זה נשמע די מפתיע, אבל זו האמת: כשהוקמה המושבה בני ברק, וסבלה מפגיעות חוזרות ונשנות מצד שכניה הערבים, מי שדאג לשמירה על המושבה היו תושביה החרדים, לומדי התורה.
הם אחזו בנשק, רכבו על סוסים ועשו פטרולים סביב המושבה, והגנו על המושבה מפני הערבים.
השמירה כללה גם קבוצת שומרים רגליים אשר הוצבו בעמדות וצוידו במוטות ברזל ובמשרוקיות. אם נשמעה תנועה חשודה, או התקרבה דמות בלתי מזוהה, היו השומרים הרגליים שורקים במשרוקיותיהם ומזעיקים את הרוכבים החמושים, אשר סבבו בין בתי המושבה וכל פינותיה, נדדו מעמדה לעמדה ותרו אחר הנעשה.
"מלבד הצעירים שנתגייסו לשמירה, הציעו את עצמם למטרה זו גם הזקנים שבמושבה, ובהתלהבות גמורה מילאו את תפקידם באמונה – והלא
גם זוהי מצווה, שאינה נופלת בערכה מיתר המצוות, ומכיוון שהגיעה לידם –
ולא יקיימוה?" ('דואר היום', ז' בתשרי תר"ץ).
חיים זבורובסקי, שהיה משומרי המושבה בימים ההם, סיפר:
"באחד הלילות נכנסתי למקום הריכוז של 'ההגנה', שם היו מרוכזים אנשי התגבורות של חברי 'ההגנה' למקרה של התקפה על המושבה, ומשם היו יוצאים לשמירה וחוזרים לשם אחרי תום השמירה והסיורים.
על הארץ היו מונחים מזרנים, שעליהם ישנו החברים שהיוו את הרזרבה והתגבורת, והנה אני רואה את ר' יצחק גרשטנקורן, מייסד המושבה וראש הוועד, שוכב על מזרן על הארץ יחד עם חברי 'ההגנה'.
הופתעתי מאוד מהדבר, ניגשתי אליו ושאלתיו: 'ר' יצחק, למה כבודו לא הולך הביתה לישון ולנוח?'.הוא ענה לי: 'אינני מסוגל לישון במנוחה בביתי, אני מרגיש חובה להיות יחד עם האנשים המסַכנים את נפשם לשמור על ביטחון המושבה ותושביה, יחד אתם אשכב ויחד אתם אסבול! מקומי יחד אתם בשעות אלה'. הוא לא נענה להפצרותיי ונשאר שם במשך כל שעות הלילה.
מעשים כאלה של ראש המושבה שימשו דוגמה אישית נאה ועודדו את הצעירים לעשות את מלאכתם באמונה ובמסירות".
אגב: מי שהשיג את הרובים עבור קבוצת השמירה החרדית, היה הרב קוק, מגדולי תומכיה של המושבה החרדית, שנועדה להיות סמל 'תורה ועבודה'…

(מתוך ספרי 'חלוצים לציון', המספר על הקמתה של המושבה החלוצית בני ברק בתמיכת הרב קוק, עמ' 255).
בתמונה: כיתת הכוננות של בני ברק, בשנות ה-30. מתוך הספר הנ"ל.
—