שלוש שנים לפני הקמת 'אם המושבות' פתח תקוה, הגה ר' יוסף ריבלין רעיון חדשני להקים מושבה של עובדי אדמה מחוץ לירושלים – תחת השם 'משכנות ישראל'.
הוא ארגון קבוצת מתיישבים שבנו בתים במקום, וסביב הבתים היו שדות שבהן זרעו חיטה, קצרו אותה, וקיימו בה מצוות התלויות בארץ. השמחה היתה רבה. במאמרו ”שמחה בקציר“ מספר הרי”ר על החטה שזרע על שטח קרקע בשכונת משכנות ישראל (“יהודה וירושלם”, חוברת ח‘, עמו’ 47, תרל"ז).
אולם בסופו של דבר הרעיון לא הצליח, עבודת האדמה דעכה, ונותרה "רק" ההתיישבות כשלעצמה.
רק שלוש שנים אחר כך מגיעה הקבוצה המפורסמת לפתח תקוה ומקימה מושבה חקלאית. לימים יטענו צאצאי משפחת ריבלין שאביהם, ר' יוסף ריבלין היה שותף בייסודה של פתח תקוה, והוא זה שהמציא את שמה. כנגדם יענו צאצאי משפחת סלומון: להד"ם. הגדיל לעשות אחד מבני המשפחה שפרסם מאמר שבו טען שריבלין היה רק פעם אחת במושבה, וגם אז אף אחד לא התייחס אליו. אגב, אני מצאתי תיעוד אותנטי מהתקופה, של ביקור חשוב של ר' יוסף ריבלין במושבה, דבר הפורך את טענתו של "החוקר" לבית סלומון.
על כל פנים אנו רואים שרעיון עבודת האדמה לא רק שלא היה זר לרוחו של ריבלין, אלא שמבין חבריו הירושלמיים הוא היה הראשון שעשה צעד להגשימו.
דוד ילין כתב בהספדו על ריבלין:
"וגם בדבר עבודת האדמה היה הוא אחד מהראשונים להשתדל, ויהי עוד חבר לחברה אשר אמרה לקנות את אדמת “יריחו”. אך בהיווסד המושבות הרחק ממקום שבתו, לא יכול להשתתף בהן, אף כי חבב את הרעיון מאד."
