בחודש תמוז תרצ"ה, שכב הרב קוק חולה במיטתו בביתו שבירושלים. המוני בית ישראל דאגו לשלומו וערכו תפילות מיוחדות, בבתי הכנסיות ובכותל המערבי, לרפואתו. בכרזות שפורסמו לקראת התפילות נכתב כי "מצב רבנו גאון ישראל וקדושו מרן אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק חמור מאוד" ועל כן יש להרבות בתפילות ובתחנונים לרפואתו.
מה פשר השם 'יחזקיהו'? הלא אנו יודעים ששמו של הראי"ה היה "אברהם יצחק", מיום שנכנס בברית, וכך גם נחקק על מצבתו השם "אברהם יצחק", ותו לא!
סגולה לרפואה
מתברר שבעת מחלתו האחרונה של הרב, הוחלט להוסיף לו שם נוסף, כסגולה לרפואה. המשמעות הפשוטה היא תקווה ותפילה שה' יחזקהו ויאמצהו, וישוב הרב לבריאותו. מעין משחק מילים – יחזקיהו (חזקיהו המלך) ויחזקהו הקב"ה… ואולי אף יש כאן רמז לחזקיהו המלך שנרפא ממחלתו הקשה, וכשעמד על שערי מוות אמר את המשפט הידוע: "כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – אל ימנע עצמו מן הרחמים".
ההסבר הזה מניח את הדעת, אולם מאחורי הקלעים. מאחורי השם 'חזקיהו' מסתתר סוד גדול, שתחילתו עשרות שנים לפני פטירת הרב קוק, וסופו התגלה על ידי לאחרונה. את הרובד הנסתר הזה נחשוף להלן.
נשמת חזקיהו
בספר 'הד הרים', בו נקבצו מכתבים מאת הצדיק המקובל רבי יעקב משה חרל"פ אל רבו המובהק הראי"ה קוק, הובאה איגרת שכתב הרב חרל"פ (בתקופת מלחמת העולם הראשונה) אל רבו:
"… ועתה אשר זכינו ב"ה לעמוד בקשר מכתבים, עיני צופיות לד' הטוב אשר לא יעזוב חסדו ואמיתו מאתנו שייפתחו כל מעיינות החכמה והבינה על ידי מע"כ מרן אדמו"ר שליט"א, היחיד והנשגב שבדור.
ויהיה זה על ידי הכוונה התדירה הבלתי מופסקת, לרומם ולהגביה את עבדו למרום קיצו, להרבות ברחמים גדולים ותפלות על זה, באופן שנשמת יחזקיה מלך יהודא המופיעה בהדרה במעלת כבוד מרן שליט"א תתאחד יחד עם נשמת יות"ם בן עוזיה מלך יהודא, לשוב לנעוץ חרב בבית המדרש להחכים את כל העולם כולו במאור תורתנו הק', עד שמדן ועד באר שבע לא ימצאו תינוק ותינוקת שלא יהיו בקיאים בנגעים ואהלות, להגביר ימין ד' רוממה בסוד תנ"ו [-בגימטריה: יותם] עוז לאלהים, על ישראל גאותו ועוזו בשחקי"ם, לתת בי"ם [-י'עקב מ'שה] דרך ובמי"ם עזי"ם נתיבה. ובזה יתמ"ו חטאים מן הארץ".
יש כאן סודות גדולים המיוסדים על תורת הקבלה וגלגולי הנשמות, על כל פנים אנחנו רואים כאן הרב חרל"פ סבר שנשמת חזקיהו המלך מופיעה ברב קוק. יתכן מאוד ששמע על כך מהרב קוק עצמו, באחד משיחותיהם הרזיות כששהה הרב חרל"פ ביפו, אצל הרב, לפני מלחמת העולם הראשונה.
לימים, כאשר הבין הרב חרל"פ את מצבו הרפואי החמור של רבו האהוב, החליט שהגיע הזמן לחשוף את סוד נשמתו, היא נשמת חזקיהו, כסגולה מיוחדת לחיזוקו והבראתו (ואולי נוספה כאן גם מטרה קבלית אחרת שאיננו יודעים אותה). אמנם, הציבור הרחב לא ידע את משמעות השם שנוסף לרב קוק, ולמה נבחר דווקא השם הזה, ולא אחד מהשמות 'חיים', 'רפאל' וכדומה, שבדרך כלל מוסיפים אותם לחולים מסוכנים.
באחד ממכתביו ['מכתבי מרום' אגרת סא] מאותם ימים, כתב הרב חרל"פ שהוספת השם גרמה לשיפור במצבו הבריאותי של רבו הרב קוק.
המעטפה הנדירה
הוספת השם הייתה רצינית מאוד בעיני תלמידי הרב זצ"ל, עד כדי כך שהם החליטו לגנוז את המעטפות הרשמיות שלו ולהדפיס במקומן מעטפות חדשות הנושאות את שמו החדש של הרב, בעברית ובאנגלית: "אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק". עובדה מפתיעה זו, שלא היתה ידועה עד היום, התגלתה לי לפני מספר ימים, כשראיתי אצל סוחר יודאיקה מעטפה מיוחדת כזו. הזדרזתי לרכוש אותה.
עיון במעטפה מלמד שהיא נדפסה אמנם עוד בחיים חיותו של הרב קוק, אולם עד ששלחו אותה בדואר, כבר נפטר הרב, ועל כן מופיעה עליה חותמת דפוס נדירה: "נפלה עטרת ראשנו"!
ואכן, אחרי ההתאוששות הזמנית שנראתה בעקבות הוספת השם 'חזקיהו', חלה הדרדרות במצבו של הרב, ותוך ימים ספורים כבה המאור הגדול, והסתלקה נשמתו לגנזי מרומים.
בימים הסמוכים להסתלקות הרב התפרסמו עשרות מודעות אבל ברחבי הארץ, על לוחות המודעות, על קירות הבתים, וגם בגליונות כל העיתונים. בכמה מן המודעות נקרא הרב: "אברהם יצחק חזקיהו".
באסיפת האבל שהתקיימה באולם 'ועד הקהילה' של תל אביב, הספיד הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל את ידידו הרב קוק:
"אני מזדעזע בכל איברי ואינני יכול עוד להאמין שנסתלק האי גאונא קדישא, או כמו שקראו אותו המקובלים, האריה דבי עילאה. מסופקני אם יש מי שהכיר אותו למדי בכדי להספידו כהלכה. דבר אחד ידוע – היה עטרת תפארת ישראל. כשנקראתי בשנת תרע"א לכהן כרב ביפו נמשכתי אליו באהבה, בהערצה ובהוקרה. קבלתי ממנו הדרכה לא רק בענייני הלכה אלא גם בשאר העניינים. נהניתי ממנו עצה ותושיה, ובכל פעם שביקרתיו יצאתי ממנו מלא שפע… רבי יוחנן בן זכאי תלמידו של הלל, השלים מה שהתחיל רבו. יצר את ישיבת יבנה, ועל ידי זה הציל את מלכות ישראל הרוחנית. הוא הדבר שמציין את רבנו הקדוש, ר' אברהם יצחק יחזקיהו הכהן קוק זצ"ל".
(מתוך פרוטקול ישיבת האבל שהתקיימה בי"ט אלול תרצ"ה באולם ועד הקהילה של תל אביב, מובא בספר 'זוהר עליון', בו כונסו כל ההספדים שנישאו על הרב קוק, בעריכת משה נחמני).
