מטפחת ספרים', הציג היעב"ץ מספר נימוקים המערערים את הטענה שכל ספר הזוהר הוא יצירה של רבי שמעון בר יוחאי, כפי שטענו בתוקף כמה מהמקובלים.
על כמה מהדברים בזוהר ציין:
"אלו אינם דבריו של רבי שמעון בר יוחאי, ומי שיש לו חצי דעת יבין כן". ועל דברים אחרים כתב: "שבדברים אלו ריח של עבודה זרה".
במקום אחר בספרו כתב:
"אני נשבע בתורת ה', שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחד מתלמוד בבלי …קדוש יותר מספר הזוהר".
דבריו של היעב"ץ חוללו טלטלה רבתי בקרב המקובלים בפרט ועולם התורה בכלל. כאמור, כמה מגדולי המקובלים שללו את דבריו של היעב"ץ, וניסו לתרץ את כל קושיותיו ותמיהותיו על אותם משפטים שהשתרבבו לספר הזוהר.
לעומת זאת היו מגדולי ישראל, אף אלו שעסקו בקבלה, שסמכו את ידיהם על הספר 'מטפחת ספרים'. כך למשל החתם סופר התבטא שרוב הזוהר אינו מקורי, ואם היינו מנפים את הזוהר המקורי והאמיתי מתוך כל השרבובים המאוחרים, היינו מקבלים קונטרס צנום מאוד של "הזוהר המקורי", לעומת כרכים עבים של שרבובים מאוחרים.
ופעם אחת שאל יהודי את החתם סופר איך יתכן שרב מסוים תלה את חידושיו שלו בשם חכמים קדומים, ענה לו הרב בזהירות:
"הנה נמצא בשכונתך ספר 'מטפחת ספרים' למהריעב"ץ. תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בעניין זה, הלא ישתוממו רואיו, ודי לחכימא".
במילים אחרות: לא כל מה שכתוב בזוהר בשם רשב"י, באמת קשור לרשב"י. מדובר בחידושים מאוחרים שמישהו תלה בשמו של רשב"י כדי שדבריו יתקבלו.
גם הרב קוק, עם היותו גדול המקובלים בדורו, סמך את ידיו על הספר 'מטפחת סופרים', וידע שלא כל משפט בספר הזוהר, גם אם הוא כתוב בשם רב המנונא סבא לצורך העניין, באמת נאמר על ידו.
כמובן שעם כל הביקורת של היעב"ץ, החת"ס והראי"ה על אותן טעויות ודברי כפירה שהשתרבבו לספר הזוהר, ונתלו בשמות התנאים, הם העריצו למאוד את הספר, והגו בו כל חייהם. אבל מה שחשוב זה שכאשר הם נתקלו בדברי כפירה או בדברים שלא יתכן שהתנאים כתבו אותם (אם מצד התוכן ואם מצד הלשון) הם לא התעקשו לקיימם ולא חיפשו תירוצים דחוקים, אלא פשוט דחו אותם בשתי ידיים, מתוך הבנה שלא כל מה ששמו של רשב"י מתנוסס עליו, באמת רשב"י אמר אותו.
כמה עשרות שנים אחרי פטירת היעב"ץ, הופיע אדם בשם הרב משה קוניץ, והחליט לכתוב ספר תגובה ל'מטפחת ספרים'. הוא עבר סעיף סעיף, ו"פתר" את כל התמיהות של היעב"ץ על הזוהר. קוניץ התעקש שכל ספר הזוהר שיש בידינו הנו מנופה מכל טעות, וכולו נכתב על ידי רשב"י ותלמידיו.
מה שמפתיע זה שקוניץ היה תלמיד-חכם משכיל. הוא שיבח את עבודתו של משה מנדלסון, ופרסם מאמר בעד שינויים בתפילות שנדפס בספר הרפורמי 'נוגה צדק'. מעניין מה גרם לו להילחם בלהט נגד המקובל רבי יעקב עמדין, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת.
