דבר פלאי ביותר מצינו בספר 'אם הבנים שמחה' שחיבר בזמן השואה רבי יששכר שלמה טייכטל הי"ד. זהו ה"שולחן ערוך" של ענייני הגאולה. הוא מביא עשרות מקורות חשובים בעניינים אלו, מכל ארון הספרים היהודי, בבקיאות מופלאה. חלקים מספרו הוא כתב כשהוא מתחבא בעליית גג מפני הנאצים, ולא היה לו שום ספר, הכל כתב מזכרון באופן מדויק מילה במילה.
ועם זאת יש פלא יותר גדול מבקיאותו בספרים:
בכמה מקומות הוא מביא ציטוטים מספרים שונים שאינם ידועים, כך ל משל הוא כותב: "מצאתי בספר ישן נושן על סדר מועד, המיוסד על דרך פרד"ס, והואיל דחסר דף הראשון, אינני יודע ממי לקדושים הוא, ואינני יכול לכנותו, אבל ניכר מספרו שהיה אדם גדול ומקובל מגאוני וקדושי קדמאי".
אם נחפש את המשפטים המובאים בציטוטים מעין אלו, ב'אוצר החכמה', לא נמצא אותם כלל.
הסיכוי שהיו לו בעליית הגג ספרים כה נדירים שאינם ידועים היום, ושבדיוק אותם ספרים היו חסרי דף השער, שואף לאפס. האם מדובר בספרים "בעייתיים" שהוא לא רצה לציין את שמם, כדי שהרעיונות שהוא מביא מהם לא ייפסלו בעיני הקוראים? אולי מדובר בספרים שחיברו רבני 'המזרחי' (אם כי כנראה מבלי שידע הוא מביא גם מהם בחיבורו..).
אבל מה שנראה בעיניי, לפי מה שמקובל בספרות הסוד, שגדולי ישראל כותבים "מצאתי כתב יד נושן", והכוונה: זכיתי לגילוי שמיימי עליון. כך אצל הרמח"ל וכך אצל ר' משה די-ליאון במידה מסוימת.
לפי השערתי (וכמובן צריך יהיה לברר זאת עוד), גם 'אם הבנים שמחה' זכה לחידושים עליונים, שלא יכל או לא רצה להגיד אותם בשם עצמו, אם כדי שיתקבלו יותר, ואם מחמת ענוותנותו. ועל חידושים אלו הוא כותב שהוא מצאם ב"כתב יד נושן", או ב"ספר בלי שער"…
תגובה אחת
תוכל בבקשה להפנות למקומות האלה בספר?