המדרש קובע כי "כל צדיק וצדיק שאומות העולם הורגין אותו הקב"ה כותבו בפורפוריא שלו". המילה היוונית "פורפוריא", שמשמעותה בגד ארגמן או מלכות
כדי להבין את מקור הדימוי, עלינו להכיר את הֶלֵנָה היפה, דמות במיתולוגיה היוונית שנודעה כיפה בנשים. הלנה הייתה אשתו של מנלאוס וחטיפתה על ידי פאריס הביאה לפרוץ מלחמת טרויה.
באיליאדה של הומרוס אנו מוצאים את הלנה מבצעת פעולה זהה למה שמתואר במדרש:
"ותמצאה בחדרה, ובנול הגדול היא אורגת / בגד קפול, ארגמן, ומאבקים מתיזה בו".
הלנה רקמה אל תוך גלימתה, הפורפוריה, את מאבקי הלוחמים שמתו בגללה.
בספר הזוהר (רעיא מהימנא, פרשת ואתחנן) יש פסקה העוסקת בקריאת שמע, ובה מתואר כיצד בעת אמירת פסוק הייחוד, "מתלקטים כל השושנים של מעלה" – הם המלאכים – כדי להפוך לגוף אדם אחד.
הזוהר מוסיף וחושף כי "על איחוד זה ממונה מלאך מסוים, 'מלקט שושנים'". ומהו שמו של אותו מלאך? "שמו של המלאך הוא הלניו".
הנה לשון הזוהר:
בְּשַׁעֲתָא דְּאָתֵי בַּר נָשׁ לְיַיחְדָא שְׁמָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כָּל חֵילֵי שְׁמַיָא כֻּלְּהוּ, קַיְימִין שׁוּרִין שׁוּרִין, בְּגִין לְאִתְתַּקְנָא וּלְאִתְכַּלְּלָא כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא יִחוּדָא, לְמֵיקָם בְּרָזָא דְּחָד בְּיִחוּדָא חֲדָא. כֻּלְּהוּ מִתְתַּקְּנָן בְּתִקּוּנֵיהוֹן כְּדְקָא יָאוּת. בְּהַאי שַׁעֲתָא קַיְּימָא חַד מְמָנָא שַׁמָשָׁא, דְּקַיְּימָא תְּחוֹת רמ"ח עָלְמִין, וְכֻלְּהוּ אִקְרוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא. וְדָא אִקְרֵי הלני"ו, קַיְּימָא מְחַכָּה לְהַהוּא יִחוּדָא, וְדָא אִיהוּ מְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (שיר השירים ו) וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים. דְּאִינּוּן שַׁיְיפִין דְּגוּפָא.
במאמרו המרתק 'פרופוריותה של הלנה מטרויה וקידוש השם' פרופ' יהודה ליבס, מגדולי חוקרי הזוהר, טוען כי המלאך הלניו אינו אלא הלנה היפה מטרויה, שהפכה למלקטת שושנים ונשמות.
לפי דבריו, מדהים לראות כיצד הזוהר מכניס ומגייר את המיתוס היווני הנודע אל לב היהדות, והוא עושה זאת מבלי להסתיר כלל שמדובר בהלנה. מחבר הזוהר אינו בוחר שם אחר למלאך, אלא משתמש דווקא בשם "הלניו", מתוך כוונה ברורה שכל מי שמכיר את המיתוס העתיק יבין מיד שהכוונה להלנה. אציין כי השם "הלניו" מעולם לא הופיע בספרות התלמודית או המדרשית הקלאסית, ומופיע אך ורק בזוהר.
במקרא ובתקופת התלמוד, שמותיהם של המלאכים מבוססים באופן כמעט גורף על המבנה התיאופורי (סיומת של שם האל): מיכאל, גבריאל, רפאל, נוריאל.
מאוחר יותר, בספרות ההיכלות והמרכבה התרבו שמות המסתיימים בסיומת "י-ה" או שמות יווניים ספציפיים שהוטמעו עמוק בתרבות היהודית כמו "מטטרון" ו"סנדלפון".
ואולם, הופעת שמות בעלי מורפולוגיה וצליל לטיני/יווני המסתיים בסיומת "אִיוֹ" (-io), כמו המלאך "הלני"ו" (Helenio), היא מאפיין של ספרות הקבלה והמיסטיקה של ימי הביניים.
