ירושלים, יום ב' כ"א סיון תרכ"ו לפ"ק.
כל עמה נאנחים מבקשים להם נתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש, ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה. אייכה ירמיהו? איפה הנך בן חלקיהו?! בוא נא כיום, שא ננא קינתך וקולך, זעק והולל על אחיך, על עם ד' בעיר ד', אשר רבות שבעו ומרעה אל רעה יצאו. המעט כובד הרעב בשנה שעברה? האין כי במכת החלירע? לא תקפ"ץ, שהם אכלונו הממונו, וכעפר לדוש שמונו, הם כילו כוחנו ואוננו, שטפו מדי עברם כל עשר בבתינו. כי כל אשר לאיש נתן בעד נפשו להצילה, ולא נשאר לאיש גם האזור אשר במותניו, כי רבים נושיו ונוגשיו. המעט כל אלה? והנה גם בשנה הזאת השליח ד' בארצנו את הארבה. כי השנה הזאת אשר ראינוה בתחילתה והיא כפורחת, בגשמי נדבה היא מבורכת, היא תשלם לנו את השנים הרעות אשר אכל הארבה והרעב, והנה השיבולים המלאות והטובות ורמי הקומה היו לברות למלתעות הארבה. ופרח כל עץ, מגפן עד תאנה עד כרם זית אשר הצליחו לעשות פרי, היו אל פי הילק והחסיל.
קומה הנביא יואל! עורה והקיצה בן פתואל! שא על ירושלים קינה, על משכנות ד' צבאות נהי, כי אומלל יצהר, ה[ו]כרת מאור מבית ד', אשר אחרי היה הארבה וחילו הכבד זה איזה ירחים בערים וכפרים סביבותינו, העלה והביא את כל חילו הגדול, גוי עצום ועם רב, וינח בכל גבול עיר קדשנו, וזה חמישה ימים, יום יום, מן הבוקר עד הערב, הוא מעופף עם רבבות צבאותיו ממעל לראשינו לכסות עין כל הארץ וכערפילי עלטה יסך בעד כל נוגה וכל מחזה. ובלילה ההוא מלא כל החצרות וכל הבתים ועד החלונות יבוא כגנב.
הה אחינו! רוחי כים סוער, ולבבי כאש בוער, דמי רותחה ונפשי נאנחה, רוחי חובלה, ונפשי נבהלה, בראותי את הצבא הגדול והאיום הזה הקודר את שמינו, ושחיתותיו באין חמלה, אשר לא השאיר מחיה, זולת מעט חיטים אשר כבר קשו בשיבוליהם אותם לא יכול לאכול וגם זה מתת אלוקים הוא, ומה רע ומר לראות כל עצי השדה, כל תאנה, כל גפן, כל זית, חשוף חשפם הארבה, הלבינו שריגיהם, אכלו כל עלה וימוצו כל לשד כל ענף בר וחוטר. ידאב הלב ותכה העין לראות מטעת יפהפיה ענפה ופוריה אשר לפני יומיים מלאה פרח נץ וירקרק עלה וכל בד רטוב וכל חוטר רענן, עתה שכחה כל אלה, והייתה כעץ שאבד עליו הכלח, לבי סחרחר על מצב העם ועוניים, ומה יעשו בכל ימי השנה הבאה לקראתנו, אשר רק מפי העץ ותנובת השדה הצומח לנו בארצנו אוכל נאכל, איכה יוכלו העם לשאת את כובד הרעב הנשקף לקראתינו?
אזכרה ימי השנה שעברה בצרתה לנו אשר צברו רוב כסף מנדיבי אחינו־בני־ישראל על ידי גדולי ישראל, חכמים צדיקים נשיאים ופקידים ואמרכלי קודש, והיה למשען לחם ומים לעניים, לחם צר ומים לחץ, ומי היום מראשינו וזקנינו מנהלי קהילות קודשינו יהין להגיש עוד כל תפילה, כל תחינה, וכה יאמרו כעת רבנינו וגדולי קהילתנו – המעט ממנו הלאות אנשים גדולים וצדיקים בשנה שעברה אשר למען ציון לא נחו ולא שקטו עד יצא כנוגה ישועתה, היכול נוכל העמיס עליהם כזאת גם השנה?
