גניבה ספרותית היא ז'אנר ידוע בעולם הספרות, ולא נפקד מקומה גם בספרות התורנית. לעומת זאת כאן יש לנו סיפור מוזר שבו לא "המחבר" גנב חיבור שאינו שלו וייחס אותו לעצמו, אלא המדפיסים התמימים ייחסו חיבור קבלי עמוק לאדמו"ר חסידי, בשעה שהוא נכתב על ידי גדול תלמידיו של הגאון מווילנה, אבי ההתנגדות לחסידות.
בתמונה שלפניכם מצולם הספר 'מנחם ציון' בו למד הראי"ה קוק (ראו חותמותיו הדהויות בראש הספר). הוא נדפס בפרעמישלא בשנת תרמ"ה, והמדפיסים כותבים בשער שהוא נכתב על ידי "הרב הקדוש המקובל האלקי המפורסם מו"ה מנחם מענדיל זצלה"ה". עד כאן הכל אמת; אך מכאן ואילך – טעות מביכה:
"אשר מנוחתו כבוד בעיר הקודש טבריה תוב"ב".
מכיוון שהמדפיסים חשבו שהמחבר הוא רבי מנחם מנדל מויטבסק, הרי הוא נפטר בטבריה. אולם למעשה המחבר הוא רבי מנחם מנדל משקלוב, מראשי עדת תלמידי הגר"א בארץ, שנפטר בירושלים .
שני דברים שחברו יחד, גרמו למדפיסים לחשוב שמדובר בחיבור חסידי. האחד, הזיקה בין החיבור לבין האדמו"ר רבי חיים מצאנז. כך נרשם בשער הספר (!): "הכתב יד הקדוש הלז הובא ליד אדמו"ר הגאון הקדוש מו"ה חיים הלברשטאם מצאנז… והנה ספר הלז היה חביב מאוד בעיני כ"ק אדמו"ר מצאנז כמעט בכל יום היה לומד בספר הזה, לא זז מחבבו ולא היה מש משולחנו והיה מדקדק שיהיה תמיד על שולחנו הטהור…". מתוך הדברים מובן לכאורה שמדובר בחיבור חסידי.
הסיבה השניה, שמוזכר כמה פעמים בספר הביטוי "אדמו"ר", שלכאורה הינו ביטוי חסידי מובהק. [למעשה, הכוונה היא לגר"א, שאף כונה "הגאון החסיד מוילנה"].
אלא שכשהגיע הספר הזה שלפניכם לידיו של הרב קוק, הוא פסק מיד: "זה לא חיבור חסידי, ולא של רמ"מ מויטבסק". של מי כן? "של מישהו מבית מדרשו של הגר"א. הדבר ניכר משיטתו הקבלית של המחבר". אחר כך התברר שהמחבר הוא רמ"מ משקלוב, מגדולי תלמידי הגר"א.
כמובן, באותם ימים וגם היום אין הרבה אנשים שיכולים להעיז ולקבוע כך בפסקנות (ולמרות שכתוב במפורש על הספר את שם מחברו, לכאורה). הרב קוק, שהיה בקי בכל ספרי הקבלה וברוב ספרי החסידות הבולטים, והבין לעומק את שיטות גדולי ישראל, היה מסוגל להבין מתוך החיבור עצמו מיהו מחברו…
אני חושב שהסיפור הזה לא רק מבטא את גדלותו ובקיאותו של הרב קוק בכל תחומי התורה, אלא מוכיח את דרכו המפורסמת, "אלו ואלו דברי אלוקים חיים", אשר היתה נר לרגליו. הוא ראה שליחות מיוחדת בחיבור בין החסידים לבין המתנגדים, וקרא ללמוד יחד את כתביהם של הצדיקים שהתנגדו זה לזה. בסלון ביתו היו תמונות של האדמו"ר הזקן ושל הגר"א, זו לצד זו.
