מאורעות תרפ"ט, והטבח האכזרי שערכו הערבים בתלמידי ישיבת חברון וביתר המקומות, שבהם לא נתקלו בהתנגדות יהודית מאורגנת, תוך חיבוק ידיים מצד השלטון הבריטי למניעת הפשע, הבשילו בציבור הארצישראלי את הכרת החובה למען גיבוש כוח יהודי צבאי שיגן על קיומו וכבודו.
מאות בחורים התגייסו, ובהם גם רבים מבני ישיבת 'מרכז הרב' בירושלים. תלמידים אלו הניחו את היסודות לשילוב תורה ועשיה בטחונית. החיבור בין ספרא לסייפא המשיך מאז כמעט באופן רציף עד לאחר קום המדינה, עם הקמת הישיבות הציוניות ובראשן ישיבות ההסדר.
עשרות מתלמידי הישיבה הצטרפו ל'הגנה', ומהם שתפסו עמדות פיקוד בכירות. גם רבני הישיבה, אלו שהיו מתאימים לכך מצד גילם, התגייסו, ובהם הרב שלום נתן רענן־קוק, חתנו של הראי"ה.
הרב יצחק אריאלי, מרבני הישיבה וה'משגיח' בה, סיפר: "בשנת תרפ"ט קיבלתי הצעה לאמן את בני הישיבה אימון צבאי. בתקופת מאורעות דמים אלו נראה היה לי כי יש לקבל הצעה זו. בכל זאת מצאתי לנכון להביאה בפני הרב. הוא קיבל את ההצעה בהתלהבות. "בוודאי", אמר. ואמנם תלמידי ישיבת מרז הרב השתלמו בהתאם למחזורים מסודרים, באימון צבאי" ('חרות', א' באלול תשי"ט).
העילוי מוורשה
אחד מתלמידי הישיבה שהתגייסו ל'הגנה' וכיהנו כמפקדים, היה הרב יעקב ז'ולטק.
הוא נולד בוורשה, ולמד בישיבת 'תורת חיים' בעיר. אחר כך עבר ללמוד בישיבת קלצק, אצל הרב אהרן קוטלר. הוא למד גם בישיבה בראדין אצל ה'חפץ חיים'. כעבור תקופה מסוימת עבר לישיבת קמניץ, ולמד אצל רבי ברוך בער ליבוביץ. אמרו עליו שהיה מן היחידים שהבינו את השיעורים שלו לעומקם. ארבע שנים למד שם בחברותא עם "העילוי מגרודנא", הרב יהודה גרשוני, שכונה בעולם הישיבות: ר' יודל גרודנר.
ר' יעקב ז'ולטק, או בשמו הידוע בעולם הישיבות 'יענקל ווארשעווער', הוסמך לרבנות על ידי רבה של וורשה, הרב שלמה דוד כהנא.
כששמע ז'ולטק על ישיבת 'מרכז הרב' שהוקמה בירושלים, התעורר בו רצון לעלות וללמוד בה. הוא ביקש את עזרתו של ידידו ר' חיים הוטנר, והוא המליץ עליו המלצה חמה, באוזני גיסו הרצי"ה, באמרו שעלייתו של "עילוי" כמו ר' יעקב והצטרפותו לישיבה תעניק לה סיוע משמעותי. הרצי"ה שלח לז'ולטק סרטיפיקט של הישיבה, ובחנוכה תרצ"א הוא הגיע ירושלימה. בעקבותיו עלה גם חברו הרב יהודה גרשוני.
ר' יעקב זולטק היה מהבחורים המצטיינים בישיבת מרכז הרב. הרב קוק קירב אותו מאוד, וחיבה יתירה נודעה לו מהרב חרל"פ.
התגייסות ל'הגנה'
כרוב תלמידי 'מרכז הרב' הוא הצטרף ל'הגנה'. בזכרונותיו סיפר כי על בחורי הישיבה שהתגייסו, כי "היו לוקחים את ספריהם, יושבים בעמדות ולומדים. במקומות רבים הפכנו את עמדות לסניפי הישיבה".
הרב משה צבי נריה מעיד בהקדמת הספר 'משנת הרב', בו אסף וליקט פסקאות מתורת רבו הרב קוק, אשר נדפס בשלהי שנת תרצ"ו בימי המאורעות: "עבודת העריכה והטיפול בהדפסה נעשו בין משמרת למשמרת. בה עמד החתום מטה בעמדת ההגנה בירושלים ב'חצר שטראוס' אשר בשכונת מוסררה, לבל יפרוץ אויב משער שכם ל'מאה שערים'. האחראי לעמדה היה המפקד הנערץ דוד רזיאל ז"ל, שלמד בישיבה בשנת תר"ץ".
