צוואתו של א"ד גורדון, ממנהיגיו הרוחניים של 'הפועל הצעיר' הייתה: הדפסת הגמרא עם ניקוד, כי "כל יהודי חייב שתהיה לו הבנה בגמרא!"
גורדון היה לא רק פועל חרוץ, סופר דגול והוגה דעות, אלא גם תלמיד-חכם. כל מי שבא במחיצתו, לו רק הייתה בו היכרות עם ארון הספרים היהודי, יכול היה להרגיש בגדלותו התורנית של גורדון.
ידידו הסופר ר' בנימין תיארו כך: "בעל ידיעות מרובות בתורה, נביאים וכתובים, בים התלמוד, באוצרות המדרשים".
גורדון ביקש מחבריו בדגניה שיקנו סט של הגמרא בהוצאה קטנה ונוחה. הוא התעקש על כך שהגמרות לא יוחזקו בספריה של דגניה אלא בחדרו, על מנת שיוכל ללמוד גמרא בכל זמן.
אחד מידידיו של א"ד גורדון, היה זקן הסופרים אז"ר. ימים ספורים לאחר שנפטר גורדון, כתב אז"ר הספד עליו בעיתונות, וכך סיפר:
"גורדון אהב את תורת ישראל. לא רק את ספרותנו החדשה אלא גם את העתיקה. בימיו האחרונים שבילה ביפו אמר לי: אני יודע שימי ספורים, ואני אומר בדרך צוואת שכיב מרע: השתדל בכל כוחך שיוציאו את התלמוד בניקוד. הקושי שיש בלימוד הספר הזה בלי ניקוד מרחיק את הצעירים, ויהודי שאין לו הבנה בתלמוד – תהיה אפילו הבנה שטחית – הריהו יהודי פגום".
אז"ר
מתוך מכתב ששלח אז"ר אל גורדון בקיץ תרע"ט (1919) אנו למדים שכבר אז, שלוש שנים קודם פטירתו, חשב גורדון על הדפסת ספרי קודש בהוצאה מנוקדת. במכתב הזה גם מוסבר למה ההיכרות עם הגמרא כל כך חשובה הייתה בעיניהם של אז"ר וא"ד גורדון, מורי הדרך הרוחניים של תנועת הפועלים.
וכך כתב אז"ר:
"ידידי יקירי, ר' א"ד גורדון!
שמחתי על דבריך, שמתאימים להלך נפשי. עיקר העיקרים כל עם שאין לו שורשים עמוקים בעבר הרי הוא ציץ נובל, ולכן חובה לידע ולהודיע את עברנו לא רק ידיעה שטחית, אלא עד כמה שאפשר ידיעה שלמה ועמוקה.
מסכים אני עמך על דבר הנחיצות בניקוד הספרים [-ספרי קודש קדמונים, מ"נ], אבל לעת עתה אין רוב הסופרים יכולים לעשות זאת, מפני שגם בלעדי הניקוד עולה ההדפסה בסכומים נוראים, ועדיין כל כך מועטים גואלי ספרותנו העתיקה, וכל דבר נעשה בהתאמצות הכוחות, ממש למעלה מדרך הטבע.
