"שברו את הדלתות, טיפסו דרך החלונות, כדי לשמוע את הרב מיליקובסקי־נתניהו"

מתוך מאמרו של העיתונאי האמריקאי ב' גיטלין (הלא הוא אליהו חיים שפס – א' אלמי). נדפס בספרי החדש 'הרב נתניהו':

"יהודי אמריקה בנואם יהודי גדול, אשר עומד מיוחד במינו, הן בשיטותיו והן בסגנונו – הלא הוא הרב נתן מיליקובסקי, האיש אשר סביב ראשו כבר מאירה אגדת־העם.

הרב מיליקובסקי מאחד בנאומו מסורת ישנה וסגנון מודרני, נוסח יהודי והשכלה רחבה. שיטתו היא לבנות את הרעיונות על עובדות היסטוריות, על הפסיכולוגיה של ההיסטוריה, אם ניתן להתבטא כך. שפתו היא לבה רותחת, מלאה בטמפרמנט לוהט, ובמעופו הגדול הוא מרומם את הקהל לאקסטזה הגבוהה ביותר. אין זה סתם שיר־הלל לנואם, אלא ניסיון למסור במילים את כוחו הרטורי של הרב מיליקובסקי. אולם, רושם אמיתי ונכון אפשר לקבל רק כאשר שומעים אותו.

כבר הדמות עצמה היא מרשימה. כך בדיוק ודאי נראו אבות־אבותינו, אשר חיו על אדמתם בארץ ישראל: גבוה, תמיר, חסון, בעל צעד מוצק ובטוח וראש זקוף. מאדם בעל מראה כזה אנו מצפים לשמוע מילה חזקה, תוססת. והרב מיליקובסקי אינו מאכזב. המראה שלו והדיבור שלו משתלבים בהרמוניה מלאה.

מניין בא היהודי? הוא מגיע לכאן ישירות מארץ ישראל. אבל שאלו כל יהודי ברוסיה הגדולה או ברוסיה הלבנה [בלארוס], בסיביר הקרה או באוקראינה שטופת השמש, בליטא האפורה או בפולין רבת־הצבעים, והוא יזכיר אותו בשבח ובאהבה.

מי שקרא את העיתונים ביידיש מפולין, יודע מה התרחש שם רק לפני שנים ספורות סביב הרב והמטיף מיליקובסקי: אנשים פשוט נאבקו עליו. לא היה בנמצא אולם גדול דיו בוורשה ובלודז', בלובלין, בשדלץ ובערים פולניות אחרות, שיוכל להכיל את כל הקהל שבא לשמוע את המטיף המפורסם. ובכן, שברו את הדלתות, טיפסו דרך החלונות, התייצבו מול השומרים ממש במסירות נפש, ובלבד לשמוע מילה מן המטיף – והסוף היה שהרב מיליקובסקי נאלץ להפסיק להופיע באספות בפולין…

נתן מיליקובסקי נולד בשנת 1880 [צ"ל: 1879], בכפר לא הרחק מוולוז'ין, מקומה של הישיבה המפורסמת, מקום של תורה וחוכמה, ומאוחר יותר נעשה לתלמיד בישיבת וולוז'ין. אולם וולוז'ין לא היתה מקום התורה היחיד שבו ליטש את רוחו; כאיש צעיר בן 20, הוא עושה את הופעתו הראשונה כנואם ומיד קונה לו שם. באותו זמן הוא מוזמן על ידי ד"ר יחיאל צ'לנוב לבוא למוסקבה, ומשם הוא נשלח לסיור תעמולה ציוני לסיביר ולרוסיה הגדולה, כדי להפיץ את דברו הלוהט במקומות הקרים. ומיליקובסקי הצעיר נישא כסופה על פני ערים ועיירות, מעיר וקורא, ונושא עמו לכל מקום את דרישת השלום מציון, את מילת הנחמה, ואת הבשורה על תחיית ישראל.

מאז ואילך, מנוצל כוח נאומו הגדול של מיליקובסקי על ידי התנועה הציונית ועבורה. הוא נשלח כציר למספר קונגרסים ציוניים, נואם במרבית האספות הציוניות, ונמצא בכל מקום שבו צריך לעורר את הציבור, להחיות את העם, לפעול ולעבוד. כאשר הגיעה שאלת אוגנדה, משבר בתנועה הציונית, אומרי־הן ואומרי־לאו – אנו מוצאים את מיליקובסקי ממש במרכז המאבק. לבו של מיליקובסקי נמצא במזרח. הוא אינו יכול לקבל את רעיון אוגנדה. שוב הוא נושא עצמו מקהילה לקהילה, מפלך לפלך, מעיירה לעיירה וקורא: ציון! ציון! אף ארץ אחרת מלבד ציון! ד"ר שטיין מן האוגנדיסטים מסייר, אך מיד מופיע מיליקובסקי בכל מקום וכובש את עמדתו של יריבו – עמדה אחר עמדה. בא, ראה וניצח. הרעיון הציוני ניצל!

כאשר מדברים על כשרון נאומו של הרב מיליקובסקי, יש להזכיר יסוד נוסף, שגורם לו לכבוש כל כך הרבה אלפי לבבות: שפתו היא עממית ומובנת. מחשבות עמוקות, בעיות רציניות, [בתחומי] יהדות, תרבות, פילוסופיה של ההיסטוריה, קיום האומה, שיבת ציון – נמסרים בשפה שוטפת, חיה ותוססת, שזורמת ישר לתוך הלב.

הרב נתן מיליקובסקי (או כפי שהוא קורא לעצמו בארץ ישראל, נתן נתניהו), משתמש גם בעט כדי להביע את רעיונותיו. בשנת 1915 הוא פרסם בלודז', פולין, ספר בשם "הנביאים והעם", בו הוא מדבר על הנביאים ועל השפעתו של כל נביא על העם. גם בכתיבתו מורגש הנואם, האורטור. נדמה כאילו הוא מדבר ומילותיו נופלות על הנייר ונקרשות שם.

הרב מיליקובסקי התגורר בשנים האחרונות בארץ ישראל, בארץ שעבורה הוא מסר כל כך הרבה אש מנשמתו, כל כך הרבה אהבה והתלהבות מלבו. כעת הוא הגיע לביקור באמריקה, במקום המקלט של למעלה משלושה מיליון יהודים. הוא הגיע להמשיך בעבודתו הגדולה, לקרוא ולעורר, לטעת את דבריו הלוהטים בלבבותיהם של יהודי אמריקה.

הנואם הגדול כבר נאם בחלקים שונים של ניו יורק ומחוץ לניו יורק באספות של קרן היסוד ובאספות ציוניות כלליות – והוא היה התגלות אמיתית. בין השומעים היו רבים שכבר שמעו אותו ברוסיה ובארצות אחרות, והם התפלאו על הר הגעש הרטורי הזה, שבמשך השנים הרבות לא התקרר אף כמלוא נימה".

הספר החדש: הרב נתניהו