רב הגדוד העברי, ר' אייזיק ליב פאלק, שהיה תלמידו של הרב קוק, סיפר על ביקורו של הרב במחנה:
"מתוך חליפת המכתבים, שהתנהלה ביני לבין הרב קוק הכרתי את עמדתו החיובית כלפי הגדוד. הייתי משוכנע, שנוכחתו בקרב אנשי הצבא, בייחוד באותו הזמן, שבו גברה אי שביעת הרצון – תשפר את מצב העניינים במידה רבה. כאשר הצעתי זאת ללויטיננט ל. רות [לימים פרופ' חיים יהודה (ליאו) רות] – הסכים לדעתי, שביקור של אישיות כזו יכול להביא ברכה רבה.
אין לי כל ספיק-ספיקא, שרוב אנשינו לא היו מסוגלים לתפוס ולהבין את כל מה שאמר הרב קוק בנאומו אל הלגיון, כי הנאום היה רצוף רעיונות מיסטיים, וגם משום שחסרה לו הטכניקה של ההטפה היהודית המודרנית. אולם האנשים הקשיבו לדבריו בהתעניינות רבה. רעמים של מחיאות כפיים פרצו למשמע רבים מאמרי פיו, שהכילו המון רעיונות אצילים, אשר נראו כנובעים באמת מנשמה גדולה וטהורה. הנני לרשום בזה כמה ממאמריו אלה:
"כל הצרות והנסיונות אינם אלא הקדמות, הבאות לסגל אותנו להכרת הטוב שבחיים".
"כל אדם שונה מחברו, כבני דור אחד מבני דור שני; כל אדם הוא עולם בפני עצמו".
"ההתבוללות היא שהחריבה בעבר עמים גדולים, וגם להבא תהיה תמיד
הסיבה לנפילת כל אומה".
"נאמר: 'וקבצך מכל העמים אשר הפיצך אלהים שמה', וכשם שהאילן הצומח על המים, אינו יכול להנמס במים, כן לא נוכל להתבולל לעולם, וכל זמן שתשרה עלינו רוח הקודש לא ניבלע לעולם בקרב העמים".
"אהבת המולדת נובעת בעיקר מאצילות הרוח ומהכרת הזכות על החופש, אולם אהבת המולדת היהודית היא הרבה יותר נשגבה, כי היא כרוכה ברגש האחדות, המקשר את כל היהודים זה לזה, ואינה שואפת למשמעת החיצונית בלבד, אלא גם למשמעת הפנימית, הנובעת מרוח השכינה. תורתנו איננה רק יצירת החיים, אלא מפיצה את החיים עצמם, ועמם גם את האושר".
דרשת הרב הסתיימה במילים הבאות:
"אחים! הנני שמח לראותכם כאן יחדו בתורת גדוד, שבו אפשר לחזק ולפתח את רוח השכינה, שעליה דברתי הערב, ושבו אין צורך, בקומכם למלא את חובתכם, להפר את כל אותם הדינים שהנם כל כך יקרים לנו, ושמהווים את הבסיס של דתנו. הנני שמח לראותכם בגדוד הזה, שבו אתם יכולים לחיות יחדיו מתוך רגש האחווה היהודית, הנעדרת בגדודים האחרים. למדו לשמור על המשמעת בכל אשר תוכלו, טפחו בקרבכם את רוח הקודש עד כדי מדה כזו, שתהיו מסוגלים להנחילה בעתיד גם לאחרים, ושתקיימוה גם בעצמכם, כיאות ליהודים נאמנים".
(מתוך המאמר: 'זכרונות מחיי הגדודים העברים', 'דואר היום', 9.4.1936)
