רבי שלמה הכהן בעל ה'חשק שלמה' ומשפחתו, מייסדי 'המזרחי'

רבי שלמה הכהן זצ"ל, רבה של וילנה, נפגש עם הרצל והוקסם מדמותו. חתנו עסק בפעילות ציונית חשאית, וחתן נוסף הקים עם הרב ריינס את תנועת 'המזרחי'. סיפורה של משפחה ציונית מפסגת עולם התורה בליטא, שאחד מצאצאיה הוא רבי חיים קנייבסקי זצ"ל.

– מאמר ראשון בסדרה –

מאז הגאון מוילנה ותלמידיו שהניחו את היסוד לישוב המתחדש בארץ, נשבה בעיר וילנה רוח ארצישראלית, ולא במקרה הועידה הראשונה של המזרחי נערכה בוילנה. רבים מרבני העיר תמכו בתנועה הציונית וחלקם אף פעלו בה, וביטוי לכך נמצא בסיפורו המשפחתי של רבי שלמה הכהן, ראש רבני וילנה, שיפורסם כאן לראשונה במלואו.

רבי שלמה ובניו, חתניו ומחותניו, לצד כהונתם ברבנות בערי ליטא, פעלו בצורה אקטיבית למען הציונות. הם התמודדו בחכמה מול מתנגדי הציונות מבית ומחוץ. אף כי זה מכבר נודעו אנקדוטות על חיבתם לציונות של רבי שלמה וכמה מבני משפחתו, אולם לא מספיק הופנתה תשומת הלב למסגרת המשפחתית.

למה זה כל כך חשוב? היסטוריונים חרדים, שרצו להציג את רוח ה'מזרחי' כעוינת ליהדות האורותדוקסית, השתדלו למחוק את "הכתם הציוני" מכל אחד מרבני המשפחה. לשם כך הם הכחישו סיפורים ועדויות מהימנות, העלימו מסמכים, ועל כמה מבני המשפחה טענו שהם התחרטו על תמיכתם בציונות… אבל כשאנחנו מביטים במבט כללי על המשפחה, מבינים שאין כל ספק בכך שהיתה זו משפחה ציונית מובהקת. מסופקני אם יש עוד משפחה באותה תקופה המשתווה בתרומתה המעשית להקמת הציונות הדתית.

"חיזקו בעד ארצנו הקדושה"

אבי המשפחה הוא רבי שלמה הכהן זצ"ל (תקפ"ח-תרס"ו), יליד וילנה, כיהן כרב ומו"צ בעיר במשך למעלה מ-40 שנה, ונחשב בשנותיו האחרונות כ"זקן רבני וילנה". חיבר לא פחות משלושים ושבע חיבורים תורניים, והערותיו על הש"ס מודפסות עד היום בכל מהדורות הגמרא, בשם 'חשק שלמה'. הוא היה המגיה הראשי של ש"ס וילנה, ובהגהתו השתמש בכוח זכרונו המופלא. כשהוציא ידידו ה"חפץ חיים" את ה'משנה ברורה' לאור, ביקש וקיבל הסכמה חמה מרבי שלמה הכהן.

רבי שלמה תמך בכל מאודו ברעיון יישוב הארץ, ולא חת מפני המתנגדים. באחד ממכתביו בנושא כתב על ישוב הארץ כי היא "מצוה גדולה ועצומה אשר אין ערוך לה… אל תשימו לבכם לדוברי עתק על העניין הקדוש הזה בכלל, ועל האיכרים התמימים והישרים בפרט. חזקו והתחזקו בעד ארצנו הקדושה".

הוא היה מהרבנים הראשונים שפרסמו את דעתם ברבים בדבר ערכה של חיבת ציון, והיה ממניחי היסודות לתנועת חובבי ציון בוילנה בשנת תרמ"ב. השתתף בכינוסים ציוניים שונים, ובהם גם כינוס ציוני של רבני ועסקני וילנה, וכלל גם ועידה מיוחדת לשם 'בניין בית נאמן לאוצר הספרים הלאומי בירושלים' (הספריה הלאומית), בט"ו בתמוז תר"ס ('המליץ', י"ח באב תר"ס).

