תעלומת רבי אלכסנדרי – פרק ה'

אחרי שהבנתי שרבי אלכסנדר הנזכר ב'מדרש הנעלם' בזוהר הוא לא אחר מאשר הפילוסוף הגדול אלכסנדר הפרדוסי, גדול מפרשיו של אריסטו, החלטתי לעשות חיפוש ב'מדרש הנעלם' אחר שמו של רבי אלכסנדרי. אולי יופיעו אמרות נוספות שלו התואמות לדמותו הידועה של הפרדוסי?

מצאתי שהוא נזכר בסך הכל שבע פעמים. ואם נעיין בתוכן הדברים המיוחסים לרבי אלכסנדרי, נראה שכולם כאחד יחד עונים ואומרים דורשני:

1. אל נכר ובעילת ארמית

1. אלה תולדות נח, ר' אלכסנדראי פתח לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. לא יהיה בך אל זר זה יצה"ר. ולא תשתחוה לאל נכר, שלא תבעול ארמית.

והמבין יבין שיש כאן דבר זר מאוד, שאילולי נכתב כאן אי אפשר לאומרו, ואין מתאים הפורמט הזה שייכתב כאן הסברו. ראו בפירוש 'כתם פז' על דברים אלו.

ומעניין שאת האמרה העוסקת באל נכר ובארמית, בחר מחבר הזוהר להכניס בפיו של ר' אלכסנדר, אותו פגשנו אותו לעיל בדמות נוכרית… האם זה בכוונה?

נקודה נוספת – הזוהר מחדש שיש בעיה של עבודה זרה בבעילת ארמית.

וגם – אולי הדברים נכתבו על רקע תופעה חמורה שהייתה בזמנו בקהילות יהודיות מסוימות? כדרכו של בעל הזוהר לרמוז לתופעות שליליות ולדרוש את תיקונן.

2. הרואה כוכבים

יהי אור. רבי אלכסנדראי אומר, הרואה הכוכבים במסלותם חייב לברך. מאי מברך. ברוך המסדר את הכוכבים ברקיע. ראה כוכב אחד, אינו מברך. שנים, מברך. ואימתי. כד הוי ליליא, מברכין ברוך המעריב ערבים. רבי אומר, אלין כופרני אדקיקייא [-כוכבים דקים], דאורחתהון מסתלקין על ההוא יממא, מדחילו דחיותא, מברכין שומר עמו לעד. ולפיכך תקנו על דרך זה כל תפלת הערבית.

קודם כל, בלי להבין יותר מדי בשפה העברית והארמית, אני מרגיש שהלשון כאן מאוחרת ואינה אופיינית ללשון חז"ל. אבל זו רק הרגשה, ואפשר לדון על כך.
דבר שני שימו לב שרבי אלכסנדר עוסק כאן בשבח שצריך האדם ליתן לבוראו על הטבע, על ענייני החול והמדע.

אגב, בספרות התלמודית אין הלכה כזאת ואין ברכה כזאת שמציע רבי אלכסנדרי. וזה עוד אחת מעשרות ההלכות שחידש הזוהר, ואכמ"ל וחכם יבין מדעתו. ובספרות ההלכה התמודדו רבותינו עם ההלכה הזאת, כיצד ליישבה עם הידוע לנו מהתלמוד ומספרי ההלכה הראשונים, ובנו מגדלים גבוהים, דרשה על גבי דרשה, כדי לתרץ את הדברים, שאולי מרישא לא קשים…

גם בפירוש 'מתוק מדבש' על הזוהר העיר לתומו שבתלמוד שלנו מופיעה הלכה אחרת:

תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית (ברכות נט ע"ב).

