גיוס בני הישיבות? ומה עם התורה ש'מגנא ומצלא'? לא תאמינו מה אמר על כך ה'חפץ חיים' לבחור־ישיבה שהתייעץ אתו!
"זה אחד הסיפורים שרבינו הרצי"ה קוק אהב לספר פעמים רבות", סיפר לי אחד מתלמידיו, הרב י"ג:
"הגויים בפולין רצו לגייס את היהודים לצבא, ורבים מיהודים שלא רצו להתגייס היו פוצעים את עצמם, עד כדי שלפעמים גם חתכו איברים שלמים כדי שלא להתגייס.
היה אז בחור ישיבה שהתבקש לצבא, והגיע להתייעץ על כך עם החפץ חיים, כדת מה לעשות – איך להינצל מהגזירה…
כמה הופתע הבחור כאשר ה'חפץ חיים' עודד אותו להתגייס…".
את הסיפור הזה פרסם הרצי"ה קוק גם במאמר מקיף שכתב על אישיותו ופעלו של ה'חפץ חיים'. המאמר נדפס לימים בספרו 'לנתיבות ישראל'. אך לא נזכר שם שמו של אותו בחור־ישיבה:
המשיך וסיפר לי תלמידו של הרצי"ה:
"לאחר אחד השיעורים שבהם סיפר הרצי"ה את הסיפור, ניגשתי אליו ושאלתי אותו מיהו אותו יהודי, שהחפץ חיים עודד אותו לסגור את הגמרא ולהתגייס.
ענה לי הרצי"ה: זהו ר' שבתי שמואלי [הוא התלמיד הראשון של ישיבת 'מרכז הרב', שלימים כיהן כמזכיר הישיבה].
הלכתי אל ר' שבתי שמואלי, והוא שמח מאוד שבאתי לשמוע ממנו את הסיפור. וכך סיפר לי בהתלהבות רבה:
"באותם ימים הייתי קשור באופן אישי ל'חפץ חיים'. מדי שבת הייתי הולך לסעודה שלישית אצלו.
כשקיבלתי צו גיוס, היה מדובר על גיוס לתקופה קצרה של ששה שבועות בלבד. ואף על פי כן חשבתי להיפטר ממנו. ניגשתי אל החפץ חיים ושאלתי אותו כדת מה לעשות: האם להתגייס כפי מצוות המלכות, או להתחכם בדרך כלשהי ולהיפטר מהגיוס.
וכך ענה לי החפץ חיים: בודאי שעליך להתגייס!
והוסיף החפץ חיים: "אין ספק שזה משמים, כלומר זה שכעת הגויים מחייבים אותנו להתגייס לצבא שלהם! יש כאן השגחה מיוחדת של הקב"ה, משום שעוד מעט יקומו בארץ ישראל צבא ומשטרה של יהודים, וכעת יש הזדמנות מצוינת ליהודים ללמוד איך להקים צבא או משטרה ואיך להילחם…"
זו הייתה ההדרכה שקיבל בחור הישיבה מאת גדול הדור ה'חפץ חיים' מחבר ה'משנה ברורה', אשר את מימיו אנו שותים עד היום.
שמונים שנה חלפו מאז. כיום אין מוטלת עלינו גזירת גיוס לצבא הרוסי, אלא מצווה מדאורייתא של "עזרת ישראל מיד צר". הצבא אינו נוכרי אלא יהודי, והמלחמה נועדה להגן עלינו, על הישוב היהודי בארץ…
אם ה'חפץ חיים' הורה לתלמיד הישיבה לעזוב את תלמודו ולהתגייס לצבא הרוסי, רק כדי *להתכונן* לשירות בצבא העברי, אין שום ספק מה היה אומר היום לבחורי הישיבות…
השלמת הסיפור – מתוך זכרונותיו של הרב שבתי שמואלי
"הימים חולפים ובינתיים התקרבתי לגיל הצבא, ואבא ז"ל דאג מאוד שלא אצטרך ח"ו ללכת לצבא הפולני שבדרך כלל הסיכון שם הוא רב מכמה בחינות ובמיוחד בענייני הכשרות והיהדות בכלל, כי יש לעמוד בהרבה נסיונות קשים ומרים, וחיפש עצות איך להיפטר מסיכון זה. הוא בכל לכלל הצעה 'מעשית' לעשותני 'בעל מום', כלומר להוריד חלק מהאצבע. הגבתי על כך בתקיפות! לא! אפילו ציפרון לא אסכים לקלקל! ואז הוא הציע הצעה מעניינת… אם כך, מוטב כבר שתסע לארץ ישראל.
לשמע הצעה זו אורו עיניי, אם כי הייתי מסופק אם זו הצעה רצינית […] אבל ההצעה הייתה בשבילי מעניינת ולכן הסכמתי בשמחה ועניתי בחיוב.
אבא יעץ לי כי כהנה לנסיעה לארץ ישראל דרושה הכנה רוחנית והמקום לזה הוא ראדין, ויש לנסוע לחצי שנה לקבל הכשרה רוחנית בהשפעת מרן הגאון הצדיק בעל ה'חפץ חיים'.
