לפני כמה שנים שוטטתי ברחובות מאה שערים, והגעתי למתקן הגניזה שעומד ברחבה שליד השטיבלאך. מי שקצת מכיר את ירושלים, יודע שמדובר במרכז השכונה, במקום שהוא סמל של מאה שערים. מצד אחר של הרחבה עומדת ישיבת מאה שערים, אחת הישיבות הוותיקות בארץ.
כהרגלי הכנסתי יד פנימה, לתוך הגניזה, ושלפתי שקית אשפה שחורה. בדרך כלל בשקיות אלה נמצאים עלוני שבת או מחברות של ילדים, אבל הפעם נכונה לי הפתעה שלא פיללתי למצוא, בוודאי לא בתוככי מאה שערים.
תכולת השקית היתה לא פחות ולא יותר מאשר חומר היסטורי על הרב קוק, אות אדם שקירות מאה שערים מעוטרים בשמו, ולאו דוקא בנסיבות מחמיאות…
ומה היה הנושא של כל המסמכים בשקית אשפה? קשרי הידידות ושיתופי הפעולה בין הרב קוק, הרב הראשי בארץ ישראל, לבין ידידו ה'חפץ חיים', רבי ישראל מאיר הכהן, שהתגורר בראדין הרחוקה, והיה נחשב למנהיג רוחני, במידה רבה, של יהדות אירופה.
כשנפטר החפץ חיים, התחולל מאבק בדיוק ברחבה הזאת, מי יספיד אותו. האם הרב קוק, או הרב של העדה החרדית, הרב דושינסקי. למעשה השאלה שריחפה באוויר היא: מי הוא באמת החפץ חיים; האם הוא אדם שאחז בדרכו של הרב קוק, מבחינת הנהגת הציבור, אהבת ישראל, מוסר וכו', או אדם שאחז בדרך הקנאות וההחרמות, כמו (חלק מ)העדה החרדית.
ובניגוד למה שמקובל לחשוב, הרי שרוב החרדים בירושלים היו בצדו של הרב קוק, כולל אנשי מאה שערים.
ובכן הזמין ראש ישיבת מאה שערים את הרב קוק להיכל הישיבה להספיד את החפץ חיים. הקנאים, אנשי העדה החרדית, כעסו על כך מאוד, וניסו בכל כוחם לשבש ולהפריע להספד. "שריפה, שריפה", צעקו פתאום באמצע שהרב קוק נשא את דבריו. הרב קוק עצר, שתק, ולא הגיב. לאחר כמה דקות באו שוטרים בריטיים ושלפו את המתפרעים מהאירוע ישר ל'קישלה'.
במקביל פרסמו הקנאים שבערב תערך אזכרה רשמית לחפץ חיים בהיכל הישיבה, מטעמם, ובה יספיד הרב דושינסקי.
ראש ישיבת מאה שערים, שהיה נאמן לרב קוק ולרבנות הראשית, כמובן לא הסכים לכך. הוא נעל את דלתות הבניין עם מנעול כבד. הקנאים המופתעים והנבוכים לא העיזו להודות במפלתם, ופרסמו מודעה ברחבי ירושלים המבשרת על כך שבסופו של דבר לא תתקיים האזכרה המתוכננת, מהסיבה שהרב דושינסקי פתאום נפל למשכב ולכן לא יוכל להגיע ולהספיד… (תמונה בתגובה הראשונה).
את המכתב שאתם רואים כאן לפניכם, מצאתי שם. מכתב של החפץ חיים אל הרב צבי יהודה קוק, בנו של הראי"ה.
כמובן, בשקית לא היה את המקור – שאיני יודע אם קיים היום בכלל – אלא צילום שיהודי אלמוני הכין לעצמו, במסגרת מחקר מקיף שהכין על הקשר בין הרב קוק לבין החפץ חיים. מחקר זה, אגב, לא פורסם עד היום. הטיוטה שלו היתה אף היא בתוך הגניזה.
על מה מדובר במכתב מפתיע זה? החפץ חיים מזרז את הרצי"ה שיסייע לנינו לעלות לארץ. לא כתוב כאן בפירוש, אבל ברור מתוך מסמכים אחרים שהכוונה היתה שהוא יעלה ארצה על מנת ללמוד בישיבת 'מרכז הרב', וילמד שם מתורתו של ראש הישיבה הראי"ה קוק.
וכל הסיפור הזה מתגלה לי באקראי באמצע מאה שערים… אם הייתי עובר שם יום למחרת, החומר ההיסטורי היה מונח כבר בעומק האדמה בגניזה מחוץ לעיר…
למדתי מכך שלכל סיפור היסטורי יש את הזמן והמקום שבו הוא צריך להתגלות. לפעמים צריכים לעבור 100 שנה, ולפעמים צריך לחפש אותו במקום הכי לא צפוי, אבל בסופו של דבר הוא יתגלה.
