הוא היה מנהל בית ספר, עורך ספרים, יו"ר חובבי הבמה העברית, מראשוני מייסדי תל אביב, מראשי מקימי רמת גן, הקים כמה בתי ספר, כיהן כראש ועד הקהילה בתל אביב, ראש בית המדרש למורים, ממייסדי בית הכנסת הגדול בת"א, נשיא הכבוד של קרן היסוד, ראש בית משפט השלום העברי המחוזי, ממקימי רמת ישי, חבר המזרחי ועומד בראש סניף "מפעל התורה" בת"א, וגם סופר מחונן.
וכל זה רק חלק ממפעל חייו הגדול…
מתולדותיה של הציונות הדתית נשכח שמו של אדם דגול זה, ר' יש"י אדלר. אני מניח שרובכם לא שמעתם עליו מעולם. ויש שמכירים את שמו מהספרים הרבים שחיבר וערך, אך לא יודעים על מעשיו הטובים למען העם והארץ.
בקלות אפשר לפספס את הפן האמוני והתורני בדמותו של יש"י אדלר. כשפתחתי את העיתונים שנדפסו פה בארץ בסמוך לפטירתו, 'על המשמר', מצאתי בהם פרטים רבים על עשייתו הציבורית, אך על האידיאולוגיה שלו ועל מסורת ישראל סבא – אין אפילו מילה אחת. כך גם בכתבות שפורסמו עליו בחייו, למשל לרגל יובל השבעים שלו, בעיתונים כמו 'דבר', הוא נראה גלוי ראש, ואין זכר לרקע התורני בו גדל, או להקפדתו על שמירת המסורת. דמותו מצטיירת כחילונית לחלוטין. העובדה שהוא היה ממקימי הגימנסיה בתל אביב, עשויה בהחלט לגרום לקורא לחשוב שנמצא לפנינו אדם שגדל בתרבות חילונית מובהקת. אך למעשה, הוא היה אדם ירא שמים ושומר מצוות, בדומה לרוב חבריו אתם הקים את תל אביב, אשר עליהם אנו מספרים בשבועות האחרונים.
הוראת העברית
ישראל יהודה (יש"י) אדלר נולד בשנת תר"ל (1870) בעיר ינובה, הסמוכה לפינסק (רוסיה הלבנה), לאביו ר' שלמה ולאמו חנה.
אביו התחנך חנוך דתי ב"חדר". אביו הרשה לו לקרוא ספרי השכלה וגם הזמין מורה שילמדו רוסית. אחרי גיל בר מצוה למד גמרא בבית המדרש יומם ולילה.
עוד בנערותו היתה לו נטייה לעסקנות ציבורית, והיה ממיסדי חברה "מלביש ערומים" בעיר מולדתו, שחבריה היו בני גילו.
בשנת תרמ"ו התחיל לעסוק בהוראה, ובמשך עשר שנים רצופות היה מורה לעברית בכפרים ובעיירות. בשנת תרנ"א נשא לאשה את ברכה אייזנברג. אחרי נישואיו המשיך לעסוק בהוראה בשיעורים פרטיים.
במקביל, היה פעיל בתנועת 'חובבי ציון'. בשנת תרנ"ו השתתף בועידת חובבי ציון באודיסה כציר מטעם חו"צ בעיר אלכסנדרובסק שבה התגורר. באותה תקופה החל להתבלט כנואם וכמארגן והצליח לייסד חברת בעלי מלאכה לעזרה הדדית. הוא גם ייסד את אגודת חובבי שפת עבר, וכן ייסד שיעורים והרצאות ללימודי היהדות, וגם הפיץ בהתנדבות עיתונים וספרים עבריים. מלבד זה יסד גם ספריה גדולה ליד בית הכנסת הגדול. באותו פרק הזמן התחיל לפרסם מאמרים בעיתונות.
לאחר שנת תרנ"ט היה אדלר פעיל בתנועה הציונית. בשנת תר"ס עבר ללמד בעיר דויד-הורודוק וכאן הנהיג לראשונה את הלמוד 'עברית בעברית' והתפרסם כמורה ופדגוג מוצלח.
