תלמידי הגר"א וצאצאיהם, מייסדי הישוב הישן בירושלים, האמינו כי הם נמצאים בדור של גאולה. הדבר מופיע בפירוש בכתביהם, וכן במכתבים ששלחו באותם ימים. ואף על פי כן, בשנים האחרונות קמו אנשים שונים (בדרך כלל מהאגף החרדי, אך גם מהציבור החילוני) וטוענים להד"ם! לא היתה שום משיחיות בקרב תלמידי הגר"א; הם עלו לארץ כדי לקיים בה מצוות או כדי להיקבר בה, בדיוק כמו כל העליות שקדמו להן.
את הדברים שלהלן אני מביא לא בשביל להוכיח את הברור כשמש, שבבית מדרשו של הגר"א בארץ ישראל האמינו שהם ב"אתחלתא דגאולה", אלא בשביל להבין מהי המשמעות של אמונה זו, שנשמעת כדבר ערטילאי וחסר משמעות מעשית. מי שכתב אותם היה ר' יוסף (יושעה) ריבלין, שהוא הדמות הדומיננטית ביותר בישוב הישן של ראשית שנות הת"ר, נצר למשפחת ריבלין שהיתה קשורה בקשרי משפחה עם הגר"א ואבותיו אף היו בקשר רוחני עמו. ריבלין היה זה שגם בנה – מכח אמונתו ב'אתחלתא דגאולה' – כמעט את כל שכונות ירושלים שמחוץ לחומות שנבנו עד שנת תרנ"ו (אז נפטר), בסך הכל י"ד שכונות, ובכך בעצם חולל מהפכה היסטורית שאין דומה לה מאז חורבן בית המקדש וגלות ישראל.
בשנת תרכ"ד מגיעה לירושלים הבשורה על קוי הטלגרף שהגיעו לעיר. ריבלין רואה בכך צעד נוסף ומשמעותי בתהליך הגאולה, והוא מפרסם זאת על גבי עיתון 'המגיד'. כלומר, הדעה הזאת מפורסמת (או: מתפרסמת) ברחבי העולם היהודי. אנחנו מדברים על תקופה קדומה מאוד, עשרות שנים לפני לידתה של הציונות והופעתו של הרצל, כלומר אין סיכוי שריבלין בדה אותה מלבו מאינטרס זר כלשהו.
ריבלין מאמין שבעקבות קוי הטלגרף החדשים, העסקים בירושלים יפרחו וישגשגו, מתוך כך עשירים יהודיים יאותו לעלות לארץ, וממילא תהליך הגאולה ותחיית האומה בארצה תקבל דחיפה משמעותית. מתברר שאת הגישה הזאת, להעמיק חקר באירועי התקופה ולמצוא בהם את שלבי הגאולה, אינה פרי המצאתו של הרב קוק או של הוגי 'המזרחי', אלא נטועה עמוק בבית מדרשו של הגר"א. כל אירוע שמתרחש בירושלים, בין אם זה שריפת כנסיית הקבר, פתיחת תחנת רכבת, הגעת אניית הקיטור או בניית ביהכנ"ס 'החורבה' – מקבל משמעות משיחית בקרב תלמידי הגר"א וצאצאיהם.
הנה המאמר של ריבלין, ושימו לב למשפט המדהים בו הוא חותם את מאמרו:
"ראו עתה כי אך אחת אחת מיעודי חוזינו באו ויבואו כגשם לנו. או מי הוא אשר טח מהשכיל לבבו על כל החדשות ההווים לבקרים שהמה מחזיונות נביאינו יעודי חוזינו. והנה בבין החדשות הנפלאות המביאות רגש זכר-ישועה לכל לבב, הכי נכבדה החדשה אשר צמחה בשבוע זאת כי הכינו יסודות הטעלעגראף ומיתריו. ועד היום האריכו מיתרי הטעלעגראף מעיר יפו הנמל עזתה ועד מקום שכם ועוד נכונו ביפו על שפת הים ארבעים אלף קורות וחוטי הברזל מיתרי הטעלעגראף ועוד האניות מרבות להביא יום יום.
ומי לא יבין את זאת כי לא דבר ריק הוא, בהתלכד ירושלם עם כל קריות תבל ותאחד עמהם על ידי הטעלעגראף. כי לבד אשר ירום המסחר וינשא מאד בארץ הלזו ושערי ירושלים יפתחו לרוחה לכל מקנה וקנין, ומעתה לא ימנעו גם עשירי העם רגליהם מבא לשכון כבוד בארץ הקדושה ולסחרה ויכון המושב מאוד – כי גם הלא קרוב יום ה' אשר אמר: “והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו” ביום שיתקע ביום ההוא ובאו".
