האם תכנן ברנר לחזור בתשובה

יוסף חיים ברנר היה מחלוצי הספרות העברית המודרנית, הוגה, פובליציסט ומנהיג ציבור.
במאי 1921 נרצח ברנר בפרעות תרפ"א, ה' יקום דמו.

כאשר עלה לארץ ישראל בשנת 1909, רצה ברנר לעסוק בחקלאות כדי להגשים בגופו את הרעיון הציוני; אך שלא כמו ידידו ומורו א"ד גורדון, לא עמד ברנר בעבודת האדמה, ונטש אותה לטובת הספרות.

ברנר גר בחברתם של סופרים ואנשי רוח בשכונת נוה צדק, ובסמיכות לביתו של הראי"ה קוק. ברנר חלק כבוד להוגים דתיים מקוריים, שהתעמתו עם שאלותיו של ברנר וחבריו ועם השקפת עולמם, כדוגמת הרב קוק.

וכך כתב ברנר באחד ממאמריו:

"גם השקפת העולם הרוממה המבוטאה בכל 'זרעוניו' של מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק, ופרכה היא לגבי דידן… מי שכתב את הפרק "הנשמות של עולם התוהו" ו"יסורים ממרקים" הוא מעיד על עצמו שכלל וכלל לא זרים לו פירכוסי הנפש של הכופרים ו"המהרסים".

הרצי"ה קוק התכתב עם ברנר (המכתב המקורי של הרצי"ה אליו שמור בארכיון גנזים בת"א).

בגיל צעיר הוא איבד את אמונתו באלוהים וכתב בלשון חריפה נגד "מבקשי האלוהים". אולם מתברר שלא היה רחוק מהיהדות.

אחד מידידיו של ברנר היה יעקב מלכוב, חרדי קיצוני, מאנשי אגודת ישראל, מתנגד גמור לציונות.
לאחר שברנר נרצח, סיפר מלכוב על שיחה מיוחדת שהיתה ביניהם:

"ברנר נכנס אצלי לשכור חדר. מהפגישה הראשונה שתהיתי אז על יחוסו לעמו ודתו, לא נתווכחנו עוד מעולם בענייני אמונה ודת, כי הכרתנו היתה ברורה למדי שלא נפעל איש על רעהו במאומה. והפעם נתגלגלה השיחה על דבר תקוות ישראל.
זה היה כמדומה לי אחר סן רמו. שאלתיו לחוות לי מה דעתו בעניין זה, ולתמהוני ענה לי בניחותא, כדרכו תמיד, שהוא אינו מאמין בכל הרעש הזה, ובכלל איננו מאמין שישיבו לישראל את ארצו, ויהיה במשך העת עם חי על אדמתו.

הפעם יצאתי מגדרי, ואמרתי לו: ומה אם במשך של זמן, עשר שנה, נחיה ונראה אני ואתה בשוב ד' את שבות עמו, וישראל יהיה עם חופשי בארצו? האם תחזור אתה אז בתשובה שלמה להיות יהודי נאמן לדתו?

בזריזות בלתי רגילה אצלו, הושיט לי את ידו ואמר: כדבריך, על דברתי ויושרי, שאם רק נזכה לראות זאת, אז אשוב בתשובה שלמה, ואהיה יהודי נאמן לדתו".

דבריו אלו של ברנר נדפסו בחוברת שהוציא מלכוב לזכרו, מיד לאחר שברנר נרצח. החוברת נדירה מאוד, אפילו בספריה הלאומית היא לא קיימת. עותק ממנה היה בידי ר' צבי קפלן ז"ל, והוא שפרסם קטעים ממנה.

צבי קפלן העיר: הדברים מופלאים מכמה וכמה צדדים. דבר היות ברנר מפקפק בהתקיימות החזון הציוני, אין בו אמנם משום חידוש גדול ליודעיו. ברנר בא אל הישוב העברי החדש בארץ מתוך רצון להשתתף בבניינו ובסבלותיו, אך יחד עם זאת פקפק מאוד בעתידותיו. פסימיות ללא גבול היתה שולטת בו. אך עיקר ההפלאה שבדברים היא אמונתו הכמוסה של ברנר. אמנם אמונה על תנאי, אבל אפילו אמונה כזו כבר יצאה מכלל כפירה.

הרב קוק על ברנר

בעניין יחסו של הראי"ה קוק לדמותו של ברנר, כדאי להביא את תיאורו של ר' הלל צייטלין הי"ד על פגישתו עם הרב:

"כשביקרתי את הרב קוק זצ"ל הגדתי לו שהיחס של החלוצים החופשיים אל הדת מעליב ומחפיר מאוד ושעל כן אינני מבין מדוע הוא, הרב, מרבה כל כך לשבח ולפאר ולהקדיש ולהעריץ את הבונים ההם.

ענה הרב: קראתי מה שכתבת אחרי מותו של ברנר, הייתה התשובה.
– ומה זו תשובה על שאלתי?
– כן. קראתי את כל מה שכתבת על ברנר, וברנר כתב הרבה דברים שהכאיבו לב כל איש יהודי חרד על דתו…
– ברנר – שאני…
ענה הרב קוק: ובין בני "עין חרוד" והדומים להם יש ברנרים רבים, גדולים וקטנים…"

והעיר על כך צייטלין:

"על דברים אלה לא היה לי עוד מה להשיב כי אם שתיתי בצמא את דברי הרב על גדולה של העת הזאת, עת הגאולה, ועל גדולתם של בוני הארץ, שהם הם החיילים של מלך המשיח, אף אם מעשיהם לא ייטבו בעינינו, מפני שנשמותיהם גבוהות ונשגבות, ואי אפשר למוד אותם באמת המידה שבה מודדים בני תמותה פשוטים, ושיש לו להקב"ה סוד גדול, נשגב ונורא במה שבחר דווקא באלו שהם יהיו עושי דברו, מצמיחי ישועות ומביאי גאולה".