בזמנו פרסמתי את העובדה שאביו של מרן ה'חזון איש', מנהיג היהדות החרדית, היה ציוני. המדובר ברבי שמריהו יוסף קרליץ, רבה של העיר קוסובה, שחתם על כרוז הרבנים לטובת הציונות, שפורסם בשנת תר"ס (1900).
אגב, הוא גם היה מחותן עם רבי שלמה הכהן מוילנה, ה'חשק שלמה', מעריצו הגדול של הרצל.
החוקר ר' יצחק אלפסי העיר על כך בספרו 'דורשי ציון בפועל', כי "לא קראנו על פעילותו" הציונית של הרב קרליץ מקוסובה, ואיננו יודעים עליה מאומה.
והנה ההפתעה: מצאתי היום בספרו של הרב יהודה־ליב מימון רשימה של רבנים שהשתתפו ותמכו בתנועת המזרחי, וביניהם – הפלא ופלא – הרב שמריהו יוסף קרליץ, אביו של החזון איש!
העובדה שבכל הביוגרפיות שנכתבו על החזון איש, לא נזכרה כלל ציוניותו של אביו, דיה כדי להמחיש את משמעותה: כדי להכשיר את אביו של החזון איש לבוא בקהל, פשוט מחקו את השקפת עולמו. שחס ושלום לא נדע שהחזון גדל כילד בבית ציוני.
כעת, הסתייגותו המפורסמת של החזון איש מהציונות ומה'מזרחי', מקבלת משמעות חדשה – שינוי כיוון דרמטי.
ואנקדוטה נחמדה: רבי חיים קנייבסקי, "שר התורה" והמנהיג הבכיר של הציבור החרדי, הוא נכדו של הרב קרליץ הציוני והמזרחיסט, ולא זו בלבד אלא שהוא קרוי על שמו (השם המלא של הרב קניבסקי: שמריהו יוסף חיים).
כך סדרה ההיסטוריה שזכרו האבוד של הרב הציוני חרות לתפארה בראש היהדות החרדית.
2 תגובות
הצגה חלקית במקצת של הדברים. עובדת היותם של בני משפחת החזו"א חברים בתנועת המזרחי – ידועה. אחיו ר' מאיר (חתנו של הרב שלמה הכהן) גם הוא היה חבר בה עד לפולמוס הרבנות בוילנא, אז עזב את התנועה. והדברים ידועים ומפורסמים (חיפוש קל בויקיפדיה). מה שאומר שהיה שינוי בעמדתם בזמן מסויים.
אני מעתיק מויקיפדיה בערך על הרב רובנישטיין שהתמנה לרבנות וילנא בדחיפת המזרחי: בעקבות המחלוקת שהתעוררה, ומעורבותה של תנועת המזרחי בבבחירתו של הרב רובינשטיין, פרשו מן התנועה כמה מרבני ליטא שהיו חברים בה עד אז, ביניהם הרב מאיר קרליץ. יש להניח שכלל משפחת החזו"א התרחקה מאז מתנועת המזרחי, כולל אולי אביו. אין לי אמנם מידע, אבל די בזה בשביל להימנע מתלתאר את הרב שמריהו קרליץ כציוני וכמזרחיסט, כאשר באותה תקופה הדברים היו בראשית התגבשותם.
אני לא עוסק ב"יש להניח", בהשערות ובספקולציות, אלא במסמכים ובתיעודים. העובדה שאביו של החזון איש השתייך למזרחי לא הייתה ידועה כמעט, ובספרים על החזון איש לא נזכרה ולא במקרה, ואני חשפתי אותה. ההשתייכות למזרחי פירושה הזדהות עם ערכיו – ציונות, גאולה בדרך הטבע, ועוד. זה שאחר כך התרחשו אירועים שבגינם חלק מהרבנים עזבו את המזרחי אינה אומרת בהכרח שהם נטשו את עקרונותיהם הנ"ל, ושוב אני מזכיר – אין לנו שום מידע כזה על הרב שמריה, והרי הוא עומד בחזקתו, כציוני בלבו, גם אם התנגד למסדרת פוליטית כמו המזרחי. כמובן הצנזורה שנעשתה פה ביחס אליו היא רק פסיק קטן ממערכה שלמה של צנזורה בספרות החרדית.