הרב קוק גדל מינקותו על תורת הגר"א. אבות משפחתו למדו בישיבת וולוז'ין, שייסד תלמידו המובהק של הגר"א, רבינו חיים מוולוז'ין.
גם הרב עצמו, בבחרותו, למד בישיבה זו, והיה נחשב לגדול הלמדנים בה. זכה לקשר אישי ומיוחד עם הנצי"ב ראש הישיבה.
ועם זאת נדמה שהרב קוק הכיר את משנת הגר"א רק בצדה ההלכתי. יש בכך פלא גדול מכמה סיבות, אך לא נאריך בכך כאן. אבל את כל משנתו הגאולית של הגר"א, כפי שהיא מתבטאת ב'קול התור' ובמקומות אחרים, וכפי שעברה במסורת אצל תלמידי הגר"א בירושלים, הרב – ככל הנראה – לא הכיר כלל.
ומשום כך כשהרב זצ"ל מדבר על כך שהגאולה לא התחילה מהחילונים אלא מהחרדים, הוא מביא כדוגמה, בתור הדור הראשון למבשרי הגאולה, את רבי אליהו גוטמאכר ורבי צבי הירש קאלישר. בשום מקום הוא לא מזכיר את הגר"א, שקדם להם בהרבה.
מבחינה זו הרב מייצג את חיבת ציון של חו"ל, ושונה מאוד מתנועת יישוב הארץ של תלמידי הגר"א בירושלים. לא פעם היו חיכוכים משמעותיים בין שתי התנועות, למרות מטרתן הלכאורה משותפת – יישוב הארץ והפרחתה. היו פולמוסים בין רבי מאיר אוירבך, רבי יוסף ריבלין ושות', ובין רבי שמואל מוהליבר כנציג רבני חו"ל חובבי ציון (בעיקר סביב שנת תר"ן).
בכל האזכורים של הגר"א בכתבי הרב, מדובר רק בעניינים הלכתיים, או במקומות מיוחדים – בענייני קבלה. אך לא בתורת הגאולה של הגר"א.
אך ישנו מקום אחד ויחיד בו מוזכר הגר"א בפן המשיחי, והוא באגרת שהרב כותב בסוף ימיו, בשנת חייו האחרונה. העתק מקורי של מכתב מדהים זה נמצא בארכיון 'אור האורות'.
בשנת תרצ"ד, לרגל הנחת אבן הפינה לבית כנסת הגר"א בתל אביב, כתב הרב מכתב אשר הוקרא באירוע, ונדפס בעשרות עותקים לכל המשתתפים. (קישור למכתב המלא, בתגובה הראשונה).
בין היתר הרב כותב כך:
"הננו בטוחים בעז"ה, שההתלהבות הקדושה והעליונה של רבינו הגאון החסיד האלוקי רבינו אליהו זצ"ל, שלא יצאה אל הפועל על ידי עיכובים מן השמים, בעת אשר לא הגיע עדיין הזמן להתחלת צמח ישועה של קץ המגולה לישראל, היא תשגבנו ישע בעז"ה לשוב לארצנו הקדושה בפועל ובמעשה".
כלומר לא רק שהרב מבין שהגר"א הוא אחד ממבשרי התחייה, דבר שלא נזכר עד כה בכתביו, אלא שהוא מגלה שהגר"א הוא שנתן את הכח לכל מפעל התחיה הלאומית!
דברים מופלאים ביותר, שאיננו יודעים את מקורם. בכל אופן רואים מכאן את הערצתו העצומה והבלתי גבולית של הרב זצ"ל כלפי הגר"א.
כיצד נסביר את המהפך בשיטתו של הרב בייחס להגר"א?
כשהרב התגורר בחו"ל, לא הכיר את תורת הגאולה של הגר"א ולא את תלמידיו שעלו ארצה.
גם כשהתגורר ביפו לא נפגש אתם באופן קבוע (למעט פגישותיו עם ר' יואל משה סלומון, אשר הוא אחד משני אלו שהזמין את הרב לבוא ארצה).
רק כשהתקבל כרבה של ירושלים, ועבר להתגורר בה, נפגש עם עשרות ותיקי הישוב הישן, ושמע מהם את הסיפורים העוברים במסורת על ייסוד היישוב בארץ במצוות רבם הגר"א, ועל רעיונות קול התור.
(במכתב הנ"ל ישנם הדים לרעיונות של 'קול התור', אם כי יש בו הפלגה מעבר למה שמופיע שם, שזה מדהים כשלעצמו, וגם ישנם הבדלים נוספים. בכל אופן מקובל שאיננו יודעים מי חיבר את קול התור, ולכן יהיה קשה לקבוע אם הרב הכיר את קול התור במתכונתו המוכרת לנו, או גירסאות קדומות שלו)
