ובכן אני ארצח נפשי אבי!

מצאתי לאחרונה מכתב מרגש ומצמרר ששלח בחור ציוני שעלה ארצה לפני מלחמת העולם הראשונה אל חברו בגולה. מתוך הדברים ניכרת גדלותו של הבחור האנונימי, ואני מנחש שלימים הוא היה אחד מהסופרים ואנשי הרוח בארץ.

מתוך הדברים שכותב הבחור, מתברר שאביו התנגד בכל תוקף לעלייתו ארצה. הסיבה לא כתובה במכתב. יתכן והיה זה חשש למצבו הרוחני של הנער, שעשוי להשתנות בארץ, או מפני געגועי האב לבנו אהובו שאולי לא יזכה לראותו שוב.

"רעי היקר צבי נעווימדאמסקי!

מפני סיבות שונות לא יכולתי לענות לך תיכף.

ממך למדתי לקצר במקום שיש להאריך, שכן אם יוצאת נפשך לדעת מכל חיי, ארשום לך המקומות אשר משם תמצא הכל:

הרומן "בחורף" של ברנר, מתאים אל נכון לכל חיי בכלל. מלחמת הדעות שלי תמצא בשירו של גורדון, "האמונה והדעת". מטרתי היא גדולה, אולי עוד יותר מדי, בחשבי שעוד אלמוד ב"בית מדרש מדעי גבוה", אבל לדאבון לבי, ארגיש כי החסרון העיקרי אשר מנה "אחד העם", "על פרשת דרכים" ח"ב במאמרו "צורך ויכולת", [סותמים] לנגד עיני "האידיאל הקיצוני"….

ללמוד הדקדוק העברי לא אוכל עתה, כי יש לי עבודה מרובה בהלמודים הרוסיים. "תלמוד" אלמוד רק מעט, שעה או שתיים ביום. עד כה הרווחתי 8 ר' לחודש בתור מורה שפה רוסית 2 ר' לשעה.

כל החורף קיבלתי מכתבים אחדים רק מאמי, אך לפני החג קיבלתי מכתב מאבי. מלות אחדות אך כתובים הם לא בדיו, כי אם בדמי לבבו! לא דברים כבושים ומוסר, אך מתחנן, כי אחוס על חייו ואבוא לביתו. ואני, בדעתי היטב עד היכן הדברים מגיעים, בכיתי, ואבכה עוד במר נפשי… ואני שואל לעצמי: האם יש לי הזכות לקצר את… האם אין אני רוצח נפש אבותי?! כמדומה לי שגם אתה מכיר את אבי…

ובמכתב אשר כתב לאבותי הזקנים, אשר השגתיו במקרה, אבי יצוה לבל ימסרהו לי, הוא כותב, כי יבקשו רחמים עליו, שיוכל לשאת ולסבול את הצרות… ובכן אני ארצח נפשי אבי!!!
[…] לא אוכל לכתוב עתה יותר, כי לבי נרגש. גם זאת אני כתבתי רק לצאתי ידי חובתי.

כל טוב.

(המכתב באדיבות בית המכירות CollecTodo)