שואב המים מתל אביב

אחוז ניכר מבין שישים ושש מייסדי תל אביב, העיר העברית הראשונה, היו דתיים-לאומיים. חלקם היו תלמידי חכמים וחלקם בעלי-בתים אוהבי תורה. ברוב ספרי ההיסטוריה טשטשו את תורניותם של אותם המייסדים, ובמיוחד נדחקה לקרן זווית דמותו של מי שעמד בראשם – ר' עקיבא אריה וייס ז"ל, יוזם ומייסד ומנהל 'אחוזת בית' – יסודה של תל אביב. לא זו בלבד שאדון וייס היה יהודי מאמין ושומר מסורת, אלא שהיה כל כולו חדור בציפייה למשיח ובהתכוננות מעשית לבואו, וכבר סיפרנו על כך כאן בעבר.

היום אני רוצה לספר על דמות נוספת ממייסדי תל אביב – ר' אבא (אברהם) נאמן ז"ל, שהיה גם מראשוני בוני התעשייה בארץ.

אבא נאמן (נֶיְמָן) נולד באלקסוט (ליד קובנה), בשנת תרל"ב (1872), לאביו הרב זאב אריה ניימאן, תלמיד-חכם ממשפחת רבנים. סבו, הרב ישראל שלמה ניימאן, התגורר בארץ והיה מאנשי הישוב הישן, ונקבר בהר הזיתים.

בילדותו התחנך אבא ב'חדר', ובנערותו למד תורה בישיבות ליטא. בשנות בחרותו נמשך לחיבת ציון ובשנת העליה הגדולה תר"ן עלה ארצה יחד עם אחיו יצחק, כשהוא בחור צעיר כבן 18 בלבד. בתחילה עסקו שני האחים במלאכת האות העברית (חריתת מצבות, חותמות, ציור שלטים) בבית מלאכתם בשוק ביפו. אחר כך למד אבא בבית-החרושת למכניקה מלאכת חרש-ברזל ומכונאות. בשנים תרנ"ו-תר"ס עבד ביקב בראשון לציון.

אשת חיל

בהגיעו לפרקו נשא לאשה את הבחורה הצעירה שרה מושלי, בתו של ר' זרח אלתר מושלי מראשוני המתיישבים בנווה צדק – שכונה שעל גביה נוסדה לימים תל אביב. אביה ר' זרח עבד למחייתו כשען, והוא שהתקין את השעונים במגדל השעון ביפו. ר' זרח היה בן דוד של הרבנית רחל אוירבך, סבתו של הגרש"ז אוירבך. ר' זרח נפטר בשנת תר"פ, אולם גם שנים רבות אחר כך נשמר הקשר בין משפחת נאמן למשפחת אוירבך.

שרה מושלי ספגה מאביה את רעיון הרחבת הישוב בארץ, וגם ממשפחת אמהּ, מרת יוכבד, בתו של רבי מאיר יהודה לייב פישמן, ונכדת החוזה מלובלין. הרב פישמן היה "איש ישר דרך ומופלג במעשיו הטובים", ומסופר כי "התברך גם בכוח גופני רב וגבורתו היתה לאות ולמופת בכל הסביבה". הוא התגורר בעיר שדליץ שבפולין, והחליט לעלות עם משפחתו לארץ ישראל ולחונן את עפרה. הם הגיעו לצפת בתחילת שנת תק"ץ.

בשנת תקצ"ז זעזעה רעידת אדמה אדירה את אדמת צפת. אלפי יהודים נקברו תחת ההריסות. בין הנספים הרבים היו אשתו ורוב ילדיו של הרב פישמן, אך הוא עצמו, ובתו יוכבד, ניצלו בדרך נס, בזכות האדמו"ר הקדוש בעל ה'בת עין'. בדקות בהן התרחשה הרעידה הוא שהה בבית מדרשו של האדמו"ר (שקיים על תילו עד היום בצפת, ופועל בו בית כנסת). כל אלו שהיו אז בבית המדרש ניצלו יחד עם האדמו"ר, כאשר רק חלק מן התקרה נפל, והחצי השני נשאר עומד.

