יום השישי כ"ח באייר היה יום חג ביפו בשנת תרס"ד. בו ביום עלה לא"י והגיע ליפו רבה החדש, מרן הראי"ה זצ"ל.
כשבועיים לאחר בואו של הרב ליפו, כתבו רבני ירושלים – הרב שמואל סלנט והאדר"ת – מכתב לפקידי הברון ובו הודיעום, כי מעתה מחויבים כל בני יפו והמושבות להשמע להוראותיו של הראי"ה:
"ב"ה, עיה"ק ירושלים ת"ו, יום א' ט"ו סיוון תרס"ד
כבוד הפקידות של חברת יק"א להנהגת המושבות
שלום וברכה,
הננו להודיע לכבודם, כי הרב הגאון המובהק, הצדיק אשר שמו כשמן תורק, מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א, הופקד לשמחת לבבנו לרב העיר יפו ולהמושבות תובב"א. ומעתה כל העניינים השייכים למצוות התלויות בארץ, והשגחה על ענייני כלאים וערלה וכו', תרומות ומעשרות וכו', הכל יהיה נחתך על ידי ידידנו הרב הנזכר שליט"א, שאנו וכל בית ישראל סומכים עליו ומחזיקים ידיו בכל תוקף ועוז.
ותואיל נא הפקידות להודיע הדבר גם לכל בני המושבות, וכי בכל ענייני הדת יסורו למשמעתו ויעשו ככל אשר יורם, מבלי סור מדבריו, כרצון כל שלומי אמוני בני ישראל, חובבי עמם וארצם, ורצון החותמים בברכה.
שמואל סלנט, אליהו דוד ראבינאוויץ-תאומים"('ליקוטי ראי"ה' ח"ג עמ' 90).
כעבור עשר שנים, בכ"ט אייר תרע"ד, כותב הרב לבנו מחמדו: "ברוך ד', עבר עלינו יום אתמול כ"ח אייר, זה היום הגדול אשר בו זיכנו צור ישראל ברוך הוא, לבוא לארץ חמדתו, ולראות בעינינו התחלת צמיחת קרן ישעו לעם קודשו […] הודות לד' על רוב חסדיו, וברחמיו יוסיף לאמצנו, לגבר חיילים בעבודת ד' ועמו, במכון הקודש" ['אגרות הראי"ה', ח"ב, עמ' רצב- ג, מובא ב'מועדי הראיה', עמ' תעט].
בחוג מקורבי מרן הראי"ה, היו מציינים יום זה מדי שנה בשנה בשמחה ובהודאה לד'. וכך הסביר זאת בנו יחידו, הרצי"ה קוק: "בכ"ח באייר עלה מרן הרב אבא ז"ל לארץ ישראל. זה לא ענין משפחתי, אלא כלל ישראלי; הופיע האור הגדול, בא"י ובירושלים, הופיע אור א-לוהי חדש בציון. יש ששואלים: מה קרה בתרס"ד? מה זה הופעת 'התורה הגואלת'? זהו ענין לדורות עד שיתבררו הדברים, עד שתיפקחנה עיני עיוורים" ['מתוך התורה הגואלת', יום ירושלים].
באגרת לרב יצחק אייזיק הלוי זצ"ל, כותב הראי"ה על מטרת עלייתו לארץ:
"אנוכי הנני עושה את שלי. ידעתי כי למחיה שלחני ד' אל אדמת הקודש, והנני מוצא לעצמי חוב קדוש לדבר כפי רוחי הפנימי, בעבור שמו הגדול ועבור עמו ונחלתו" ['אגרות הראי"ה' ח"א עמ' קפט].
וביומנו האישי רשם את הדברים הבאים:
"ברוך ד' אשר עשה לי את הנפש הזאת, ואשר הביאני במסיבותיו העליונות לעבוד בכוחי המצער על הררי ישראל בעת המאושרה הזאת, ששפעת חיים לעם ד' על אדמתו הולכת ומתקבצת, להיות ממסייעים למלאכת שמים, להיות מהמנצחים על המלאכה הקדושה לייסד בציון אבן בוחן, פינת יקרת, להיות מכון לתקוות דור דורים לעם ישראל" ['חדריו' (פרקים מיומנו האישי)].