כך מכריז (ביידיש) גיליון בולים נדיר, משנות ה-40. בכל בול נראה הרב קוק עומד ומלמד תורה, ב"ישיבה המרכזית עולמית בירושלים".
בולים אלו הונפקו בארה"ב, ועל כן הם ביידיש ואינם בעברית. הם נועדו לעורר גיוס תרומות לישיבה שהיתה אז במצב כספי חמור במיוחד, הן בגלל שמקורות הכסף תמו ואזלו בעקבות השואה, הן בגלל מחסור בתלמידים (שקשור לנ"ל), והן בגלל שכבר הרב קוק – הנראה בבולים – כבר לא נכח בהיכל הישיבה, גם אם רוחו עודנה שררה.
בסופו של דבר הישיבה הצליחה לשרוד ולעבור את התקופה הקשה הזאת, לאו דוקא בזכות התרומות שהגיעו כתוצאה מבולים אלו ומגיוסים אחרים, אלא בעקבות קבוצות תלמידים חדשות ורעננות, ארצישראליות, שעוררו את הישיבה מתרדמתה, בעיקר קבוצת תלמידים שהגיעה עם הרב יעקב כלאב זצ"ל ללמוד בישיבה. בין התלמידים: הרב דב ליאור שליט"א, אשר כבר כתלמיד היה נחשב לגאון מופלא, והיה יושב ב'מזרח' בהיכל הישיבה לצד הר"מים המופלגים בגיל ובתורה.
בשולי הדברים יש להעיר כי "הישיבה המרכזית העולמית" מעולם לא קמה. החזון החינוכי של הרב, כמו גם המעמד שהוא ייחס לה בעולם הישיבות, לא התקיים עד היום, לצערנו. בפועל לישיבתו של הרב קוק קראו "מרכז הרב", והיא היוותה רק את ה"יסוד לישיבה המרכזית העולמית", שמחכה בסבלנות להקמתה.