3. חכמת משה ושלמה

האזכור הבא הוא בסיפור של רבי יוסי בן פזי, סיפור שכאמור בפרקים הקודמים לא התרחש מעולם. הנער בן השבע משוחח עם רבי יוסי, אחרי שהובטח לו כי לרבי יוסי יש "נשמה קדושה" ואם כן מותר לשוחח אתו (כי מי שאין לו נשמה קדושה, אסור לדבר אתו). ואז מגיע התיאור הבא, ושימו לב מה בוחר מחבר הזוהר להביא מפיו של רבי אלכסנדרי:

"אמרית ליה [רבי יוסי] ברי, מאן הוא רבך. אמר לי [הנער]: רבי אלכסנדראי.

אמרית ליה, ומה לעית יומא דין? אמר לי: האי קרא דכתיב, ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם, כך אמר רבי אלכסנדראי, מה הוא חכמה? הוא שמו של הקב"ה, והוא חכמה. ומעולם לא גילה לשום אדם, ולא עתיד להגלות, אלא קצת הימנה למשה לבד: ולא עמד על כל ידיעתה, אלא עמד על מה שלא עמד אדם, על האי ראשית, שהיא חכמה. דכתיב ביה במשה: "וירא ראשית לו", וזהו חכמה. וא"ת: הא כתיב "וה' נתן חכמה לשלמה". תא חזי, לא כתיב 'נתן החכמה', אלא 'חכמה', שעמד על קצת אמיתתה. המשיח עתיד לדעת קצתו, דכתיב ביה, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה כו': והחכמה היא ראשית הכל, וקודם הכל, אבל יראת ה', שכל טוב. כלומר, היראה נשארה בשכל ובינה, לדעת ולחקור יראת ה'. לכל עושיהם, לעושה המצות ביראה בתחלה, עד שירגיל עצמו לעשות מאהבה".

שוב – הלשון נראית מאוחרת מאוד, אולי גם קצת עילגת, לא אופיינית לתקופת חז"ל אלא לתקופת הראשונים.

מה הנושא של הפסקה? חכמה. בדיוק כמו בפעמים הקודמות שפגשנו את רבי אלכסנדר. הטענה מאוד אריסטוטלית – החכמה היא שמו של הקב"ה.

כמעט על כל משפט כאן עולה אצלי שאלה או תמיהה, במיוחד על הדיוק בין 'חכמה ל'החכמה', אבל נעזוב את זה כרגע, כי יתכן שבקטנותי איני זוכה להבין את הדברים.

על כל פנים מיהו החכם הגדול ביותר? לא שלמה, אלא משה, שזה די חידוש, כי אנו רגילים להבין מהתנ"ך ששלמה היה החכם הגדול ביותר, לא היו חכמים כמוהו לפניו וגם לא אחריו.

וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב (מלכים א ה).

האם יש כאן קשר בין משה (רבינו) החכם ל…רבי משה די ליאון? תחליטו אתם.

אני רק רוצה להוסיף, שברחבי הזוהר פזורים הרבה רמזים לכך שעתיד לקום אדם בשם 'משה' שיביא תורה חדשה, לצד חישובי קץ שעשויים להתפרש בדיוק על שנות חייו של ר' משה די ליאון. גם כאן, אולי זה רק במקרה.

4. אדם נידון בכל יום?

תנו רבנן: "בארבעה פרקים בשנה העולם נידון". אמר רבי אלכסנדראי, וכי לא נידון האדם אלא לפרקים אלו, והא כתיב "ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו". [קושייתו צ"ע, כי הברייתא במסכת ראש השנה (טז ע"א) אומרת את זה בפירוש כדעת רבי יוסי – "אדם נידון בכל יום" ורבי נתן "אדם נידון בכל שעה", והמקור שלהם הוא בדיוק הפסוק הזה! מעתה, האם מחבר הזוהר לא הכיר את הברייתא הזאת? האם לא למד גמרא? והלא התלמוד הבבלי נזכר בפירוש בזוהר. והמבין יבין עד היכן הדברים מגיעים]. ואמר רבי יצחק: אין לך כל רגע ורגע שאין הקב"ה משגיח באדם, בכל מה שהוא עושה. ותני הכא, דבארבעה פרקין בשנה הוא.

