במסכת סנהדרין [דף צז:] מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה, שדעת רבי אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם ישראל לא ישוב בתשובה.
הגמרא מסיימת את הסוגיה במילים: "ושתק רבי אליעזר".
כמעט כל הראשונים והאחרונים [ביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל, רמח"ל, וה'חפץ חיים'] הבינו מלשון זו של הגמרא, שנפסקה ההלכה כרבי יהושע, וגאולה לא תלויה בתשובה.
כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מתוקן.
והנה רוב אלו הטוענים שאיננו ב'אתחלתא דגאולה' (ובהם חב"ד, סאטמר, ואחרים) הוכחתם היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה.
אך כאמור – מסקנת הגמרא, כפי שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. בעל 'אם הבנים שמחה' מסכם: "כל ספרי גדולינו מלאים, דאפילו אם לא יעשו ישראל תשובה – הם נגאלים. ['אם הבנים שמחה' ב, ז]. וממילא גם כאשר המצב הרוחני קשה מאוד – תוכל להתרחש הגאולה, קרי: קיבוץ גלויות.
מי יכריע במחלוקת?
בדרך כלל גדולי הפוסקים הם אלו שנדרשים להכריע במחלוקות תורניות. אולם יש מקרים יוצאים מן הכלל, שבהם ההשגחה העליונה היא זו שמכריעה, בפועל ממש, כמי ההלכה.
אותם גדולי ישראל שהתנגדו לציונות, ושהביעו ביקורת כנגד רעיון הקמת המדינה, סברו שגאולה תלויה בתשובה. שלא תתכן שיבת ציון בלי שעם ישראל ישוב לתורה ולמצוות. שמדינת ישראל – גם אם תקום – לא תחזיק מעמד יותר משנים ספורות (כך אמר החזון איש. וכששאלוהו לאחר שנים איך המדינה עודנה קיימת, ענה: "איני מבין בחשבונות שמים"). בחוברת שפרסמו רבנים חרדים לפני כמאה שנה (בשם 'אור לישרים'), טענו שהציונות לא תצליח להשיב את עם ישראל לארצו ולהקים מדינה. החריף מביניהם היה הרבי הרש"ב מחב"ד. גם בספרים נוספים שנדפסו באותם ימים חזרה טענת התנגדות לציונות, משום ש"היא לא תצלח", כל עוד לא תקדם לכך תשובה רוחנית.
אולם רבות מחשבות, ועצת ה' היא תקום. בפועל אנו רואים שמדינת ישראל קמה וגם ניצבה, בניגוד לכל סברותיהם של אותם רבנים ואדמו"רים חשובים. ההיסטוריה, לשמחתנו, הוכיחה שהם טעו. הפירכה לשיטתם אינה רק ממקורות כתובים בספר, אלא מהמציאות עצמה, שהם לא פיללו לה!
הסבר הרב הרצל
רבי אברהם אבא הרצל זצ"ל מפרשבורג (קרוב משפחה של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל), מחבר הספר 'שפתי חכמים', הסביר באופן מופלא את עומק מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי יהושע.
רבי אליעזר – כשמו כן הוא – סובר שעל האדם לפעול, באתערותא דלתתא, וה' עוזר לו מלמעלה. לכן על האדם לעשות תשובה, וה' כנגדו יגאל אותו. נאמן לשיטתו זו, סובר רבי אליעזר שהעולם נברא בחודש תשרי, כלומר העולם נברא כמו הימים הנוראים בהם האדם במצב רוחני מתוקן. לפי דעת רבי אליעזר – בתשרי עתידין להיגאל. רק אם עם ישראל ישוב בתשובה תבוא הגאולה.
אולם רבי יהושע – אף הוא כשמו כן הוא – סובר שה' מושיע את האדם בלי קשר למצבו. בהתאם כך הוא סובר שהעולם נברא בחודש ניסן, כש"הללו עובדי עבודה זרה", כלומר על דעת זה שהעולם חסר ואינו מתוקן – אעפ"כ ה' מושיע אותנו. ולכן לדעתו "בניסן עתידין להיגאל".
כאמור, רואים אנו עין בעין, שההשגחה העליונה פסקה כרבי יהושע. אלפיים שנה התפללנו, שלוש פעמים ביום: "שא נס לקבץ גלויותינו", והנה זה התחיל. אנחנו כבר באמצעו של תהליך קיבוץ גלויות. גם מבלי שתקדם לכך תשובה רוחנית.
אין בתלמוד מושג של 'גאולה רוחנית'
ונוסיף על כך:
עצם התפיסה שמצבנו הנוכחי בו עם ישראל יושב בארצו אינו נחשב כ"גאולה" בגלל הבעיות הרוחניות המצויות, היא היפוך פשט הגמרא.
לפי תפיסתם של חב"ד ויתר המתנגדים לציונות, "גאולה" אין פירושה שיבה גיאוגרפית לארץ ישראל, אלא גאולה רוחנית.
לפי זה אי אפשר להבין פשט בגמרא. כי אם "גאולה" = גאולה רוחנית, מהי "תשובה"? כלומר מה משמעות הדיון האם גאולה רוחנית תלויה בתשובה?
אלא ודאי ש"גאולה" היא פיזית, גיאוגרפית, כפי שפשוט בדברי הנביא יחזקאל ובאלפי מקורות בחז"ל ובראשונים. וממילא אם אכן נפסק – על ידי גדולי ישראל, ובעיקר על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו – שגאולה לא תלויה בתשובה – ודאי שהתהליך בו אנו מצויים הוא "אתחלתא דגאולה".
