אפתח בשתי עובדות ידועות:
א. לכל התנאים שנקראים בשם אביהם, כמו בר יוחאי, בן זומא, בן ננס, בן עזאי וכו', קראו שמעון.
ב. שמו הפרטי של בר כוכבא התגלה רק בדורנו: שמעון. הוא התגלה במכתבים בכתב ידו שמצאו במדבר יהודה. במשך כמעט אלפיים שנה אפילו את שמו הפרטי לא ידעו (חז"ל קמצו מאוד במידע עליו).
לפי סעיף א' היה אפשר להעלות כהשערה את מה שהתגלה בסעיף ב', עוד לפני מציאת המכתבים האותנטיים.
השאלה המתבקשת היא מדוע כל כך הרבה (יחסית) נקראו בשם 'שמעון'? יש בעיה בשם הזה, בעצם זה שהוא נפוץ. אז למה לא יהודי התקופה ההיא לא בחרו בשם מיוחד יותר?
'שמעון' היה שם נדוש, כמעט ברירת מחדל, לכן לא היתה משמעות לתאר את השמעונים בשמם, וגם צירוף שם עירם לא תעזור. לכן הם נקראו על שם אביהם.
(ולמי שיקשה: הרי "שמעון העמסוני" נקרא על שם מקומו, אתרץ: אדרבה, ממנו מוכחת הבעייתיות בשם זה. הגירסאות חלוקות אם קראו לו שמעון, נחמיה, או שזה בכלל כינוי לנחום איש גמזו… וזאת לאור העובדה שהוא מוזכר פעם יחידה בש"ס. כנ"ל לגבי שמעון הפקולי, שאיננו יודעים עליו מאומה, ואפילו איננו יודעים בוודאות מה פירוש המילה 'הפקולי').
ואני רוצה להעלות הצעה זהירה: האם יתכן שכמה מהתנאים ששמם "שמעון" נקראו למעשה על שם הגיבור הלאומי בר כוכבא, או על שם שמעון החשמונאי?
וכפי שמצינו בדור הקודם, בסמוך לפטירתו של הרצל, שברחבי העולם היהודי נקראו ילדים רבים בשמו.
אם יש תנאים שנקראו 'שמעון' על שם בר כוכבא, נוכל להבין מדוע הסתירו את שמם הפרטי – בגלל השבר הגדול שנגרם ממרד שמעון בר כוכבא.
אך כל זה הוא בגדר השערה, שצריכה עוד בדיקה של התאריכים. תן לחכם ויחכם עוד…