אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ, אז"ר, היה איש רב פעלים: סופר, ביוגרף, מתרגם, עורך, איש רוח, מורה ואיש ציבור. הוא נולד בעיירה לאדי שברוסיה הלבנה, למשפחה חב"דית. בילדותו למד בחדר, בנערותו כתב חיבורים תורניים וחידושים על הש"ס, ובמקביל פיתח את כשרונו הספרותי.
בשנת תרנ"ט פרסם את מאמרו הראשון בעברית, בעיתון "המליץ", ומאז נעשה לסופר עברי. למחייתו עבד כמורה בבתי ספר ותלמודי תורה. בין תלמידיו היה גם ילד בשם יצחק שימשלביץ, שלימים עברת את שמו ל'בן צבי', והיה נשיאה השני של מדינת ישראל.
לימים פרסם אז"ר את חיבורו 'שכר ועונש בחינוך', בו הטיף לשיטת חינוך חדשנית (יחסית למה שהיה מקובל אז), שאינה מבוססת על עונשים.
מנעוריו היה "חובב ציון". עם הופעתו של הרצל היה אז"ר לציוני רשמי והשתתף בקונגרס הציוני הראשון. בחודש חשוון תרס"ו עלה ארצה והתיישב ביפו, סמוך לביתו של הראי"ה קוק, התבשם מתורתו ורוחו היהודית התחזקה, ומאז חזר להקפיד על אורח חיים דתי, זאת לאחר תקופה מסוימת של ריחוק. "הרגשתי כי שינויים נעשו בקרבי, רוחי מתחדשת בקרבי. השפעה גדולה השפיע עלי רבנו הראי"ה קוק. אהבתי לשמוע את דרשותיו החריפות ואת פתגמיו העמוקים והמחוכמים שמרתי בלבי. גם סגנונו עשה עלי רושם עז".
אז"ר היה מגדולי הסופרים בארץ. במשך חייו כתב, ערך ותרגם יותר ממאה ספרים (!). הוא ביקש להפגיש בין הרב קוק ובין הסופרים הצעירים, ובמסגרת זו הביא אל הרב כמה מהסופרים הידועים שהתגוררו בנוה צדק. בין היתר הוא שידך בין הסופר ש"י עגנון והמשורר יוסף צבי רימון לבין הרב קוק, ומאז הם הפכו לתלמידיו ומעריציו של הרב. הוא גם ניסה לקרב את י"ח ברנר לרב, אך זה כבר היה קשה מדי…
והנה עובדה מעניינת המתפרסמת כאן לראשונה: מתוך קרבתו לבית הרב קוק, שידך אז"ר את בתו חנה עם אחד מתלמידיו של הרב קוק בישיבתו ביפו (אכן בסופו של הדבר הנישואין לא עלו יפה, והזוג נפרד).
עריכת כתבי הרב
הרב קוק אהב והעריך את אז"ר, והפקיד בידו את כתבי ידו על מנת שיערוך אותם לדפוס. הוא טיפל בכתב היד של החיבור 'עין איה' לקראת הדפסתו, ואף ערך מפתחות מפורטים לספר, השמורים כיום בארכיון 'גנזים'. הוא גם ערך את המאמר המפורסם 'למהלך האידיאות בישראל' (גירסת-עריכתו לא נדפסה בסופו של דבר). הוא גם השתתף בעריכת השיר המפורסם של הרב קוק: 'תלחש לי סוד, ההוויה כולה'. גם בספריו ובמאמריו הביא אז"ר דברי תורה ושיחות של הרב קוק, שאינן ידועות ממקורות אחרים. בשנת תרע"א פרסם את הביוגרפיה הראשונה על הרב קוק, 'כתר תורה'.