תמיכתו ב'מזרחי'

בועידת היסוד של תנועת המזרחי (אדר תר"ס), בה נקבע שמה, השתתף רבי שלמה בראש הרבנים. הוא בירך את הנאספים ב"ברכה כפולה" של מלוכה ותורה – ציון וירושלים. דבריו התקבלו במחיאות כפים ממושכות ('מדי חודש בחדשו' עמ' 142).

הרב יהודה ליב מימון, מראש הפעילים ב'מזרחי' בשנותיו הראשונות, סיפר לימים: "כשהייתי בא לווילנה לרגלי ענייני המזרחי, הייתי מבקר בביתו של רבי שלמ'לה. הוא היה מקבלני בסבר פנים יפות ומתוך אהבה יתירה היה מדבר איתי על דבר הציונות והיה מתעניין לשמוע מפי פרטי פרטים על המזרחי והתפתחותו".

רבי שלמה העריץ מאוד את מנהיג התנועה הציונית בנימין זאב הרצל. בביקורו הרשמי של הרצל בוילנה, בשנת 1903, יצא הרב לקראתו בראש מקבלי הפנים, וברך את הרצל בברכת כוהנים כי חפץ ה' בידו יצליח. כל הנאספים ענו אמן. הסופר ופעיל המזרחי ר' זאב יעבץ הגיש להרצל ספר תורה קטן, כתוב על קלף עור צבי, בתוך ארון עץ מחוטב שהכין אמן ציוני. על דלתות הארון נחרטה הקדשה ל"מתתיהו בן יעקב הרצל, מאת עדת בני ישראל בווילנא". ארון זה, עם ספר התורה בתוכו, מוצג כיום במרכז הרצל בירושלים.

הרצל הודה לראשי הקהל בהתרגשות, ובקושי עצר את דמעותיו. "האורח הנכבד היה נרעש ונפעם כנראה ברגעים האלה, את ספר התורה קיבל והגיש למו פיו ונישק בחיבה יתירה", נכתב באותו שבוע בעיתון. לימים סיפר הרב שלמה הכהן: "כל אלה שקיבלו את פניו של הרצל, יחד איתי, נדמה היה לנו כי מלך ישראל ביופיו תחזינה עינינו". אחד מעדי הראיה הוסיף כי רבי שלמה אמר אז: "אשרי לו ואשרי חלקו של הרצל וכל המסייעין לזאת הרעיון הציוני, כי זאת אתחלתא דגאולה". ואילו הרצל התבטא שבראותו את הרב הישיש "ראה בפעם הראשונה רב אורתודוקסי ששכינת ישראל היתה שרויה על פניו" (מתוך ספרי 'לב האומה – הרצל בעיני רבני דורו', עמ' 187).

הבן והנכד – פעילי המזרחי

יחסו החם של רבי שלמה הכהן לישוב הארץ ולציונות עבר בירושה לצאצאיו. בנו, רבי אברהם יעקב הכהן (תרכ"ט-תש"א) כיהן כרב ומו"צ בוילנה, על מקומו של אביו, ותמך ב'מזרחי'. היה מנהל כתב העת 'המזרח' של התנועה, שראה אור בשנת תרס"ג. בשנת תרפ"ג חתם עם עשרות רבנים נוספים מפולין ומליטא על "קול קורא" להצטרפות להסתדרות 'המזרחי': "קומו כאיש אחד והתאגדו כולכם תחת דגל הסתדרות ה'מזרחי', השואפת לחיזוק התורה ותחיית ארץ ישראל, עם ישראל ושפת ישראל באמת ובתמים".

הנכד, ר' ראובן הכהן, היה ממייסדי 'צעירי המזרחי' בוילנה, ומזכיר המשרד הארצישראלי ואחר כך מזכיר הלשכה הארצית של קרן היסוד. נספה בשואה, עם אחותו דינה, הי"ד.

המייסד השני של 'המזרחי'

חתנו של רבי שלמה הכהן, רבי נחום גרינהויז (תרכ"ב-תרע"ה), היה ממייסדי תנועת 'המזרחי', ונחשב כמס' 2 בתנועה, אחרי הרב יצחק יעקב ריינס. הרב ריינס ראה בו את יורשו וממשיכו, אך פציעתו הקשה בשנת תרע"א מנעה ממנו את היכולת לפעול עד לפטירתו.