ואנוכי הדל באלפי עמי, אשר אנוכי עומד בין ראשי העם ובין העם, כי סופר הכולל אני, ולפניי יתכו שאגות עניים רבים להגיש בקשתם לפני הראשים לתת אוכל למו להשיב נפש, ועל כן אנוכי הרואה את גודל עוני ולחץ העם ודוחקו ביתר שאת, ואנוכי כבר מלאו כסליי ממרורות שיח העם ונעוויתי משמוע אנקת חללי רעב, והקופה ריקה, ומושיע אין למו, לבי לבי, מעי מעי הומיות לי, ואמרתי לא לי עת לחשות היום, עלי להתייצב על המצפה ולקרוא בקול גדול, עלי לעלות על ראשי ההרים ולהרים כשופר קולי ולקרוא בגרון את כל הדברים אשר אנוכי שומע מפי ראשי העם וכל מכל המון העם, ובמרירות אאנח, אזעק ואשווע כיולדה:
אנא אחינו היקרים! אתם, ראשיכם ורבניכם, גביריכם טהוריכם ונשיאי ארצינו בכל מקומות מושבותיכם, כשמעכם את הקול המר הזה אשר ממקום קדוש יהלך, המון רגשות קודש מלאות חמלה ישאו רבים בלבבכם, ושעיפיכם יתגעשו בחרדת קודש לקנוא לארצכם ולחמול על אחיכם ועמכם, אשר הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם, טפיהם ועולליהם, נתונים נתונים לטרף למלתעות הרעב הכבד והאיום והנורא ואין מי יחמול עליהם מלבעדי אחיהם, ואם חכמי ירושלים וזקניה, מקוצר רוח לא יכלו ונלאו מזעוק לכל כלל אחינו, אתם אל תלאו, אתם אל תרפו ידיכם מאחיכם, ומי אשר נתן נדבה בשנה שעברה יחזור ויתן גם השנה בתוספת אומץ ורחמים, כי עת צרה גדולה ומרה ורעה היא לאחיכם בירושלים, אולי יש תקווה כי ממנה ייוושעו תשועת עולמים, התבוננו אחינו כי לא דבר ריק הוא מכם הדבר הזה, חזקו והתחזקו להחזיק במעוז ישועתינו ושלחו לחמיכם על פני המים כי בקרב הימים תמצאוהו, וכל איש ואיש בכל אפשרותו אל יחשה ואל ישקוט, החכם בחכמתו יקהיל קהילות יאסוף אספות, ילהיב הלבבות למען הרבות בנדבות, העשיר בעושרו יכבד את ה' מהונו, ויפריש עזר מרכושו כראוי לו, הגיבור בגבורתו ידלג בערים ויקבץ בגבעות, לא ייעף ולא ייגע מלסובב על בתי אחינו בני ישראל להצמיח ישועה, כל מוציאי מכתבי עת לאחינו בני ישראל איש ללשונו בכל לשון אשר ישמעו קהל קוראיהם, ישמיעו לאוזניהם מה שאנוכי מוציא היום מפי ולבב כל קהל אחיכם בני ציון היקרים, ויהי ה' עמכם להחיש מפלט לעמו ולהחיותם ברעב, ואת מקדשי אל תפקדו, להתנדב נרות חלב ושעווה ולשלוח באגודות ביבות להאיר בבתי כנסיות ובתי בתי תורתינו ותפילתנו בעיר קודשינו.
וידענו אחינו הנאמנים, כי גם אתם מצבכם כיום אינו מוצק, גם שמי הצלחתכם כיום קדרו אין נוגה להם, המרחם ירחמכם, אבל ידוע תדע ושימו לב אולי בזאת תבחנו! וד' אמר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים להריק לכם ברכה עד בלי די, והיה הטוב אשר תיטיבו היום לעם בציון יושב, כן ייטיב גם ה' עמכם, והצלחתכם כדשא תפרח, ושמשה עליכם יזרח, ותשישו את ירושלים משוש בב"א, אלה דברי אחיכם הקטן, הכותב באנחת לב, ורוח כל העם כולו דובר בו, יוסף ריבלין סופר הכוללות בירושלים עה"ק ת"ו, אדן לעמודי בית ישראל פקוא"מ אה"ק ת"ו יע"ת אמשטרדם יע"א.