בשנת תרמ"ה התכנסה 'ועידת קטוביץ' בעיר קטוביץ שבגרמניה, במטרה לפתור את בעיות הארגון של תנועת 'חובבי ציון' ולמצוא דרך לסייע להתיישבות בארץ ישראל. ועידה זו הניחה את היסודות לתחילתה של פעילות לאומית מאורגנת, שעל גביה באה כעבור מספר שנים התנועה הציונית.
ועידת קטוביץ התאספה ביוזמתם של ד"ר יהודה ליב פינסקר והרב שמואל מוהליבר. בוועידה, השתתפו עשרות נציגים של 'חובבי ציון' מרחבי העולם היהודי, ובהם ר' קלונימוס זאב ויסוצקי, משה לייב ליליינבלום, ר' זרח ברנט, ר' יהודה ליב קלישר (הבן של), 'אחד העם' ודוד גורדון. סביב שולחן אחד ישבו ופעלו 'חרדים' ו'חופשים' למען המטרה הקדושה – ישוב ארץ ישראל.
נשיא הכבוד של הוועידה היה הרב שמואל מוהליבר, שכיום שמו מפורסם מאוד כאחד מרבני הציונות. אולם אז באותם ימים האישיות התורנית הבכירה בוועידה היה דווקא סגן היו"ר – רבי דוד פרידמן, רבה של העיר קרלין, שנחשב לאחד מגדולי הדור.
באותו זמן הוא עמד בראש הסניף של 'חובבי ציון' בעירו פינסק, וגם במשך השנים הבאות תמך בפעילות התנועה. אנו מוצאים את שמו ברשימת "החברים הנכבדים" (תואר מיוחד שהוענק לבודדים) ששילמו מאה רובל לטובת קופת חובבי ציון, בשנת תרנ"א.
באותה שנה הוא עמד בראש 'אגודת האלף' שבה השתתפו רבים מיהודי פינסק, אשר תכננו להקים מושבה בעבר הירדן המזרחי.
עמידתו לטובת חובבי ציון לא היתה מובנת מאליה. היו רבנים גדולים שעמדו מנגד והתלבטו או אף התנגדו לפעילות התנועה, מנימוקים שונים, ובמיוחד בגלל שהשתתפו בה 'חופשים' (וכפי שנראה להלן). העובדה שגדול דור כמוהו נתן ידו לחובבי ציון, חיזקה מאוד את מעמד התנועה בקרב שלומי אמוני ישראל.
גדול הדור
סיפורים רבים ידועים על גאונותו ובקיאותו האדירה של הרב פרידמן. כדי להמחיש את מעמדו הם בפסגת העולם הרבני, אספר על יחסו של הראי"ה קוק כלפיו.
הרב קוק העריץ מאוד את ר"ד פרידמן, ונהג לכנותו בתואר 'גדול הדור' (משפט כהן סימן צא; עזרת כהן סימן מט). וכשבא הרב קוק להסביר לתלמידיו את גדלותו של בעל ה'לשם' בתורת הקבלה, התבטא: "כגדלותו של רבי דוד מקארלין בנגלה, כך גדלותו של רבי שלמה אלישוב בנסתר". כך גם כשביקש הרב לתאר את גדלותו של ה'חזון איש', התבטא: "משנתו סדורה לו בפיו כמו אצל ר' דוד'ל מקרלין!". הרב קוק ראה אפוא ברב פרידמן את הסמל לגדלות תורנית.
לימים סיפר הרצי"ה שכאשר נודע לאביו הרב קוק, בשנת תרע"ה, על הסתלקותו של הרב פרידמן, "נמשכה התייפחות קינתו ובכיו, בכי תמרורים איום, כמה שעות".
תמיכתו בחובבי ציון
הרב פרידמן נולד בשנת תקפ"ח, וכבר בהיותו ילד נודע כ'עילוי' שאין כדוגמתו. בשלב מסוים הגיע שמעו של הנער לאוזניו של הגביר ר' שמריהו לוריא ממוהילב, עליו סיפרנו בשבועות הקודמים, חתנו של רבי הלל ריבלין משקלוב, ממשפחת הגר"א.