כשראה החתם סופר את הספר ואת הטענות על רבי יעקב עמדין, התבטא ואמר "ערבים עלי דברי דודים שבספר מטפחת ספרים, ממענות הבן יוחאי". אימרה כעין זו מיוחסת לרבי ישראל מרוז'ין שאמר "טובים לי הקושיות של הרב ר' יעקב עמדנער ז"ל מהתירוצים של המחבר הזה". בגרסה אחרת מובא שרבי צבי הירש מזידיטשוב אמר: "טובים לי השגותיו של הגאון היעב"ץ נגד הזוהר מסנגוריה של רבי משה קוניץ בעד הזוהר".
לעומת זאת היו אדמו"רים ומקובלים ששיבחו את הספר 'בן יוחאי'. רבי חיים פלאג'י הפליג בשבחו וכותב עליו "ועיין לגדול הדור האחרון הרב בן יוחאי נר"ו".רבי ישעיה אשר זליג מרגליות סיפר על רבו רבי אברהם שמחה הורוביץ שהיה רגיל בכל ל"ג בעומר ללמוד בספר בן יוחאי.
אך למעשה, מי שילמד בעיון את דברי היעב"ץ, ולמולם יקרא את דברי הרב קוניץ, יראה שהוא עשה עבודה חובבנית, לא-רצינית, ומגמתית.
מי שהשקיע להוכיח זאת, היה חתנו של בעל 'קצות החושן', ושמו הרב שלמה יהודה רפפורט. הוא כתב ספר שלם בשם 'נחלת יהודה' שבו הוא מראה עשרות מקומות שבהם הרב קוניץ לא הבין את דברי היעב"ץ, או סילף אותם, ולעיתים כדי לתרץ את קושיותיו הטובות של היעב"ץ הוא פשוט שיבש את מקורות חז"ל.
למיטב ידיעתי הספר 'נחלת יהודה' חתם את הגולל על הספר 'בן יוחאי' של הרב קוניץ. לא קם אף רב או חכם בישראל שהצליח להדוף את דבריו של הרב רפפורט, לחיזוק הספר 'מטפחת ספרים' של היעב"ץ נגד הסיגים החמורים והזיופים בשם רשב"י ותלמידיו אשר חדרו לצערנו לתוך ספרות הזוהר.
כעת נשוב לכתב היד העתיק אשר צילומו שמור בספריה הלאומית.
לקחתי כמה מילים מתוך כתב היד, וחיפשתי אותן במאגר 'אוצר החכמה'. לא עלו שום תוצאות.
האם זהו כתב יד שטרם נדפס? שאלתי את עצמי.
החלטתי לחפש גם באתר הברובוקס. יש שם ספרים שלא נכנסו ל'אוצר החכמה', ולעיתים לא במקרה – יש ספרים שאין מקומם בבית המדרש החרדי, משום שאינם עולים בקנה אחד עם השקפת בני התורה, ולכן לא יימצאו ב'אוצר החכמה'.
והנה הפלא ופלא, בחיפוש קליל הגעתי לספר 'נחלת יהודה', שהזכרתי לעיל; אותו ספר שכתב הרב רפפורט להגנת הספר 'מטפחת ספרים' של המקובל היעב"ץ, ונגד הספר 'בן יוחאי' של ר' משה קוניץ.
מה מתברר? שכתב היד שזוהה בקטלוג הספריה ככתב ידו של החוקר היהודי-גרמני רפאל קירכהיים, אינו אלא של הרב רפפורט, והוא כתב היד שממנו נדפס הספר 'נחלת יהודה'!
האם יש הבדלים ושינויים בין כתב היד לבין הנוסח הנדפס בספר? אכן כן, אם כי בדרך כלל לא משמעותיים.
כמובן שלחתי הערה על כך לעורכי קטלוג הספריה, שיתקנו את הזיהוי של מחבר כתב היד.
הספר 'נחלת יהודה' בגרסתו המודפסת זמין כאן:
ספרי 'המשכילים יזהירו' על אמינות ספר הזוהר וקדושתו, על פי היעב"ץ, החת"ס והראי"ה קוק – זמין לרכישה כאן:
