מייסד פתח תקווה, ר' יואל משה סלומון שלח מכתב סודי לחברו הקרוב, ובסופו ביקש "תעבירהו על האח", כלומר: תשרוף אותו, כדי שאף אחד לא יראה מה כתוב בו.
אבל אותו חבר חמל על המכתב המעניין, והחליט להותירו בחיים… מסתמא אמר לעצמו: אין מה לדאוג, אני אשמור היטב שאף אחד לא יקרא אותו.
לימים הכותב והנמען נפטרו לבית עולמם. חלפו מאז כמאה ועשרים שנה, והנה אני מגיע למכתב הסודי וקורא אותו מתחילתו ועד סופו, ללא הגבלה…
זוהי דוגמה מאלפת לחוויה שבה נמצא החוקר, שנחשף מדי יום לארכיונים שהיו בזמנו מסווגים, לתיקים גדושים במסמכים אינטימיים שבשעה שבעליהם הנכבד היה חי לא ניתנה לאף אחד גישה אליהם.
כמובן הדבר זה מוליד כל מיני שאלות של אתיקה, אבל אני באתי להמחיש את החוויה המיוחדת הזאת, שאני – וכל מאן דבעי – יכול להיות בן בית אצל יואל משה סלומון וחבריו, לקרוא את מחשבותיהם וכמעט להשתתף בתוכניותיהם…