ר' שמריה הצטיין באהבתו ללומדי התורה, אותם החזיק בביתו ודאג לכל מחסורם. יחד עם זה הוא נודע גם בחיבתו האדירה לארץ ישראל. הוא עלה פעמיים ארצה עם בני משפחתו, ושאף להתיישב בה באופן קבע. במשך חייו תמך בהונו ביושבי הארץ.
ר"ש לוריא הזמין את הנער העילוי לביתו, דאג לכל מחסורו, ולאחר זמן קצר מסרו אותו בידי גיסו הגביר רבי שלמה זלמן ריבלין משקלוב, עליו סיפרנו במאמר אחר. הרב ריבלין, גאון עצום בתורה וחובב ציון בעצמו, כיהן כ'נשיא ארץ הקודש', כפי שחשפנו בשבוע שעבר.
הרש"ז ריבלין היה הרב והמחנך של הנער דוד. הוא סיגל לתלמידו החדש את דרך הלימוד של הגר"א, הרחיקו מן הפלפול וסגר בפניו את ספרי האחרונים. הלימוד היה על פי ההיגיון הישר ואליבא דהלכתא. בדרך־לימוד זו שירש בבית משפחת ריבלין הלך רבי דוד פרידמן עד סוף ימיו. דרך למדנית זו היתה אהובה ומקובלת גם על הגיס ר' שמריה לוריא, ומקורה בבית מדרשו של הגר"א, ובמיוחד אצל רבי מנשה מאיליה, שאף הוא התאכסן בביתו של לוריא, והיה לו מורה דרך, כפי שסיפרנו בזמנו.
בהגיעו לגיל שמונה עשרה התחתן הבחור הנעלה ר' דוד עם שרה, בתו של הגביר לוריא, ומאז התגורר בבית חותנו במשך יותר מעשרים שנה, "סגור ומסוגר בחדר לימודו". כשיצא משם, כבר נודע כאחד מגדולי הדור, ושאלות הלכתיות מסובכות הגיעו לפתחו מרחבי אירופה. רבי דוד הושפע מחותנו. גם בביתו ספג את רוחו של רבי מנשה מאיליה.
בשנת תרכ"ח קיבל הרב פרידמן את משרת הרבנות בעיר קרלין. הוא היה לומד תורה במשך שמונה עשרה שעות ביממה, בעמידה, גם כשהגיע לגיל שבעים. הוא כמעט לא אכל. יותר מארבעים שנה לא אכל בשר ועוף. היה ניזון מארוחות דלות כמו צנימים וחלב.
אם כן אפוא הרקע הרוחני שבו התעצבה אישיותו והשקפתו של רבי דוד פרידמן היה בית מדרשו של הגר"א ותלמידיו. הדבר בא לידי ביטוי בדרכי לימודו, בגישתו האוהדת לעולם ההשכלה (ובתוך כך שליטתו בשפות זרות), ואף בזיקתו העמוקה לארץ ישראל. "כל יודעי ומכירי יודעים שזה זמן כביר אמרתי אשר זה היה מצוה רבה לקנות בתים שדות וכרמים לתקן ישוב א"י, ומי שיש לו מוח בקדקדו יבין כמה גדול החוב הזה המוטל עלינו", כתב באחד ממכתביו.
בשנת תרנ"ה עסקו נח קרלינסקי וגיסו רי"מ פינס, בגאולת אדמת כפר סבא. באחד ממכתביו, משנת תרנ"ו, סיפר קרלינסקי: "אבי נ"י ובני משפחתו, הגאון ר' דוד פרידמן מקארלין, כבר נכנסו להאגודה", שרצתה להקים באדמה מושבה שתהווה סניף למושבה פתח תקוה.
ועובדה מעניינת וחשובה שנעלמה מעיני החוקרים: בימי זקנותו ניסה הרב פרידמן לעלות לארץ, אך לא הצליח להגשים את חלומו.
