שבוע שלם דחיתי את השיחה הזאת. פחדתי להתקשר ולהתאכזב.
אני מדבר על אשה שנולדה כאן בארץ לפני 100 שנה, כפשוטו, בת לאחת ממשפחות האצולה בציונות. כמה מבני משפחתה היו מנהיגים מפורסמים בארץ, בדרגים הגבוהים ביותר.
לפני שבוע נפל לי האסימון, והבנתי שהיא עשויה להכיר את דוד רזיאל ז"ל עליו אני אוסף חומר בימים אלו, לקראת הוצאת ספר לזכרו. ניתן לספור על יד אחת את אלו שחיים היום והכירו אותו, ולכן אפילו שזה רק סיכוי קטן שהיא זוכרת משהו על רזיאל, 80 שנה לאחר מותו, אני חייב לנסות.
לא היו לי הרבה ציפיות, לאור העובדה שרזיאל היה מפקד האצ"ל ותלמידו המובהק של ז'בוטינסקי מנהיג הימין, ואילו היא, עם כל משפחתה, מחוגי השמאל שהתנגדו בחריפות לאצ"ל. אגב, אבא שלה היה מגדולי המתנגדים של הרב קוק, בשל חטאו הגדול – תמיכתו בימין.
הבוקר התגברתי על החששות והחלטתי להתקשר אליה. זה מסוג הדברים שלא כדאי לדחות אפילו יום אחד…
רגע, אולי כבר איחרתי את המועד? חשבתי לעצמי. אולי היא כבר לא בינינו? בדיקה קצרה העלתה שהאזכור האחרון שלה ברחבי האינטרנט הוא לפני 9 שנים. מאז – כלום, כאילו נעלמה. פלא גדול, הרי היא שריד לדור שכבר איננו… מן הסתם היא יכולה לספר המון.
האם היא עדיין חיה? הצלחתי לאתר מספר הטלפון הרשום על שמה, וחייגתי במתח. חלפו שלושים שניות, שנדמו כמו נצח, ואז נשמע קול אישה. אבל… צעירה למדי.
"שלום, אני רוצה לדבר עם דינה" (שם בדוי), אמרתי בחשש.
"אי אפשר", ענתה האשה הצעירה, במבטא זר. "היא בשירותים".
מעולם לא שמחתי לשמוע על שהיית אדם בשירותים, כמו עכשיו! האישה הזאת חיה ותוכל לדבר איתי!
כמובן הבטחתי לחכות ולהתקשר מאוחר יותר.
אחרי חצי שעה התקשרתי שוב. ובכן, הגברת הישישה חיה ובריאה, וגם צלולה לחלוטין, תודה לאל. השיחה בינינו היתה קולחת. על מי לא דיברנו? על טרומפלדור (ידידו של אביה), על הרב קוק, על המלמד שהרביץ לאבא שלה בחיידר בשנת 1890, וכמובן – על דוד רזיאל, שבשבילו התקשרתי.
למרבה הפלא, לא רק שהיא זכרה את מותו של רזיאל במבצע הסודי בעיראק, אליו נשלח בשליחות הממשל הבריטי, אלא שהיא גם ידעה לתת פרטים לא ידועים על הרקע ליציאה למבצע. היא חשפה בפניי כי אביה, איש השמאל והמתנגד הגדול לאצ"ל, היה מעורב בנסיעה. "בגלל זה, אני זוכרת עד היום, אבא שלי לקח מאוד קשה את נפילתו של רזיאל, כי ראה בזה אחריות אישית".
זה כל כך מדהים שיש בינינו אנשים שיודעים לספר מכלי ראשון על התקופה ההיא, של "המדינה שבדרך", ועל סודות שטרם סופרו.
אנחנו לא מספיק מנצלים את זה…