"הוא היה אומר"

קטיפת עלה או פרח

ישנם סיפורים מפורסמים על הרב קוק שספק גדול אם אכן התרחשו. אך לעומתם ישנם סיפורים אגדיים שלא זו בלבד שהתקיימו, אלא שחזרו ונשנו, בבחינת "הוא היה אומר".

כזה למשל הוא הסיפור המופלא על פגישתו הראשונה והמכוננת של רבי אריה לוין עם רבו הרב קוק. סיפור זה סופר על ידי ר' אריה בכמה הזדמנויות, בגירסאות די דומות. הפעם הראשונה בה פורסם היתה בחודש תשרי תרצ"ו, בהספד שפרסם על רבו בקובץ התורני 'שערי ציון':

"זכרתי ימים מקדם, משנת תרס"ה שזכיתי בחסדי העליון יתברך שמו, לעלות על אדמת הקודש ביפו. שחרתי בראשונה את פני רבי הרב קוק זצוק"ל, קיבלני בסבר פנים יפות כדרכו בקודש לכל אחד, שוחחנו בדברי תורה. אחרי תפילת מנחה יצא רבינו, כדרכו בקודש, לשוח בשדה לצמצם מחשבותיו, ואני התלוויתי אתו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח, הזדעזע רבנו ואמר לי בנחת כי הוא נזהר מאד לבלתי קטף בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין עשב מלמטה, שאין לו מזל מלמעלה ואומר לו גדל. כל ציץ אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל הבריאה אומרת שירה".

הזדעזעותו של הרב קוק מקטיפת העלה כה הרשימה את ר' אריה, עד שהפכה את לבו. וכך מעיד: "הדברים שיצאו מלב טהור וקדוש, נחקקו עמוק בלבי ומאז התחלתי להרגיש ביותר את מידת החמלה על כל דבר".

והנה אנו מגלים שלא היתה זו אנקדוטה חד פעמית אצל הרב. סיפור דומה מאוד סיפר אחיו ר' שמואל קוק: פעם אחת כשטייל יחד עם הרב, ישבו לנוח תחת עץ. היה זה אילן סרק, וקטף ר' שמואל ענף ממנו.

נזדעזע הרב ואמר: "מה עשית? יש ערך לכל דבר הנטוע בארץ, ומה שנוטעים היום – מחיה את הארץ. הנה ארבעת-המינים, שנוטלים בחג הסוכות – חג האסיף – הם סמל לפירות הארץ, אך אם כן, מה הטעם שנוטלים ערבה? אלא, ללמדנו שגם לאילן סרק יש ערך…".

נשרף מאהבת ה'

דוגמה נוספת ל'סיפור כפול' שכזה, אנו מוצאים במעשיה מפורסמת על הרב, אשר אותה בחר הרב חרל"פ לספר בהספדו הנרגש בהלווית רבו הרב קוק. הסיפור התרחש ב'מסע המושבות' המפורסם.

וכך סיפר:

"התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי את הרב נישא בסערת רוח, הלוך ושוב לאורך החדר. נחרדתי והתרוממתי, והנה ניגש אלי ואחז בי, ידיו היו קרות כקרח ופניו בערו-זהרו כלפידים ומפיו פרצו דברי להבה: "רבי יעקב משה איך ווער פארברענט פון אהבת השם"! (אני נשרף מאהבת ה'!).

סיפור נוסף, דומה מאוד אבל על אירוע אחר, סיפר הרב מנדל לב זצ"ל, מחסידי גור, שהיה מקורב לרב קוק:

"לילה אחד, ישנתי בחדר הסמוך לחדרו של הרב. בעוד אני שוכב על מיטתי, התעוררתי, והבחנתי שהרב מסתובב במשך שעות ארוכות בחדר. כשפניתי אליו בשאלה, מדוע אינו שוכב לישון, ענה לי הרב שאינו מסוגל להירדם משום שכעת הוא בוער באהבת ד', עד כדי כך שהוא לא יכול להרדם!
ועוד שמתי לב, שתוך כדי שהרב קוק הסתובב בבעירה נוראה, של אהבת ד', חזר ושינן ללא הרף את הפסוק שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד, שעניינו הוא קבלת עול מלכות שמים".

(מתוך הספר 'זוהר עליון').