מפקד ב'הגנה'
ב'הגנה' עמדו על ייחודו וכשרונותיו, והוא נשלח לקורס מפקדים בקיבוץ גבת. מפקדת ה'הגנה' הייתה מאוד מעוניינת בהכשרתו, ואף על פי שהיה הבחור הדתי היחיד בקורס, דאגו להשיג בסביבה אישה דתית שבישלה במיוחד בשבילו. בזכרונותיו סיפר: "היחס אלי בתור בחור ישיבה היה טוב. קנו בשבילי כלים מיוחדים, בישלו בשבילי בנפרד רק מאכלי חלב, ולא קיימו בשבתות אימונים שגבלו בחילול שבת, אלא הסתפקו בהרצאות בלבד".
ז'ולטק סיים את הקורס בהצטיינות והתמנה כמפקד מחלקה. הוא פעל באיזור ירושלים, בה למד. "הרב קוק ידע שאני מפקד ב'הגנה', אבל לא דיבר אתי אף פעם בנושא". מדוע? ניתן להעלות השערות שונות. באופן כללי הרב קוק מיעט להתייחס לפעילויות של ה'הגנה', אולי בשל זהירותו מהשלטון הבריטי. "בכל אופן השתתפותי בהגנה לא השפיעה על הרב, והוא סמך אותי לרבנות".
תוכנית הרבנות
כשחזר מן הקורס המשיך בלימודיו בישיבה כרגיל. אולם הרצי"ה שעקב אחרי אחרי שלבי עלייתו בתורה, הבין שמעמדו הרם ב'הגנה' וצרכיה החיוניים יכולים לכבוש אותו. "הוא חיפש דרך לשתול אותו בעולמה של תורה", כתב לימים ידידו הרב משה צבי נריה. הראי"ה ובנו הרצי"ה גיבשו הצעה מעשית, להטיל על ז'ולטק תפקיד רבנות, בקרית חיים שעל יד חיפה.
"הריני מציע בזה לפני מושבכם את יקירי הרב הגאון הרך בשנים ואב בחכמה, המצוין ונעלה בתורה ודעת, כגדול כשרון, יקר רוח ואמיץ פעלים, מו"ה יעקב ז'ולטק שליט"א, מגדולי בחירי בני ישיבתנו המרכזית", כתב הראי"ה לבני המושב. מי שטיפל בנסיון הכתרה זה היה הרב נריה, ולימים הוא תיאר זאת בספרו 'בשדה הראי"ה'.
כשנודע הרעיון למפקדת ה'הגנה', החליטו גם הם שיהיה זה חשוב שמפקד-מחלקה מוכשר זה יפעל באזור הצפון, ולכן דחפו לביצוע הרעיון, למנות את ז'ולטק כרבה של קרית חיים. מסיבות שונות המינוי לא יצא אל הפועל.
בקיץ תרצ"ג סערו הרוחות, סביב משפט רצח ארלוזורוב. ארגון ה'הגנה' הטיל על ז'ולטק לשמש כשומר ראשו של רבו הרב קוק, שהיה מאוים על ידי השמאל הקיצוני, והוא קיבל נשק אישי לשם כך. "כבן בית אצל הרב הייתי נוכח בכל מיני שיחות שהרב ניהל עם עסקנים בזמן רצח ארלוזורוב, עם תיירים מארצות הברית, ואחרים". (על אחת משיחות אלו סיפר לימים, והיא נדפסה בספר 'ליקוטי הראיה' א' עמ' 103).
מסע המושבות
לימים סיפר ז'ולטק: "קיבלתי מהרב כמה שיחות בענייני הנהגה ברבנות, ובצורת העברת דרשות ושיעורי תורה לבעלי בתים, כמו כן עודדני לבקר כמה אישים בארץ ישראל וללמוד מהם דרכי הנהגה. הרב הרחיב את הדיבור על הצורך להכיר את הישוב מקרוב, ושצריך לדעת איך לטפל בציבור, ולשם זה כדאי לנצל חלק מן היומי דפגרא". הרב קוק פנה לתלמידו ר' יעקב ולתלמיד נוסף, ר' דוד סלומון (לימים רבם של כפר אברהם ועין גנים) ואמר להם: "צאו לשבוע ימים ותלמדו איך מטפלים אנשים מסוימים בבוני הישוב החדש".
