הגדה מפתיעה ליום העצמאות, ברוח מלחמת ששת הימים

השנה היא 1968. מדינת ישראל עדיין מסוחררת מאדי האופוריה המטורפים של הניצחון הכביר במלחמת ששת הימים. רק לפני שנה איים עלינו כליון, ותוך שישה ימים מצאנו את עצמנו אימפריה אזורית, עם גישה לכותל המערבי, הר הבית, סיני ורמת הגולן. במקביל, המדינה חוגגת בדיוק 20 שנות עצמאות.

בתוך כל הקלחת הרגשית והלאומית הזו, יושב אדם אחד, הוגה דעות, איש חינוך ואשכולות – הרב ד"ר ישראל צבי כנר (שהוא, אגב, אביו של הקריין ושדרן הרדיו המיתולוגי דן כנר).
הרב ד"ר כנר מסתכל על עם ישראל החוגג את יום העצמאות, והוא לא מרוצה. הוא רואה חג לאומי שחסר לו עומק רוחני, חסר לו סדר משפחתי. הוא מבין שליהדות יש נוסחה מנצחת שעובדת כבר אלפי שנים: "הסדר". כמו סדר פסח, כמו סדר ראש השנה. לכן, הוא מחליט לעשות מעשה חלוצי, נועז ובלתי נתפס בקנה מידה מודרני: הוא כותב, עורך ומוציא לאור "הגדה ליום העצמאות".

הגדה שלמה, על משקל הגדה של פסח, שנועדה להיות מוקראת מסביב לשולחן החג בערב יום העצמאות. אבל זה לא סתם טקסט לאומי משעמם – זהו מסמך היסטורי, סוציולוגי ופסיכולוגי מרתק, שכתוב בהומור דק, ברצינות תהומית, ועם ניחוח של ישראל הישנה והתמימה של שנות השישים. הספר הזה הוא קפסולת זמן נדירה שאי אפשר למצוא בשום מקום היום, והוא מציג חזון אוטופי (והזוי לחלוטין) של איך הישראלים אמורים לחגוג את העצמאות שלהם.

🔨 מלחמת החורמה בפטישי הפלסטיק

הרב כנר פותח את ההגדה בפרק הנקרא "צורת החג". הוא מנתח את הבעיה של יום העצמאות הישראלי: כבר עשרים שנה שאנחנו חוגגים, אבל אין לנו מושג איך לעשות את זה נכון. וכך הוא כותב בדם ליבו:
"כבר עשרים שנה אנו מתלבטים בשאלה איזו צורה משפחתית לתת לחג העצמאות… הכלל צריך להיות: לא השתוללות כמו בפורים ע"י חלוקת מכות בפטישי פלאסטיק על ראשם של עוברים ושבים ועריכת קונצרט בחצוצרות נייר, אלא גוון אמנם משעשע אבל מכובד. יום העצמאות נמצא בסכנה להתהפך לענין של חולין… עלינו להפוך אותו לחוויה משפחתית-לאומית."

אתם קולטים? כבר ב-1968, מכת המדינה של פטישי הפלסטיק וספריי השלג (או אז, חצוצרות הנייר) חירפנה את האינטלקטואלים! כנר מציע אלטרנטיבה: במקום לרוץ ברחובות ולהכות אחד את השני מתוך שמחה וולגרית, בואו נשב בבית, נתלבש יפה, ונערוך "סדר".

🍲הלכות הושבת האורחים ותפריט של שטעטל ישראלי

כדי שהסדר יצליח, הרב כנר לא משאיר שום דבר ליד המקרה. הוא נכנס לרזולוציות של מדריך נימוסים והליכות ויקטוריאני, מעורבב עם מסורת מזרח-אירופאית נוקשה. בפרק "סדר הישיבה" הוא מדריך את העם היושב בציון כיצד לארגן את השולחן:

"רצוי שעקרת הבית תשב בקצה השולחן הפונה למטבח, כדי שלא תטריח את המסובים בצאתה ובשובה. בקצה שממול יושב ראש המשפחה… לימינו של בעל הבית הכבודה שבאורחות ולשמאלו השניה לה בחשיבות."

הוא אפילו מוסיף כלל ברזל שמעיד המון על התפיסה החברתית של אז: "כלל חשוב: אין מושיבים בני זוג זה לצד זו. והוא הדין בקרובי משפחה." – למה? כנראה כדי לאלץ אנשים לדבר אחד עם השני ולא להסתגר בתוך הקליקה המשפחתית המצומצמת!

אבל חכו, זה לא נגמר כאן. מה אוכלים בסדר יום העצמאות של שנת 1968? תשכחו ממנגל, תשכחו מקבבים מנפנפים על גריל פחמים מרפסת. התפריט שד"ר כנר מציע הוא פשוט תעודת זהות של האליטה האשכנזית של אותם ימים:

"התפריט צריך לכלול מאכלים יהודיים מסורתיים… חלה אפויה בצורת דגל; דגים ממולאים, רגל קרושה, כבד קצוץ; מרק עם כופתאות, חמיצה; תרנגול הודו אפוי, צלי, מעיים ממולאים; פשטידת אטריות; 'צימעס' (צלי גזר מתוק)."

🍽️ "נאכל ונשמע" – הפסיכולוגיה של הבטן היהודית

אחד הקטעים הכי גאוניים והכי מצחיקים בספר נמצא בפרק שמסביר מתי בעצם קוראים את ההגדה הזו. הרב כנר היה אדם מאוד פרקטי והבין היטב את נפש האדם, ובמיוחד את הבטן היהודית. הוא ידע שאם יעשה "סדר" שבו קודם קוראים טקסטים ארוכים ורק אז אוכלים (כמו בפסח), אנשים יאבדו את זה. וכך הוא מנמק את ההחלטה להתחיל קודם כל באוכל:

"בפסח קוראים בסבלנות את ההגדה כי יודעים מראש שאחר קריאת כמה עמודים יתחילו לאכול. אבל בליל יום העצמאות לא יודעים כמה זמן יימשכו הנאומים ולכן קיימת הסכנה שהמסובים יגלו עצבנות, לא יקשיבו וכל מחשבותיהם תהיינה מכוונות לכופתאות. בגלל זה פותחים בליל סדר העצמאות באכילת המנה הראשונה בהתאם לוואריאציה של האמרה: 'נעשה ונשמע' (נאכל ונשמע)!"

יש כאן הברקה אמיתית – "נאכל ונשמע"! קודם כל תנו לאורחים את הרגל הקרושה והכבד הקצוץ, תרגיעו להם את הקריז של הכופתאות, ורק אז, כשהם שבעים ונינוחים, תתחילו להקריא להם את חזון המדינה.

קידוש, ברכות וגימטריה של יום העצמאות

הספר לא מסתפק רק באוכל ובסטטיסטיקות צבאיות. הוא מנסה למסד ממש הליך דתי חדש. תראו את הקידוש שהוא מציע:

"ברוך אתה ה' אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך על יום העצמאות… ברוך אתה ה' אשר ציוונו על ספירת שנות העצמאות. היום 20 שנה לקבלת העצמאות, שהן בגמטריה כ', כלומר ראשי תיבות של כבוד וכח."

64 עמ', כולל תמונות נהדרות.