והנה הספר שלנו מעיד כאלף עדים על כך ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים", ובמקרים מסוימים, אילו רק נשנה את המעטפת של תורת הגר"א ונכתוב עליה "תורת האדמו"ר", מיד היא תזכה להיות מונחת על שולחנם של גדולי האדמו"רים, והם ילמדו בה בהשתוקקות, כמו רבם האדמו"ר ש"לא זז מחבב" את החיבור… מי לנו גדול מה'דברי חיים' מצאנז, מענקי החסידות, שבגלל טעות-זיהוי התאהב בתורה הגר"אית ולא זז מחבבה.
וכן להפך: אם ניקח את תורת החסידות, רבי נחמן מברסלב, פיאסצנא, [וגם תורת הרב קוק], ונכתוב עליה: "תורת הגר"א", יהגו בה במרץ גדולי המתנגדים… מה שמלמד שחלק מסוים (ואני מדגיש: מסוים), במחלוקת שבין המחנות, מקורו בדמיון בלבד…
בשולי הדברים
קטע ממכתבו של ר' שמואל אשכנזי ששלח לר' יהושע מונדשיין, ביום יט סיון תשל"ג:
"ספר מנחם ציון מהרב… מו"ה מנחם מענדיל זצלה"ה אשר מנוחתו כבוד בעיר הקודש טברי'[!]", נדפס בשנת 1885 [תרמה] בפרזעמישל. ואין ספק בדבר שהמדפיסים והמסכימים יחסוהו לרמ"מ (ב"ר משה) מויטבסק (שעלה בשנת תקלז לטבריה ונפטר בה בר"ח אייר תקמח). גם "חוקר הקבלה והחסידות" גרשם שלום רשם בספרו הגרמני (ביבליוגרפיה קבליסטיקה, ברלין 1933, עמ' 201, מס' 70) שם המחבר: מנחם מנדל [בן משה] מויטבסק, וקבע זמן ומקום חבורו בשנת 1780 [תקמ], בערך, בארץ-ישראל. אף הוסיף והחליט, כי "הפירוש המפורט ביותר נוטה לפרשנות חסידית". כן הוא מעיר: באותו שם נדפס באותה שנה, מקום וכו' גם פירושו המיסטי של המחבר לספר רות.
בשנה שלאחריה (1886 [תרמו]) הדפיס ר' שמואל לוריא בווארשא ספר מים אדירים הכולל פירוש לאדרא זוטא מאת רמ"מ (ב"ר ברוך בנדט) משקלוב (שעלה בשנת תקסח לירושלים ונפטר בה ל בשבט תקפז) עם הגהות תלמידו ר' יצחק איזיק חבר [וילדמן] מסובאלק. אף ספר זה נרשם שם, במספר הקודם (69), כ"פירוש מפורט ביותר לאדרא זוטא" ולא הבחין "החוקר" בזהותם של השנים, אף נעלם ממנו, שכבר עמד על כך ר' יעקב משה חרל"פ (בתולדות חכמי ירושלם, פרומקין-ריבלין, חלק ג, ירושלם תרפט, עמ' 161, הערה 1).
זכורני, שלפני שלושים שנה (בערך) בדקתי ומצאתי כמה וכמה מדברי הגר"א בשני ספרי מנחם ציון הנז'. אלא שמחבר הספרים, רמ"מ משקלוב, המביא את דברי רבו הגר"א, מכנהו בשם אדמו"ר סתם! ובכך גרם (שלא בכונה) טעות למעיינים (בשני הספרים, בעודם בכתובים, ולאחר מכן, לקוראים בספרים הנדפסים), שהיה ברור להם, כי הכונה לרבן של חסידים, הוא המגיד ממזריטש, רבו של רמ"מ מויטבסק".
וראו במכתב הרה"ח רבי שמואל סגל לנדא מחסידי הרה"ן מהרי"ד מבעלז (ישורון כרך ו עמ' תשס"ח) שכתב:
"ואנוכי כאשר קריתי בספר הזה שנים שלושה דלתות תיכף ומיד הבנתי כי הוא מתלמידי הגר"א …
וכנראה מן השמים היה , אשר היה הדבר בהעלם מהרה"ק מצאנז למעו יקרא בו כל ימי חייו" .
