מן הסתם שמעתם על חיים מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז'. דמות שנויה במחלוקת, בשל פעילותו המורכבת בתקופה זו.
מה שאותי הפתיע זה לגלות את שמו של הרב קוק בהקשר לרומקובסקי. הרי הרב קוק נפטר לפני שהחלה השואה, ודמותו המאירה והאופטימית נראית רחוקה שנות אור מהתקופה הנוראה הזאת.
אולם המציאות ההיסטורית יצרה מפגש כמעט בלתי נתפס בין עולמו הרוחני של הרב לבין המרחב המעוות שהקים רומקובסקי בלודז' – משטר שהתאפיין בריכוזיות דורסנית ובפולחן אישיות חריג.
רומקובסקי ארגן מצעדי נוער לכבודו ותלה את תמונתו בבתי הספר. ידוע כי התנייד בגטו בכרכרה מפוארת, וכי בראש השנה שלח כרטיסי ברכה מעוטרים בדיוקנו. הוא הדפיס שטרי כסף ומטבעות, שנקראו 'רומקי' על שמו, שהיו הילך חוקי בגטו ואף הפיק בולים עם דמות דיוקנו, הכל בחסות הנאצים.
הוא הקים משטרה יהודית ששמרה על סגירתו של הגטו ומנעה הברחת מזון. רבים רואים במדיניותו זו שיתוף פעולה עם הנאצים.
בתוך לודז' פעל בית מדרש חסידי יוצא דופן, בשם 'בית אברהם', בו קבעו את מקום לימודם ותפילתם חסידים שהחליטו לדבוק בראי"ה קוק, רבה של ארץ ישראל, בתור אדמו"ר. (בית אברהם – על שמו של הרב *אברהם* יצחק הכהן קוק).
הם התייעצו אתו, שלחו לו קוויטלאך, הזכירו את שמו ב'מי שברך', וכמה מהם נהגו לעלות ארצה ולבקרו בסוכות ובפסח.
כשפרצה מלחמת העולם, ועננה כבדה ריחפה מעל קהילת יהודי לודז', התעקשו חסידי 'בית אברהם' בעיר לשמר שגרת חיים יהודית תוססת, ככל שעלה בידם. מול הצרות הקשות והאתגרים המורכבים שפקדו אותם הם נאחזו באמונה ובתקווה ששאבו מלימוד התורה ומהתפילה, אשר שימשו להם עוגן נפשי ורוחני.
כאשר נכלאו בגיא צלמוות של הגטו ונאלצו לעזוב את בית התפילה המוכר, לא נשברה רוחם. הם מצאו מקום חלופי ובו הקימו מחדש את ה'מקדש מעט' שלהם. שם, בתוך החשכה, המשיכו להתפלל וללמוד מתורת ה'אורות' של הרב קוק, ולשאוב ממנה עידוד, בבחינת "כי אשב בחושך – ה' אור לי".
באלול ת"ש (1940) מסר ועד 'בית אברהם' הזמנה חגיגית לידי ראש היודנראט, מרדכי חיים רומקובסקי, לחנוכת המקום החדש של 'בית אברהם' בגטו.
בספרי החדש 'חסידות בית אברהם' הבאתי את נוסח ההזמנה:
"נשיא חשוב! אנו מתכבדים בזה להזמין את כבוד מעלתו להופיע אלינו בשבת פרשת ניצבים־וילך, בשעה 9:30, ולהתפלל בבית התפילה שלנו בית אברהם, על שם מרן הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ברח' זגירסקה 38… בברכת ציון וירושלים, ועד הגבאים".
הטופס המקורי של הזמנה זו שמור כיום בארכיון מכון 'שם עולם', ולצערי לא זכיתי לקבל את צילומה עבור ספרי.
אחרית דבר:
ב-28 באוגוסט 1944 נשלח רומקובסקי לאושוויץ עם אחרוני תושבי הגטו, שם נרצח ככל הנראה באותו יום.
לפי גרסה אחרת, הוא נרצח באושוויץ על ידי אסירים יהודים דווקא, כנקמה על שיתוף הפעולה עם הנאצים.
יותר מ־200,000 יהודים חיו בגטו לודז'. כולם נספו בשואה, מלבד 877 יהודים ששרדו ונותרו בחיים עד שהגיעו הרוסים ושחררו את האזור.
בין הנספים היו עשרות חסידי הראי"ה קוק, חברי 'בית אברהם', עם נשותיהם וילדיהם.
יהי זכרם ברוך.