בתרס"א עבר לעיר הומל, שהיתה אז עיר של סופרים ועסקנים חשובים. ה"חדר המתוקן" שיסד שם היה לסמל ומופת, וזכה לשבחים מצד האורחים הנכבדים שביקרו במוסד. הודות לחדר המתוקן הזה, מהראשונים שלמדו בו את השפה העברית, צצו "חדרים" כאלה בכל רחבי רוסיה. הוא היה כה נלהב על דיבור בעברית כחלק מתחיית האומה, עד שלא הרשה לבני ביתו לדבר בשפה אחרת מעברית. עברו על בנותיו זמנים קשים של שתיקה עד שהצליחו לסגל את הדיבור בעברית…
בשנת 1902 השתתף בוועידת מינסק. עמד בראש לשכת המורים. היה נוסע לבקר את עבודת המורים, והכל בהתנדבות. בבית ספרו היו גם אספות מורים שדנו בשאלות פדגוגיות ושם גם החליטו לייסד את אגודת המורים העברים ברוסיה.
מראשי המורים בארץ
בחודש תשרי תרס"ה עלה יש"י אדלר לארץ ישראל, והוזמן לשמש מנהל בית הספר ברחובות. עד אז היה מקובל ללמד את התלמידים ביידיש. אדלר התעקש שהלימוד בביה"ס יתקיים בעברית.
הוא היה מראשוני מייסדי הספרייה הציבורית ברחובות וניהל שם מלחמה תקיפה בעד השלטת הדבור העברי.
בראשית שנת תרס"ח עבר מרחובות ליפו, וכיהן כמורה בביה"ס לבנות. היה ממייסדי הוצאת הספרים "קהלת", שעסקה בהדפסת ספרי לימוד בעברית. כן השתתף בהוצאת החוברות הפופולריות "לעם", שיצאו לאור ע"י הפועל הצעיר. עזר להוציא את קובצי "יפת", והיה ממייסדי הירחון לבני הנעורים "מולדת". הוא נבחר לעמוד בראש סניף המורים בת"א. בשנים תרע"ב ובתרע"ג נשלח ע"י המורים לימי החופש לחו"ל, להסביר לציונים את מצב החינוך בא"י. לחם בתוקף נגד השפעת המיסיון בחינוך. השתתף באגודת "חובבי הבמה העברית", בה שימש כחבר הועד וזמן-מה שימש בתור יו"ר.
הוא פרסם מאמרים בקבצים ובכתבי עת רבים, בחתימת שמו המלא ובפסידונימים שונים.
הקמת תל אביב
בשנת תרס"ז היה יש"י אדלר מבין 66 חברי אגודת אחוזת בית להקמת פרבר עברי צפונית ליפו, לימים העיר תל אביב. בהגרלת המגרשים, בתרס"ט, זכה במגרש האחרון בקצה שכונת אחוזת בית, ברחוב אחד העם 26, והקים שם את ביתו. הוא נבחר פעמיים לוועד המתיישבים, במסגרת זו פעל להעברת המוסדות הציבוריים מיפו לתל אביב. ביתו, שבו הייתה ספרייה גדולה, היה בית-ועד לסופרים ומשוררים. בשנת תר"פ הוא נבחר כחבר וועד קהילת יהודי יפו ותל אביב. גם בהקמת העיר הסמוכה רמת גן הוא היה שותף, כאשר הוקמה תחת השם 'עיר גנים' בשנת בשנת תרע"ד, זמן קצר לפני שפרצה מלחמת העולם הראשונה.
ראש המורים הגולים
עם פרוץ המלחמה הקים יש"י אדלר עם ידידו את הוצאת "ספריה קטנה" לילדים, ובכל שבוע הוציאו לאור שתי חוברות מקוריות או מתורגמות לילדים. בס"ה יצאו מספריה זו 53 חוברות, כמה מהן מצויות תחת ידי. חוברות אלו לא רק לימדו את הילדים עברית, אלא גם תרמו להעלאת המורל בתקופה קשה זו.
בזמן גירוש יהודי ת"א על ידי התורכים היה אדלר ג"כ בין המגורשים, והגיע לגליל. גם בשנות גלותו היה פעיל מאוד: הוא נבחר לראש המורים הגולים, לפי הוראת המשרד הארצישראלי. הוא עסק בפתיחת בתי ספר לילדי הגולים ובסידורם בביה"ס במושבות, עמד בסכנה של מאסר ע"י הבולשת התורכית, יסד בטבריה בית ספר לבנות ואח"כ גם בי"ס לבנים, שהיו בעצם בתי הספר העבריים הראשונים בעיר זו, ועמד בראש סניף המורים בגליל התחתון.
