האמת על סבא של נתניהו

כחוקר דמותו ופעלו של הרב מיליקובסקי הופתעתי לראות כמה טעויות שנפלו בכתבה שפורסמה על אודותיו גיליון האחרון של 'משפחה'.

א. "צאצא הגר"א"?

בניגוד למה שנכתב בכתבה, הוריו של הרב מיליקובסקי לא "היו מצאצאיו של גאון ליטא מרן הגאון מוילנא זי"ע", אלא צאצאים של אבות משפחתו, ולמיטב ידיעתי החוקרים כיום אינם מצליחים לסמן במדויק את קרבת המשפחה, בשל הדורות שחלפו.

ב. האם הרב מיליקובסקי הסתיר מהוריו את האמת?

בכתבה נטען שעיסוקו של ר' נתן בפעילות ציונית בימי לימודיו בישיבת וולוז'ין, נעשה כביכול בניגוד לדעת הוריו ורצונם:

"בזמן שהוריו התמימים רוו נחת מהבן שלהם היושב רכון על הסטנדר בישיבה – התכשיט שלהם בילה בפעילות ציונית בסיביר".

ברצוני להעיר כי טענה חמורה זו, ההופכת את הרב לרמאי, אינה מגובה באף מסמך או עדות, וניכרת מתוכה מגמתיות הכותב שאינו מחבב, כנראה, את דמותו של הרב מיליקובסקי, כנראה ב"עוון" ציונותו.

כשש שנים למד מיליקובסקי בישיבה (תרנ"ו-תרס"א). אמנם פה ושם יצא למסעות תעמולה ציונים, אך את רוב זמנו הקדיש ללימוד התורה.

בשלהי תרס"א, בהיותו כבן 25, עזב את הישיבה, ומאז הקדיש את רוב שנות חייו למסעות תעמולה ציונית.

קשה להעלות על הדעת שנתן מיליקובסקי, שנשלח לוולוז'ין על ידי הוריו האוהבים, לא עדכן אותם בהחלטתו לצאת מהישיבה לעבודה הציונית, ושלא סיפר להם על מסעותיו הציוניים בעודו בחור ישיבה. האם יתכן שהוא העלים זאת מפניהם? בעיניי זה לימוד-חובה מיותר, ואין שום סיבה הגיונית לחשוב כך, כל עוד אין ראיה לדבר. אמנם אפשר להעלות את האפשרות שההורים ביקשו שהוא יגדל להיות מורה הוראה או ראש ישיבה, והתאכזבו מכך שהדבר לא התגשם, אך צריכים לומר בהגינות שאין לכך כל תיעוד ומדובר בהשערה בלבד.

ג. "לשוב לאוהל תורה"

יתר על כן: מתוך הכתבה עשוי להיווצר הרושם כאילו פרש מאוהלה של תורה מתוך מאיסת הלימוד בבית המדרש (ח"ו). ברם, מכיריו תיארו את אהבת התורה שקיננה בו, ואת השקידה שלו בתורה בכל רגע פנוי.

בכתבה שפורסמה עליו בעיתון 'הארץ' אחר מותו סופר:

"ספרי הקודש ליוו אותו בדרכיו הקשות, הוא עיין בהם תמיד בין אספה לאספה, אך כדי שביעה לא היה בזה. האיש הזה נשא בתוכו שאיפה אחת, לשוב לאוהל תורה. אך הוא לא הספיק לסיים את ענייניו, ובמיטב שנותיו נגדע הענק".

מחבר הכתבה ציין: "צריך לומר ביושר, בתפיסתו העצמית הוא ראה את עצמו בחור ישיבה. ליבו היה מלא הערכה תורה וליהדות והוא ראה במעשיו קידום מצוות ישוב ארץ ישראל". אך הניסוח הזה מפספס את הנקודה: לא הייתה זו "הערכה ליהדות" ופעילותו לא נועדה רק לשם "קיום מצווה", אלא הרבה יותר מזה: הוא ראה בכך הגשמה של התורה שלמד בישיבה.

ד. שאלת הההסמכה לרבנות

הכתבה פותחת בהכרזה דרמטית:

"סבא שלנו", נוהגים בני משפחת נתניהו ספר, "היה רב בליטא". אלא ששורת מסמכים חדשים שנחשפת לראשונה בארכיון פולני, מלמדת כי לפחות עד גיל מאוחר, לא הייתה לסב תעודת היתר הוראה".