שיבת ציון
ר' אברהם יעקב סלוצקי פרסם בשנת תרנ"א קובץ בשם 'שיבת ציון', בו פורסמו מכתבים מאת עשרות גדולי ישראל בעד רעיון ישוב הארץ. אחד מהכותבים היה הרב פרידמן, וזו לשונו:
"התנועה הלאומית אשר מצאה לה מסילות בלבב בני עמנו זה שנים מספר ותתפשט במידה גדושה, תמריצני להשיב לכבודו על מכתבו אלי אשר בו בקשני לצאת בהסכמתי לעזרת הרחבת רעיון הישוב". הוא ציין כי התורה כולה מלאה ברעיון זה, והביע פליאתו על סלוצקי שביקש ממנו לגלות את הסכמתו. "הן פעולותיי אשר פעלתי מוכיחות על דעתי בעיקר הרעיון". כהוכחה לכך ציטט מעיתון משנת תרכ"ג שבו נכתב כי "בעד הישוב ישתדלו רק הרב הגאון ממאהליב (- הרב פרידמן) ועוד רב אחד גדול מלונדון, הראשון במאמרו והשני בכספו", והוסיף: "גם נסיעתי לקטוביץ מעידה כי בלבי תבער אש אהבת ארצנו הקדושה".
ברם, הרב פרידמן לא הסתיר את יחסו המורכב כלפי 'חובבי ציון', וכתב כך: "למותר לדבר בזה [בעד רעיון הישוב], כי כולם מודים במצוות הישוב, בקדושת הארץ בזמן הזה ובעיקר הרעיון בכלל, אך רואים הם בזה חסרון בעצם ההנהגה מהעומדים בראש המנצחים על הרעיון הזה ותקנות החברה לא לפי רוחם", חסרון שגרם לרבנים רבים לעמוד מנגד. אך הוא עצמו החליט להצטרף לתנועה, מתוך תקווה כי "במשך העת ה' השוכן בציון יאחד לבב כל אחינו בני ישראל ללכת בדרך התורה ויראת שמים גם בהנהגת הישוב".
הרב פרידמן חילק, אפוא, בין "עיקר הרעיון" שבוודאי הנו קדוש, לבין חלק מהמנהיגים ואף תקנות התנועה, שאינם לפי רוח הקדוּשה.
בעיתון 'הצפירה' פורסמה גרסה אחרת (כנראה טיוטה) של מכתב זה. נוספה שם פסקה משמעותית:
"אקווה כי במרוצת העת יתוקנו העניינים ויתאחדו הצדדים בין פוצה פה, כי כשאנוכי לעצמי שונא אנוכי מעודי לבקר אחרי מומין, ואדרבה הנני מביט על כל דבר מצד הטוב שבו, ואדע כי אי אפשר לבר בלא תבן, וכל זאת רואה אנוכי ומחכה אשר הבר יבורר ואת המוץ תדפנו רוח".
את התוספת הזאת מצאתי בעבודתו הנפלאה והמקיפה של ידידי הקדוש הרב איתם הנקין הי"ד: 'מחיבת ציון לאנטי ציונות', העוסקת בעמדתו של הרב פרידמן ביחס לציונות. בעבודה זו (וכן בסדרת מאמרים נוספים שכתב בנושא) חשף מסמכים ומכתבים חשובים מאוד השופכים אור על השקפותיו של הרב פרידמן, ועל הפרשנויות השונות שהוענקו להן במשך השנים. על בסיס עבודתו של הרב איתם צעדתי במאמר זה.
הנה לפנינו אחד מגדולי אבות הציונות הדתית, לא פחות מאשר ידידו לתנועה, הרב שמואל מוהליבר. ומדוע נפקד שמו של הרב פרידמן מתולדותיה?
סיבת הדבר היא שהחוקרים טוענים שהרב פרידמן שינה את עמדתו האוהדת למפעל ישוב ארץ ישראל, והפך מאוהד תנועת הישוב לאויבה המר. "מאוהב נהפך לאויב וירדוף את החובבים ואת העובדים בחו"צ באף ובחימה", תיאר זאת פעיל ציוני חשוב.
האמנם אמת הדבר? על כך – בחלקו השני של המאמר.