[מתרץ הזוהר] אמר רבי אלכסנדראי, הדרי בי. מלה דאורייתא בעניינא דא, ולא בעניינא דההוא מלה דרבנן. דפסוקא אמר, פקידה ובחינה. ורבנן אמרי דינא. ומשמע דקב"ה משגח בכל יומא ויומא בעלמא. אבל מידין דינא, עד ארבעה זמנין אלין, למידן כל עלמא.

הסיפור קצת מוזר. לפי התירוץ אין מקום לקושיה מעיקרא, ומה הרווחנו מכל הדיון? ואולי בכוונה הכניס מחבר הזוהר את דעת רבי יוסי ורבי נתן כקושייה שעלתה במוחו של רבי אלכסנדרי, רק כדי לדחות אותה, ולומר "הדרי בי", היינו שזו טעות, וש"רבנן", היינו כל התנאים סוברים שהאדם נידון רק בארבעה פרקים בשנה.

מה הרוויח מחבר הזוהר מכל הדיון? שני דברים. א', משנה תוקף לימי הדין (ובהמשך דבריו, שלא הבאתי כאן, הוא ממשיך את אותו הקו, ראו שם דרשתו המופלגת על דברי המשנה), ב', משנה תוקף להשגחת ה' שהיא "בכל רגע ורגע", כחלק ממגמת תורת הקבלה לחזק עוד ועוד את משמעות השגחת ה' בעולמו.

5. רזין עילאין

אמר רבי אבא, "מתהלך", 'מהלך' הוה ליה למימר, מהו מתהלך.

אמר רבי בא: וכי חושבין בני אדם, שהקב"ה היה. ת"ש, דכתיב את קול, הוא דכתיב ביה, והאלקים יעננו בקול. וכן ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם. אמר רב חסדא אמר רבי יוחנן, קול כתיב, מתהלך לרוח, הה"ד ויהי קול כהנבאי והנה רעש: אמר רבי יוחאי, והא ר' יהודה חברינו אמר, דכאן צריך דרשא, ואתם אומרים מעשה מרכבה. אמר רבי אלכסנדרי, יתיר מעובדא דמרכבה הוא, דהא רזין עילאין אנן חזינן דאתגליין הכא.

כאן, כמו במקור הבא, רבי אלכסנדרי הוא דמות חשובה ביצירת ההילה המסתורית והקדושה של חברי הזוהר. אין הוא תורם מידע חדש, אלא הוא ניצב המעיד על ההתרחשות.

6. רזין עילאין לחברים הראויים

אמר רבי יהודה, עד אימתי יטיילון חברייא ברזין עילאין דמלכא. אמר רבי אלכסנדראי, תנינן, מוסרין סתרי תורה לחברים הראויים לכך, כגון אנן וחברייא כגוונן.
כנ"ל במקור הקודם.

זהו, אלו הם כל האזכורים של רבי אלכסנדרי במדרש הנעלם. למעשה מעט מאוד הוא אומר – שני דברים בלבד, ושניהם עוסקים בענייני החכמה והמדע, כאשר אחד מהם אנו יודעים בוודאות שנאמר על ידי אלכסנדר הפרדוסי. אמרה נוספת היא למעשה הוא אמינא שעולה בדעתו (שהיא למעשה דעה תנאית המוזכרת בברייתא שבתלמוד, ולא חידוש שלו), והוא דוחה אותה. שני האזכורים האחרונים – רבי אלכסנדרי מפאר את המעמד הזוהרי, ומפליג בשבח החידושים שנאמרו בפניו. דמות טיפוסית של תלמיד המתלהב מדברי רבו או רבותיו.

יש כאן יותר מדי דמיון בין רבי אלכסנדרי, כדמות בדיונית שמעולם לא הייתה, לאלכסנדר הפרדוסי.

ומאליה עולה השאלה – האם גם דמויות בדיוניות אחרות בספר הזוהר, מסמלות ומבטאות דמויות אמיתיות כלשהן?

בפרק הבא אספר איך נכנסה לסיפור הזוהרי של רבי יוסי בן פזי אפרודיטה היוונית.