ישיבת מרכז הרב, יסוד הישיבה המרכזית העולמית, הוקמה כאנטיתזה לאוניברסיטה העברית בהר הצופים. הרעיון היה קדום, אך הביצוע וההגשמה נעשו על רקע הקמת האוניברסיטה.
השנה היא תרפ"ד (1924). הרב קוק פוחד שצעירים דתיים מובחרים יתפתו ללכת וללמוד באוניברסיטה החדשה שמוקמת בירושלים, וכן שייווצר מצב שהמקום יהפך למוקד של יצירה מחקרית-תורנית. זוהי אחת הסיבות שלו להקים את ישיבת 'מרכז הרב' כדי למשוך אליו את הכוחות הצעירים.
הדבר נחשף רק לאחרונה, בכתביו של הראי"ה קוק ששכבו מאובקים במשך 80 שנה, וזכינו עתה לפרסומם בכרך חדש של 'אגרות הראיה', ונביא להלן את הציטוטים הרלוונטיים.
מחד, רואים כאן את יחסו המסתייג של הרב קוק מהאוניברסיטה, ומהרוח שהיא ייצגה אז (ויש להזכיר את הסוגיה של ביקורת המקרא שהחלה אז להינשב במוסד, והתייחסותו של הרב קוק לכך במעשה ובכתב). אך מבין השיטין עולה דווקא ההערכה הרבה של הרב קוק למוסד זה, וביקורתו, החצי סמויה, על עולם הישיבות בארץ ובעולם, שלא השכיל לשלב בתוך תוכנית הלימודים את כל המגוון הגדול של "חכמת ישראל", המחקר התורני והיצירה.
מבחינה זו 'מרכז הרב', אם הישיבות הדתיות-לאומיות, שונה מיתר הישיבות החרדיות שפעלו בתקופתה, בכך שבבסיסה מונחת ההכרה בחשיבות ונחיצות הלימודים שמעבר ללימוד התלמוד הבבלי וההלכה.
מתוך כך מובנת יותר תוכנית הלימודים המקיפה והעשירה שהכין הרב דוד כהן 'הנזיר' בהוראת הראי"ה קוק, לישיבת 'מרכז הרב', אשר כללה גם לימודי של הירושלמי, חכמת ישראל, ספרי מחקר תורניים, היסטוריה עברית, ועוד. כל זה כתמונת-מראה של האוניברסיטה העברית, שהיא המודל – הרצוי או שאינו – שעמד מול עיניו של הראי"ה בהקימו את 'מרכז הרב'.
מתוך העיון במקורות שנחשפו, מתברר שהרב קוק רחש כבוד גדול לאוניברסיטה, ומשום כך הוא מבקר את חוסר יראת-השמים שעלול להתלוות ללימודים בה. הדבר בולט כשמשווים את יחסו של הרב, ליחסם של רבני הישוב הישן, שראו את הקמת האוניברסיטה כפורענות גמורה, ובוודאי שלא התלהבו מהקמתה.
עד כאן היסטוריה. וכעת נותר לדון האם כיום 'מרכז הרב' ובנותיה עמדו בציפיותיו של הרב קוק, אם לאו.
הערות:
א. גם בישיבתו של הראי"ה ביפו, אותה הקים עבור העילויים המובחרים בארץ ובעולם, למדו לימודים מיוחדים החורגים ממה שהיה מקובל בישיבות דאז. בין היתר למדו מקצועות חול כמו מתימטיקה, שפות זרות (צרפתית למשל, ואולי גם ערבית וגרמנית) ועוד. על כך ראו: ר' שם טוב גפן, פרקי חיים אגרות ומאמרים, מטולה תשע"ו, מאת ידידיה ונגרובר.
ב. יש הטוענים שגם הקמת הישיבה ביפו הייתה קשורה לפחד של הרב קוק מהקמת הגימנסיה (לימים "הרצליה") ביפו, ומחששו שתלמידים מצויינים ינהרו לשם. ויש עוד מה להאריך בכך, גם בהקשר של "התחכמוני" ביפו שהרב תמך בו.
ג. פרשיה זו מזכירה את פרשיית ה'מכתב גלוי' שפרסם הראי"ה כנגד דבריו של אליעזר בן יהודה, בשנת תרס"ה 1905. בשעה שרבני הישוב הישן בכלל לא טרחו להתייחס לדבריו הפרובוקטיביים, כביכול, של בן יהודה, הרי שהרב קוק השקיע ופרסם מכתב גלוי בו הוא מבקר את דבריו. הבדל זה שבין עמדת רבני הישוב הישן לרב קוק, בא לידי ביטוי בחוברת שהם הדפיסו, בשם 'מכתב גלוי'. וכבר עסקנו בכך במקום אחר בהרחבה.
ציטוטים מתוך אגרות הרב:
לא נוכל בשום אופן להסתפק באוניברסיטה לבדה אפילו אם תהיה נאמנה לרוחנו… אנחנו צריכים לתורה שלמה שתצא מציון, תורה כמשמעה וכעומק קדשה, אבל עם זזה רחבה ומקיפה…
מעיקרי כוונתי בהכנסת צעירים מובחרים בירושלים בתור עוסקים בתורה… היא גם כן הכרעת המשקל נגד תלמידי האוניברסיטה, שחלק גדול מאלה הנועדים לכך הלא אינם משוקים כראוי בטל תורה ויראה… וכמדומה אני שגם רק בשביל המטרה הההגנית הזאת גם כן כדאי הדבר שכל גדולי ישראל יחזקו את ידינו במפעלנו הקדוש.
יסודה של האוניברסיטה ודאי לא מילא את התפקיד הזה, ובשביל כך הסכמתי להתחיל ביסודה של הישיבה המרכזית העולמית.