השתייכות מפלגתית
עם היותו מקפיד על קיום מצוות, הוא השתייך כל ימיו להסתדרות העובדים, כשנוסדה "אחדות העבודה", הוא השתתף בהקמתה, והיה אחד מחבריה. הוא קיבל בגיל 75 את פנקס החבר מספר 1, והיה לדמות בולטת בין ציבור הפועלים בארץ ישראל. הוא הביע את שאיפתו לראות אנשים דתיים בתוך תנועת העבודה.
ישנו גם פן לא ידוע בהשתייכותו המפלגתית. לאחרונה עיינתי בעיתונים עבריים ישנים מלפני מלחמת העולם הראשונה, ונתקלתי בידיעה מעניינת בעיתון 'החרות', מטעם 'מרכז המזרחי בארץ הקדושה', מתאריך כ"ה תשרי תר"ע [1909]:
"באספה האחרונה שהיתה בליל הושענא רבה נבחר ועד קבוע (לסניף 'המזרחי' ביפו). בין חברי הועד: א. ז. ראבינוביץ" – הלא הוא אז"ר! הוי אומר, לפני שקמה תנועת העבודה, היה אז"ר חבר רשמי של תנועת המזרחי, ולא זו בלבד – אלא חבר הועד, כלומר נשא תפקיד חשוב בפעילות 'המזרחי' ביפו.
פרט חשוב זה מבטא את רוחו הדתית-לאומית של אז"ר, הנערץ בחוגי תנועת העבודה, ומבטא יפה את כשרונו לחבר בין עולמות. חיים בוגרשוב כתב עליו: "אז"ר הוא אולי היחידי בתוכנו "המבריח מן הקצה אל הקצה". הוא החסיד הנלבב, המקורב של הרב קוק, ועם זה חבר וסבא של הסתדרות העובדים בארץ, בלי שום וויתורים או ספיקות לצד זה או לצד אחר. [כסמך לכך] הוא מביא תורה יפה מר' נחמן מברסלב".
לכך יש להוסיף את העובדה שאז"ר היה מראשי אגודת 'התרבות הישראלית' ביפו, שפעלה תחת נשיאותו של הרב קוק למען "חיזוק התרבות הישראלית המקורית וגם הפצת מדעים כלליים אנושיים באופן ובסגנון המתאים לרוח התורה הכתובה והמסורה". באגודה זו פעלו יחד כל החברייא של הרב קוק ביפו: ר' זרח ברנט, רש"ט גפן, הרצי"ה קוק, יוסף צבי רימון, ועוד. אז"ר היה מעורכי החוברת 'התרבות הישראלית' שהוציאה האגודה, ואף פרסם בה מאמר.
הישיש
הוא הרבה להופיע בסניפי הנוער העובד ואף זכה לכינוי "הסבא" של הנוער העובד. אגב: כבר בשנותיו הראשונות בארץ, כשהוא בסך הכל כבן 60, העיתונות העברית הצמידה לו את התואר "הישיש", משום שלעומת הסופרים האחרים בארץ הוא היה זקן מופלג. מאז דבק בו התואר 'הישיש'.
אז"ר היה קרוב לרעיונות הסוציאליזם, היושר והצדק. הוא היה מאבות התנועה הצמחונית בארץ, והיא ראתה בו את הסמל הגדול לצמחונות עברית טהורה. "עכשיו, אחרי שעברו כעשרים שנה מעת שחדלתי מאכילת בשר, הנני מרגיש כי לא אוכל להכניס חתיכת בשר אל פי. ברוך ד' שפטרני מהאכילה הבזויה הזאת, אכילת בעלי חיים, ואני חושב כי בגלל זאת זכיתי לאריכות ימים", כתב באחד ממאמריו על הצמחונות.
לציון יום הולדתו ה-80, נקרא יישוב על שמו, כפר אז"ר, שרבים מכירים בזכות ספר הילדים הידוע של לאה גולדברג, "המפוזר מכפר אז"ר".
אז"ר נפטר בשנת תש"ה, ונטמן בבית הקברות הישן של תל אביב ברחוב טרומפלדור.