אב"ד או עבד?

כידוע, הרב קוק היה נוהג לחתום בסיום מכתביו: "עבד לעם קדוש על אדמת הקודש".

כמו למשל כאן:

חשבתם פעם מהיכן בא לו הרעיון לחתום במטבע-לשון מיוחדת זו?

עיינתי הבוקר בצילום כתב ידו של הרב קוק, של שער ספרו הראשון שנדפס בארץ: "אדר היקר". והנה צדו את עיניי שתי שורות למטה, בהן רושם הרב את שמו:
"אברהם יצחק הכהן קוק, אב"ד [מילה זו מחוקה] עבד לעם קדוש".

שימו לב לדמיון הגדול בין המילה "אב"ד", שמציינת שררה והנהגה, לבין המילה "עבד". תג קטן מבדיל בין השתיים…

ואולי, חשבתי, רצה הרב לבטא באמצעות משחק מילים זה, שאמנם הוא התמנה לכהן כאב"ד, כלומר מנהיג העדה, בפועל הוא שם עצמו כ"עבד" לעדה.

וכמו שהתבטא באגרותיו: "הנני עבד נמכר לרבים, קרובים ורחוקים". ובאיגרת לראשי עיריית תל אביב הוא מתאר את "אותה העבודה הקדושה אשר הוטלה עליי בעוניי בחסדי השם יתברך, להיות עבד לעם קדוש על אדמת הקודש". כלומר, כך הוא ראה את המינוי המכובד שקיבל – להיות עבד…

וכך אמר הרב קוק לאחד ממקורביו:
"רב, איננו אדון לעצמו, אלא הוא עבד לרבים, ועבד חייב לעמוד לרשות בעליו בכל עת שהוא זקוק לו ובכל שעה שהוא נחוץ לו".

[הצילום מתוך המהדורה החדשה של 'חיי הראי"ה' מאת רמ"צ נריה, עמ' 144].