טענה זו גם סוגרת את הכתבה:

"בנימין נתניהו נוהג להתפאר בפני החרדים כי "סבא שלו היה רב". ובכן, כפי שכבר הבנו, זה לא ממש מדויק, לפחות לא במובן הרשמי של העניין".

האמת היא, כפי שהציגה הכתבה עצמה, שהוא קיבל הסמכה לרבנות מהרב יהודה ליב קובלסקי, בתאריך י"ז בשבט תרע"ב. מה לא רשמי בזה? האם העובדה שהרב קובלסקי דבק בציונות גורמת לכך שבעיני עיתון 'משפחה' סמיכתו אינה נחשבת?!

אך למעשה הרב קובלסקי כלל לא היה הראשון שהעניק סמיכה לרב נתניהו, והטענה ש"עד גיל מאוחר לא הייתה לסב תעודת היתר הוראה" היא טעות מוחלטת.

עם תום שנות לימודיו בוולוז'ין ניגש הבחור הצעיר נתן מיליקובסקי להיבחן אצל ראש הישיבה הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל וקיבל ממנו תעודת 'סמיכה'. בנוסף, קיבל סמיכה מרבי יצחק יעקב ריינס, מייסד וראש 'המזרחי' וראש ישיבת לידא. את התעודות הללו קיבל בשנות העשרים לחייו, כמו יתר חבריו בישיבה שפנו להוראה.

תעודות סמיכה אלו, הנזכרות במפורש בכמה מקורות שונים, וכן בכתבי ידו של מיליקובסקי, אינן נזכרות כלל בכתבה. האם הכותב לא שמע עליהן? או שמא הוא סובר שמיליקובסקי ומקורביו בדו את דבר קיומן של תעודות אלו?

ה. משרת הרבנות ברובנה

"כותבי קורותיו של מיליקובסקי מציינים שהוא כבר התקבל לשמש בתפקיד רב העיר רובנו שבווהלין. ככל שחפרתי לא הצלחתי למצוא תיעוד מהמינוי הזה… ההסבר שמופיע בכתבות בעיתונות ביום השלושים לפטירתו הוא שבסופו של דבר המינוי לא יצא לפועל וזאת משום שמלחמת העולם הראשונה פרצה וגדעה את התוכנית".

דברים אלו אינם מדויקים. אין קשר בין ביטול הכתרתו לבין מלחמת העולם הראשונה שאכן פרצה בסמוך.

הסיפור האמיתי הוא כזה: בשנת תרע"ד נפטר רבה של העיר רובנה הגאון רבי יצחק שלמה יואל שרמן זצ"ל, מחבר הספר 'פתחי שערים'. הקהילה החלה לתור אחר מועמד ראוי שימלא את מקומו ויעלה על כס הרבנות. באותם ימים עלה על שולחן הדיונים שמו של הרב נתן מיליקובסקי כמועמד פוטנציאלי להנהגת הקהילה. לאחר הצבעה מתוחה שנערכה באחד מימי החורף, נבחר הרב מיליקובסקי ברוב קולות. הידיעה על המינוי אף פורסמה בעיתון 'הצפירה' (ד' בכסלו תרע"ד – 3 בדצמבר 1913): "רובנה. המטיף ה' מילייקוסבקי מלודז' נבחר פה לרב העדה".

אולם, השמחה הייתה מוקדמת. מאחורי הקלעים סערה הקהילה, ומחלוקות עזות קורעו את העיר. כמה מלשינים, ממחנה הקנאים המתנגדים לציונות, ניגשו אל שר הפלך והוציאו דיבה על מיליקובסקי הציוני. השר פסל את הבחירות ותוצאותיהן, וזו הסיבה האמיתית שמיליקובסקי לא החל בכהונתו ברובנה (כך פורסם בעיתון 'הצפירה').

אגב, מי שנבחר לכהן כרבה של רובנה היה אברך צעיר ומופלג, הגאון רבי שמחה-הרץ מה-יפית זצ"ל הי"ד, שהיה חתנו של רבה הקודם של העיר, הרב שרמן זצ"ל.