ואכן מיד אחרי החגים נסעתי ללמוד בישיבת ראדין. מציאותי בראדין הייתה לגבי חוויה גדולה וגאווה פנימית ללמוד בראדין! להימצא בקרבת ה'חפץ חיים'! ואמנם אני התקשרתי מיד בהתקשרות נפשית למרן ה'חפץ חיים' זי"ע, התפללתי יום יום בביתו, הקשבתי לשיחותיו בהתדבקות נפשית ועל אף העובדה שלמדתי שם פחות מחצי שנה הספקתי לשאוב הרבה מקדושתו והליכותיו.
[…] כמו כן הייתי מבאי ביתו בשבתות לשיחת שבת קודש בסעודה שלישית, ונדמה לי שלא הייתה שיחה אחת מבלי קשר עם הגאולה וביאת משיח צדקנו.
בקשר עם שיחותיו אודות הציפייה לגאולה אני נזכר כי פעם יצאה גזירת מלכות להתייצבות תלמידי הישיבה לששה שבועות לצבא (לאימון צבאי). כרגיל התייצבות לצבא במדינה זו הייתה לשלוש שנים, ותמיד מצאו בני הישיבה דרכים להשתחרר, אך נגד גזירה זו לא מצאו אז כל עצה. וה'חפץ חיים' זצ"ל ידע לנצל כל עניין או גזירה לראות בזה רמז שקוף לגאולתנו, וכך אמר אז לתלמידי הישיבה:
לכאורה מצד חיוב אמנותנו בביאת משיח צדקנו היינו מחוייבים ללמוד מלאכת ה"ביסקל" (ירי בכלי נשק) וזה לקיים "ללמד את בני יהודה קשת", מתוך הכנותינו לקראת מלחמת גוג ומגוג שצריכה להיות לפני ביאת המשיח, אלא שבגלל הגלות לא קיימנו את זה. אולם הקב"ה מסבב הסיבות המכוון את מעשינו כיוון זאת על פי גזירת מלכות זו, שעיקר הגזירה מכוונת היא למעננו, ובשבילנו לקיים את אמונת התכוננותנו לגאולה מספיקה התייצבות לשישה שבועות בלבד […] זה היה בערך תוכן שיחתו.
(מתוך הספר 'הרב שבתי שמואלי – אוהב ציון, איש העוז והענווה')
מתוך הספר 'מתוך התורה הגואלת' – שיחותיו של הרצי"ה קוק
"[ר' שבתי] סיפר לי, שהייתה תקופה שרצו לגייס את בחורי הישיבה שם, לצבא הפולני (או הרוסי). היתה חרדה נוראה. החפץ חיים, כינס את הישיבה, בזמן סעודה שלישית, ועוד פעם אחת, ואמר: אנחנו מצפים כל הזמן לביאת המשיח. מלך המשיח. הדברים האלה הם לא רק חלומות פורחים, אלא מציאות ממשית, בארץ ממש. צריך להבין, שעוד מעט, תהיה לנו מדינה שלנו בארץ ישראל. ומדינה צריכה שיהיה לה צבא ומשטרה. מי יקים את הצבא הזה? אם יתברר שאתם צריכים להתגייס לצבא של הגויים, צריך להתבונן בזה, במבט של אמונה גדולה במסובב הסיבות, הקב"ה. ובודאי, שאם יווצר מצב כזה, אין ספק, שהוא בשביל, שאתם תזכו להיות אלה, שיבנו את הצבא שלנו ואת המשטרה שלנו, בארץ ישראל.
(והעיר הרב מרדכי גרינברג ראש ישיבת כרם ביבנה: דברים בסגנון זה, שמעתי גם מפיו של מו"ר, הגאון הרב אברהם הלל גולדברג שליט"א, מרא דאתרא של מקום הולדתי וגידולי – כפר פינס. גם הוא – ילחטו"א – למד באותה עת אצל החפץ חיים זצ"ל, בראדין).
וזכורני, כאשר למדתי בישיבת ראדין בשנת תרפ"ב, יצאה פעם גזירת מלכות להתייצב לשירות צבאי לתקופה של ששה שבועות, ומרן החפץ חיים זצ"ל, דרש אז בפני התלמידים בשבת קדש בביתו בין מנחה למעריב על נושא זה. בין השאר אמר: לכאורה, הרי כולנו מאמינים ומצפים לביאת המשיח, וכידוע לפי חז"ל תהיינה מלחמות ובאחרונה מלחמת 'גוג ומגוג', ואנו מצווים כולנו ללחום נגדו ולקיים את הצו 'ללמד את בני יהודה קשת', ולפי זה מוטל על כולנו ללמוד את מלאכת הנשק (בלשונו הקדוש 'ביקסל') אולם מסיבות הגלות לא קיימנו את הצו. מה עשה מסובב הסיבות ב"ה, הוציא צו גיוס בגזירת המלכות לששה שבועות, וזה רק למען ישראל ובשבילנו זה מספיק".