הוא כיהן כרבה של העיר טרקאי בליטא, הסמוכה לוילנה, בה התגורר חותנו. היה אוהב ארץ ישראל נלהב והתמסר מאוד להפצת רעיון הציונות. הוא הקים סניף של חובבי ציון בעירו ודרש בעד שיתוף פעולה של חרדים וחופשיים למען יישוב ארץ ישראל. הוא פרסם מספר מאמרים בעד הציונות ונגד מתקיפיה.
היה בין מייסדי המזרחי בשנת תרס"ב, השתתף בכינוסיה ובקונגרסים ציוניים, ונחשב בין רבניה הגדולים של התנועה. בקיץ תרס"ד נבחר כחבר המועצה של ראשי המזרחי.

כאשר התאשרה חברת 'חובבי ציון' מאת הממשלה הרוסית, פרסם הרב גרינהויז מאמר מכונן בשם 'שילומים לריב ציון', שבו העניק מענה לכל השאלות והטענות מצד חוגים חרדיים שהתנגדו לציונות, וחלקו על רעיון בניין הארץ בדרך הטבע ובהשתתפות כוחות הרחוקים מתורה ומצוות.

במאמרו 'הרבנים והציונים', שהתפרסם בראש גיליון עיתון 'המליץ' (ב' באדר תרנ"ח) כתב הרב גרינהויז:
"חיבת ציון לא לבד שאינה סותרת בעיקרה להגאולה תקוות עמנו מדור דור, אלא אף גם זאת שהיא מחויבת לבוא כעין אתערותא דלתתא, שעל ידה ודרך בה נזכה לגאולה המקווה… רוב הרבנים והחרדים אינם יודעים מהלך התעוררות רעיון 'שיבת ציון' בתמונתו הנוכחית וסדר השתלשלותו לעולם המעשה, אשר מקור הרעיון ממקום קדוש יהלך. וכל ההתנגדות מצד הרבנים [הוא משום ש]חשבו כי הד"ר הרצל ונורדוי המה ראשי מחוללי שיטת הישוב במצבו הנוכחי, עוד מראשית צמיחתו ויציאתו לפועל".

בשיחה עם הרב מימון על ערכה של הלאומיות בישראל, אמר הרב גרינהויז: "היהדות החרדית חושבת לתומה כי בשמרה את חוקי התורה היא פטורה מרגש לאום ומכל המסתעף ממנו. אבל הניסיון מראה כי במקום שם ייבש מקור הרגש הלאומי, גם משמרת חוקי התורה לובשת צורה זרה".

בשנת תר"ס פורסמה חוברת בשם 'אור לישרים', ובה התקפות של רבנים חשובים ועסקנים כנגד התנועה הציונית, הן מהפן התורני והן במישור הפוליטי. החוברת היתה גדושה בדברי בלע וזלזול, ובבורות בענייני הציונות, ועוררה סערה. הרב גרינהויז פרסם אז בעיתונות מחאה חריפה כנגד החוברת:
"בהיותי בווילנא אצל מו"ר חותני מרן שליט"א, בא לידו הספר… וכאשר קרא את דברי הספר… אמר כי נבלה גדולה עשו עורכי הספר לכנות מאתים אלף איש מישראל, המחזיקים בשיטה הציונית, שבהם כמה מאות רבנים גאונים וצדיקים, ורבבות בעלי בתים לומדים ויראים, משכילים וחמכים – בשם "מינים ואפיקורסים"… ולכן אסור לכל בר ישראל להחזיק את הספר 'אור לישרים' בביתו".

במאמר הבא אדון בשאלה האמנם התחרט הרב גרינהויז על כך שהשתתף בייסוד 'המזרחי' ועל תמיכתו בה, כפי שטוענים היסטוריונים חרדים.
כמו כן אחשוף את הרקע הציוני של משפחת קרליץ המפורסמת (אחד מבניה -החזון איש), שלא במקרה היו המחותנים של רבי שלמה הכהן זצ"ל. כמובן שציוניותם הועלמה לחלוטין בספרות החרדית.