בקיץ תרע"ו נאסר על ידי השלטון התורכי באשמה של השתייכות למחתרת "נילי", ורק בדרך נס שוחרר. אחר כך היה בין מו"לי הקובץ "הגליל", שיצא לאוד בעריכתו של אז"ר, וגם ערך את חוברות 'בגליל'.
פעילות ציבורית ענפה
בראשית תר"פ חזר אדלר לעירו תל אביב, והתמנה למנהל בית הספר לבנות ב'. היה מפעילי "קרן הגאולה". הוא נבחר לחבר ועד הקהילה בת"א, ואחר כך נבחר לראש הועד. היה ממייסדי משפט השלום העברי, השתתף ביסוד "קופת הספר".
הוא רכש לו במשך השנים ספריה עברית של יותר משמונת אלפים כרך, שהקדישה אח"כ לתועלת הצבור ונמסרה על ידו לעירית תל-אביב, שהחליטה לסדרה באחד האזורים בצפון העיר ושתשא את השם "ספרית ישי אדלר". כיום ספרייתו הפרטית שמורה בספרייה העירונית בבית אריאלה, ובה גם ספרי קודש עתיקים ונדירים.
בתרפ"ד נסע לאה"ב לחתונת בתו אלישבע עם המלומד ד"ר הירש ליב גורדון (אשר הקדשנו לו כאן מאמר לפני כשנה), ובסיום השנה נשאר כמורה בבית ספר בניו-יורק והרצה לפני תלמידי המכללה באמריקה על ארץ ישראל. אגב אורחא הוזמן להורות בבית המדרש למורים העברי בבוסטון. משם עבר לעמוד בראש בית המדרש למורים, "תרבות" בניו יורק. גם חיבר אז שני ספרי למוד.
בטבת תרפ"ט חזר ארצה והתמסר לעבודת קרן היסוד. עשה למען שפור הלשון ב"לשוננו לעם". השתתף באיגוד למען השלטת העברית ובברית העברית העולמית.
החל מתרצ"ג היה פעיל בוועד לעזרת יהודי רוסיה. ראש הוועד היה הראי"ה קוק, ולשכת הוועד הייתה בית הרב. ועד העזרה שלח כספים רבים ליהודי רוסיה, אשר בזכותם נצלו נפשות רבות. במקביל, כיהן אדלר כיו"ר התאחדות יהודי רוסיה בארץ ישראל.
אדלר היה גם פעיל ב"עונג שבת", אירועים שהנהיג ביאליק בשנת 1927 ואילך. היו אלו מפגשי תרבות שנערכו מדי שבת אחר הצהריים, ובמסגרתם ניתנו הרצאות בקשת רחבה של נושאים ובהם ספרות, היסטוריה, יהדות והגות, על ידי טובי המרצים והמלומדים. ביוזמה להקמת 'עונג שבת' היה שותף הרב קוק, כשהמטרה היא להציב אלטרנטיבה למשחקי הכדורגל שנערכו בשבת ומשכו אליהם אלפי צופים. מפגשי 'עונג שבת' המשיכו להתקיים עשרות שנים, ולאור הצלחת המפגשים בתל אביב נוסדו מפגשים דומים ברחבי ארץ ישראל וגם בקהילות יהודיות בתפוצות.
אדלר כיהן כנשיא כבוד של קרן היסוד בארץ, נשיא כבוד ב"בני ברית", מצודת הירקון", ראש בית משפט השלום העברי המחוזי וחבר בית משפט העליון העברי. בנוסף, היה חבר בארגונים ובמוסדות הבאים: ועד אמוני הלשון, ועד להגנת הלשון העברית, הקורטוריום של בית המדרש למורים ולמורות ע"ש לוינסקי, התאחדות הציונים הכלליים, בחברה לחקירת א"י ועתיקותיה, ועדי בית היתומים והיתומות בת"א וברמת גן, וחבר בוועד מושב זקנים בת"א.
מרובים היו מעשיו, ואף על פי כן רגיל היה לומר: "עלי למהר לעשות, כי לא נשאר לי עוד הרבה זמן!"
גבאי ראשי בבית הכנסת הגדול
אדלר היה חבר תנועת 'המזרחי'. הוא היה ממייסדי בית הכנסת הגדול בת"א ומאז שובו מארה"ב משמש בתור סגן יו"ר בהנהלת ביהכנ"ס, בנוסף כיהן כגבאי הראשי בבית הכנסת. הוא היה פעיל גם בועד ישיבת 'הישוב החדש'.
