את הדברים הנוקבים הבאים כתב חיים שלום הלוי, ממפקדי האצ"ל, וסבו של סגן הרמטכ"ל הרצי הלוי:
"התנגדות התעוררה בחלק מהציבור על כך שלנציגי הציבור הדתי ניתנת רשות כניסה לבתי ספר ממלכתיים כדי להטיף ל"חזרה בתשובה". ההורים התארגנו לעמותה כדי להתגונן מפני "אסון" זה, אימהות מקוננות באמצעי התקשורת על גזילת ילדיהם מבין זרועותיהן ועל הניכור בין אבות לבנים עקב החזרה בתשובה".
ח"ש הלוי כאב מאוד על הרוח החילונית שהלכה והשתלטה על מערכת החינוך בארץ, ועל הפחד המוגזם מהמסורת היהודית. הוא הביע תמיהה על כך ש"אף אחד לא העלה את זיכרון הימים, לפני פחות מיובל שנים, כאשר ילדים נגזלו מהוריהם בכיוון הפוך, כשלילדי תימן גזזו בכוח את פיאותיהם, ו"ילדי טהרן" נשלחו בעל כורחם לקיבוצי השומר הצעיר וניזונו במאכלי טריפה, ונתחנכו לכפירה".
"אנשי במה מתארגנים למלחמה נגד הצנזורה על מחזות, אבל אף מלה לא נשמעת על חוסר הריסון העצמי וההפקרות המילולית של כתבנים ומחברים, על האידיליה של נישואי תערובת, ועל ביזוי 'שמע ישראל', הקריאה שעבורה ובשמה הלכו אלפי יהודים במשך דורות למות על קידוש השם".
"חופש האמנות ודמוקרטיה בגרונם, ללא כל דרך ארץ וכבוד בפני מסורת בת אלפי שנים, בפני דינים ומנהגים ששמרו על עמנו במשך שנות גלות ורדיפות, ואשר היו מקור הכיסופים לארץ הזאת ולחידוש חרותנו בה והיסוד שעליו קמה מדינת ישראל".
ח"ש הלוי היה נאה דורש ונאה מקיים. לשלושת ילדיו הוא העניק חינוך יהודי חם וגאה. אחד מהם, הרצל, התבלט משחר ילדותו כנער בעל שמחת חיים מיוחדת. הרצל, "הרצי" בפי חבריו, גדל בחינוך דתי לאומי ועל עקרונות חינוכו שמר במשך כל ימי חייו. הרצי היה פעיל בתנועת "הצופים" – בשבט הדתי "משואות". הוא גילה אחריות רבה כחניך, כמדריך, כראש גדוד וכמרכז השבט.
בצה"ל התמנה הרצי למפקד כיתת צנחנים. הוא בילה את יחידתו בגבול הצפוני, על הגבול הסורי. לאחר שחרורו מהשירות הצבאי הוצע לו לצאת לכמה חודשים כמדריך במחנה קיץ של נוער יהודי בסקנדינביה וממקום המחנה ערך סיורים בארצות השכנות.
ב"בית הלבן" בוושינגטון היה מבקר כשהכיפה הסרוגה לראשו ובמסעותיו היה מקפיד על כשרות מזון ועל שמירת השבת וכך עורר כבוד לעם היהודי ותורתו.
עם גבור המתיחות בערב מלחמת ששת הימים, נקרא הרצי הלוי לשורות הצבא. ביום השלישי לקרבות, כ"ח באייר תשכ"ז (7.6.1967), נפצע הרצי פצעי מוות בקרב שנערך על ירושלים העתיקה וכשהוא מתקדם תחת אש תופת והמלה האחרונה בפיו היתה: "החומה", אשר בשעריה לא בא.
הוא הניח אחריו אישה ובת שנולדה ששה חודשים אחרי נפול אביה. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
זמן קצר אחר מותו של הרצל הלוי, נולד בן לאחיו שלמה (חבר מועצת עיריית י-ם), והוא נקרא על שם הגיבור שנפל בקרב – הרצל. וכינויו בפי חבריו: הרצי. הלא הוא הרצי הלוי, הרמטכ"ל כיום.