ז'ולטק וסלומון ערכו בשליחות הרב קוק "מסע מושבות" במושבות העמק והגליל, בחופשת פסח תרצ"ד. היה זה מסע שני מסוגו; הראשון נערך שנה קודם לכן, על ידי חבריהם ר' מנחם יהודה אושפיאי, ר' שבתי דון יחיא ור' מנחם ליפשיץ. מטרת המסעות הייתה בחינת המצב הרוחני, והיכן כדאי למנות רב או להקים ישיבה. אלא שבמסע השני הוסיף הרב משימה נוספת: הוא הדריך את שני תלמידיו-שליחיו להיפגש בכל יישוב עם אדם מסוים, כדי לקבל ממנו שיעור בדרכי רבנות והשפעה, וללמוד ממנו אהבת ישראל.
ז'ולטק וסלומון יצאו לדרך, ונפגשו עם אותם אישים שהמליץ עליהם הרב (חלק מיומן המסע שהגישו לרב, נדפס בקובץ 'דגל ירושלים' כרך ט' עמ' 75 ואילך.)
המושבה הראשונה בה ביקרו, הייתה נהלל. וזו הייתה מסקנתם מהמושבה: "המצב הרוחני ירוד מאוד. גם בין החופשים ישנם רבים ודווקא מן החשובים שהם לא מומרים להכעיס ובפהרסיה לא יחללו את השבת. במושבה מעריצים מאוד את אדמו"ר [-הרב קוק] שליט"א, ורבים מבני המושבה מתאוננים על זה שהרב לא מבקר אצלם אף פעם".
כשהגיעו לראש פינה, נפגשו עם השוחט המקומי. "הרב סיפר לנו עליו כי הוא יהודי מאוד צנוע, תלמיד חכם גדול ומקובל. יחסו אל תושבי הכפר ודרכי הנועם שלו העניקו לו הערצה רבה מצד תושבי הכפר, ועל ידי זה השפעתו ניכרת עליהם. אהבתו לארץ ישראל היא ללא גבול. הוא קנה חלקת אדמה בראש פינה, ובתוכה נטע כל מיני עצים שאפשר לגדלם בארץ. הוא מטפל בעציו במסירות רבה, מתוך אהבת ארץ ישראל, ופרי עציו הוא שם דבר בראש פינה" ('שבחי הראי"ה' עמ' 334).
עובד ב'אבן סיד'
עם תום לימודיו בישיבה, פנו אליו מפקדי ה'הגנה' ושכנעו אותו להתמסר לעבודה הביטחונית. היה חשוב להם שהוא יפעל באיזור הצפון, ולכן דאגו לכך שיכנס לעבוד במשרה נכבדה בחברת בת של סולל בונה, הנקראת 'אבן סיד'. היה זה דבר נדיר מאוד, שצעיר דתי שאינו חבר ב'הסתדרות', יכנס לעבוד שם. ה'הגנה' הרוויח מפקד נמרץ, ו'אבן סיד' זכתה בעובד בכיר מעולה. "ברם", העיר לימים ידידו הרב נריה, "עולם התורה הפסיד ראש ישיבה"…
הוא היה מדריך מחוזי ומפקד פלוגה באיזור חיפה. בין חניכיו של ז'ולטק, שעבר במהרה קורס למפקדי פלוגות, היה חייל שנודע מאוד לאחר שנים. היה זה יגאל סוקניק-ידין, שלמד אצלו בקורס מפקדים פירוק והרכבה של כלי נשק מסובכים, ואשר עלה לדרגת רב אלוף כרמטכ"ל השני לצה"ל.
אחריותו והתמסרותו ל'הגנה', גזלו את כל זמנו. במיוחד עם פרוץ מאורעות תרצ"ו, שחייבו את עמידתו על המשמר באיזור חיפה. אך בשבתות, כשהיה פנוי מעבודת הביטחון, היה מעביר בבית הכנסת שיעור בגמרא.
עם הקמת צה"ל נבחר הרב יעקב ז'ולטק לכהן בתור הרב הראשון של פיקוד צפון. בתפקיד זה שילב בין עבודתו הבטחונית לכשרונותיו התורניים, ועשה חיל.
הרב יעקב ז'ולטק נפטר בשנת תשמ"ו. יהי זכרו ברוך.
