יוהן פרנץ נורהאפט נולד בעיר פלאן (כיום בצ'כיה) בשנת תר"ח (1848) למשפחה נוצרית פרוטסטנטית. בשנת תרמ"ו נשא אשה נוצרית בשם טרזיה בילק. נולד להם בן יחיד ושמו עמנואל נורהאפט.
יוהן פרנץ השתלם במדעים, וכנוצרי אדוק כיהן בתור כומר לדת הנוצרית, במוסד המיסיונרי הסקוטי בבודפסט. הוא גם פעל בלונדון עבור המיסיון לצוד נפשות יהודיות ולהעבירם על דתם. הוא נדד ברחבי אירופה בתקופת רדיפות היהודים שם, כדי לנצל את מצבם הקשה ולהעבירם על דתם. במסעות אלו הוא התפלא מכך שלמרות מצבם האומלל של היהודים, אמונתם היתה כה חזקה, ולא הסכימו לוותר עליה בשום מחיר.
בלבו התעוררה אז הערכה רבה כלפי האמונה היהודית, ובמקביל הוא הרגיש את האכזריות שבמעשיו כמסיונר נוצרי. "חשתי בושה על היותי נוצרי", סיפר לימים. "הלא נוצרים הם שגירשו את האומללים האלה מאוהלם, רצחו באכזריות זקנים וטף! ועתה אבוא אני ואסתמך על האהבה הנוצרית? דמי רתח בקרבי וחרפה כיסתה את פני כאשר עמדתי מול יהודים אלה וחשבתי על שליחותי. אז התחלתי להתעמק, להשוות ולשקול את השפעת הדתות".
לאחר מסעות נדודיו, הוא הגיע בשנת תר"ן לארה"ב וקבע את מקומו בשיקגו. בעת מגוריו שם התיידד עם כמה יהודים ונחשף לאמונה היהודית. הוא התחיל ללמוד תורה ועיקרי אמונה, עד שהחליט להתגייר ולהיכנס תחת כנפי השכינה. הוא שלח מכתב לאשתו ובנו, בו ביקש מהם שיגיעו לשיקגו, והם הגיעו אליו בשנת תרנ"א. שלושת בני המשפחה התגיירו ושינו את שם משפחתם לשם "לאון". לפרנץ קראו מעתה "אברהם יעקב", לאם – "שרה לאה", והבן היחיד – "בנימין".
משפחת לאון (לעאן) עברה לניו יורק, שם היתה קהילה יהודית חשובה, וזכו לקירוב מצד חברי הקהילה. ר' אברהם יעקב הקדיש את זמנו ללימוד התורה, ולאחר שמילא כרסו בה קיבל משרת דרשן. מפעם לפעם נקרא לבתי כנסיות לדרוש מעל הבימה ולעורר את הציבור לתשובה ולתיקון המעשים.
בנו היחיד, בנימין, גדל על דרכי התורה והיראה ולמד בת"ת ובישיבת 'עץ חיים' בניו יורק. בקיץ תרס"ב החליט האב לעלות ארצה עם משפחתו. עיקר דאגתו היתה לבנו, "כי ירא מפני החינוך האמריקני, וחפצו הוא לגדל את בנו על ברכי היהדות". מצבה הכלכלי של המשפחה היה רעוע, ובכל זאת לא התאוננו ולא נפלו למשא על איש. בינתיים נשלח הבן לבדו לארץ עם אחד מידידי המשפחה, ושם בארץ החל ללמוד בישיבותיה הגדולות.
כעבור מספר חודשים בשנת תרס"ג, הצליחו הוריו לגייס את הסכום הדרוש לעלייתם ארצה, סכום שהושג בעיקר כשכר על דרשות שנשא בבתי כנסיות בניו יורק. בשבת חזון תרס"ג נשא ר' אברהם יעקב דרשת פרידה בבית הכנסת המפואר של עדת לובץ שבמזרח ניו יורק, ולאחר מספר ימים נסע עם אשתו לארץ. הם התיישבו בירושלים ור' אברהם יעקב המשיך לעסוק בתורה.
לאחר שבעים שנה, בשנת תשל"ז, סיפר הרב צבי יהודה הכהן קוק לתלמידיו: "אברהם יעקב ליאון היה גר צדק מפורסם בירושלים. אני ראיתיו יושב לבד בבית המדרש בבתי נייטין, ליד מאה שערים, יושב מעוטר בטלית ותפילין ולומד גמרא בכל תוקף. גרי צדק הללו, אף על פי שהם לא היו במעמד הר סיני, שורש נשמתם היה שם" (מתוך התורה הגואלת כרך ב, עמ' קפא).
בשנת תרס"ה התחתן בנו הבחור בנימין לאון עם בחורה יתומה בירושלים, ושמה צביה קאופמן. בשנת תר"ע נולדה להם בת. משפחת לאון הצעירה סבלה מהעוני החמור שהיה אז בירושלים ונאלצו ליטול את מקל הנדודים וגלו לארה"ב. בשנים הבאות נולדו להם עוד בנים ובנות, שצאצאיהם חיים עד היום. בנימין נפטר בשנת תשל"ד בגיל 84.
אביו, ר' אברהם יעקב לעאן, נאלץ גם הוא לנטוש את ארץ הקודש אותה כה אהב. הוא התגורר בארץ עד שנת תרס"ט, ובשנה זו נדד עם זוגתו לפריז למטרה מסתורית (להלן נעסוק בה). במודעה שהתפרסמה בעיתון קול מחזיקי הדת (לבוב, טבת תרס"ט) נכתב כך: "הגר צדק בא לפריז בהשתדלות בדבר מצוה. כל הרבנים מעידים על צדקתו. בקרוב ישוב בשלום ירושלימה!". הוא קיווה לשוב ארצה, אך בפועל הוא נתקע בגולה. זוגתו שרה לאה לעאן נפטרה בשנת תרע"ז. ואילו ר' אברהם יעקב נפטר בשנת תרע"ח במצרים, וכנראה נקבר שם.
בשנת תרפ"ב, ארבע שנים אחר פטירת ר' אברהם יעקב לאון, פרסם הראי"ה קוק, שהיה אז רבה של ירושלים והרב הראשי לארץ ישראל, מאמר מיוחד על מעלת גרי הצדק. במאמר זה חשף הרב קוק מידע מעניין על ר' אברהם יעקב לאון, מתוך היכרותו האישית עמו.
תגובה אחת
איפה המשך המאמר?