אדלר היה מחובר עמוקות למסורת ישראל, וכתב בשבח מנהגים עממיים שעברו במסורת העם היהודי. במאמר שפרסם בכתב העת 'בית כנסת', תחת הכותרת 'מנהגי ישראל המוזנחים', ביקש אדלר להעיר לתחיה כמה מהמנהגים הללו, כמו למשל:
"זוכרים אנו את המנהג הטוב שילדי ישראל היו כאבותיהם באים אל בית הכנסת להתפלל עם כל ישראל. ועכשיו כמה ילדים עושים זאת? ואפילו בשבתות מספר הילדים הבאים מועט… גם בימים הנוראים אינם משתתפים בתפילה, כי אם משוטטים הם אנה ואנה. לא אב, לא סב, דואג לקרבם אל התפילה, לענות ברוך הוא וברוך שמו, אמן. והלא המבוגרים ממלאים את הבית מפה לפה, ויש לשאול אותם: בניכם ונכדיכם – היכן הם?"
רמת ישי
אדלר היה פעיל גם בארגון קרן היסוד, שפעל להקמת יישובים בארץ ישראל. הוא מכר את ביתו ברחוב אחד העם בת"א, ועבר לגור ברחוב מלצ’ט. את רוב הכסף שקיבל על מכירת ביתו, 10,000 לירות א"י, הוא תרם לקרן היסוד, לשם ביסוס מושבה שהיתה עזובה קודם לכן, ע"י הושבת מתישבים דתיים. "את הבית בניתי לפני 30 שנה כשתל-אביב הייתה עדיין פרוור, ועלה לי כך וכך. אם קיבלתי תמורתו פי 20, זה הרבה בזכות המפעל הציוני וגידול העיר. אין אני חושב שהכסף הנותר שייך לי", נימק את תרומתו.
המושבה הוקמה בשנת 1944. הוא התנה את קבלת המתיישבים בכך שישמרו על מסורת ישראל. לאות תודה על תרומתו הגדולה, קראו לכפר על שמו – רמת ישי.
בשנותיו האחרונות חי בדוחק רב, כי את הרוב הגדול מהונו ורכושו הקדיש לקרן היסוד. למחיתו לא דאג כל צרכו.
מפעל התורה
מפעל התורה היה ארגון מיסודו של המזרחי לתמיכה בישיבות. הארגון נוסד בתחילת 1941, ואיגד תחתיו עשרות ישיבות בשנות ה-50 וה-60. הנהלת המזרחי הכריזה על הקמת "מפעל התורה" אל מול חורבן הישיבות באירופה, ובמטרה לאגד את התמיכה בכל הישיבות בארץ ישראל תחת קורת גג אחת. את המפעל הוביל הרב מאיר בר-אילן ועיקר איסוף הכספים נעשה בהוראות קבע.
יש"י אדלר היה מראשי הפעילים ב'מפעל התורה'. סיפר הרב מרדכי אוסטרובסקי:
"את שנות חייו האחרונות הקדיש במיוחד ל'מפעל התורה' וכיו"ר הסניף בת"א הקדיש לו הרבה כוח ומרץ והצליח מאוד בעבודתו, וגם זכה לראות בהתפתחותו של הסניף והמפעל כולו. בישיבת הוועד האחרונה, שהתקיימה ימים אחדים לפני שנפל למשכב, הביא את שמחתו על שזכה לראות את פרי עמלו בחייו. על הפרטיכל של הישיבה הזאת חתם בשכבו על ערש דווי בבית החולים" ('הצופה', כ"ו בטבת תש"ט).
הוא היה "חובב ספרים ועסק בחקר המדרש", נכתב עליו בעיתון 'על המשמר'. שבוע לפני פטירתו הרצה במסגרת פעילות 'עונג שבת' על חשיבות לימוד התנ"ך בדורנו. מעט לפני מותו עיברת אדלר את שם משפחתו לאדר.
ר' יש"י אדלר זכה לראות את הקמתה של מדינת ישראל. אור ליום כ' בכסלו תש"ט הוא נפטר, בגיל 78, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בעיר אותה ייסד.
לאחר מותו נכתב עליו בעיתון 'מעריב':
"דמותו הנאה תחסר מאד בנופה של העיר תל-אביב. היא תחסר למתפללי בית-הכנסת הגדול, שם היה גבאי, והיא תחסר גם בחגיגות פומביות, בהן הושיבהו תמיד בין זקני הישוב, כתפאורה חיה".