לאחר חורבנה של צפת, התבלט ר' מאיר פישמן בשיעור קומתו והיה מגדולי הפעילים למען החזרת עטרת הישוב ליושנה והפחת רוח חיים בשרידים האודים המוצלים. הוא בעצמו יצא כמה פעמים לחו"ל בתור שד"ר עבור עניי עירו כדי לשקם ולבנות את הנהרסות.

כאמור, נכדתו של ר' מאיר, שרה, נישאה לר' אבא נאמן, נשוא מאמרנו. שרה פתחה בית מסחר בשם "שרה ניימן", תרמה לאגודה לעזרת חולי רוח ולאגודה לאחזקת בית יתומים ויתומות, וכן השתתפה בייסוד בית הספר המקצועי לנשים של אגודת נשים עבריות. היא גם הייתה מעורבת בפעולות ארגוני נשים להפצת השפה העברית.

ממציא, יוצר ואמן

בשנת תר"ס ייסד ר' אבא נאמן ביפו בית-מלאכה וחרושת למכניקה, ובמשך עשרות שנים חינך בו מאות צעירים לעבודה במתכת. בעיקר התמחה בעשיית משאבות ובשכלולן לשרות החקלאות והפרדסנות. אחת המשאבות שהשתתף בהתקנתה נכנסה להיסטוריה בתור המשאבה ראשונה בשרות מכבי-אש בארץ, כשנוסדה בשנת תרנ"ז במושבה זכרון־יעקב אגודת הכבאים הראשונה.

אבא נאמן התפרסם כיוצר וממציא דגול, ול"משאבות אבא נאמן" שייצר יצאו מוניטין בכל רחבי הארץ, ודחקו את רגלי היבוא. הוא גם שהמציא פטנט שהרעיש באותם ימים את הישוב בארץ מראש פינה ועד קסטינה: מתקן המאפשר את הפעלתן של משאבות הפרדסים בנפט ובחשמל כאחד.

בשנת תרס"ו יזם הראי"ה קוק הקמת מכונה ראשונה לאפיית מצות בארץ. ר' אבא נאמן נקרא לבנות את המכונה, באמצעות חלקים שהגיעו באוניה מרוסיה. המכונה לא עבדה על חשמל וקיטור אלא על גלגלים מונעים בידיהם של שני פועלים. ר' אבא בכשרונו הגדול המציא כמה המצאות שהקלו על מלאכת האפייה.

"אבא נאמן! קשה למצוא בישוב איש אשר שמו כה הולם לנושאו, ולכל תוכן חייו ופעלו", כתב עליו הסופר והפעיל הציוני משה סמילנסקי. "לא רבים הם בציבורנו אשר מילאו את תפקידם בחייהם בנאמנות כזאת כאשר עשה אבא נאמן. ומבשרי חזיתי! לפני ארבעים ושש שנה עשה והעמיד אבא את המשאבה בבאר הראשונה שחפרתי, וארבעים וארבע שנה עבדה בנאמנות, וכל יום הייתי מזכיר את יוצרה בתודה. כי אמנם יוצר הוא אבא ולא רק בעל מלאכה בחסד עליון, לא רק נאמן כי אם גם אמן. הוא אוהב את מלאכתו, ואם אהבה כאן – אמנות כאן. את מלוא נשמתו, את שאר רוחו משקיע אבא במלאכתו, ולכן עלתה כה יפה", סיים את דבריו.

חינוך דתי-לאומי

ר' אבא נאמן היה שומר מסורת. כובע עיטר את ראשו, וזקן קצרצר בסנטרו. בשנת תרס"ו שלח את בנו לבית הספר הדתי-לאומי הראשון בארץ, 'תחכמוני', שפעל ביפו. בחורף תרס"ז שלח לשם גם את בנו השני, ושני הבנים (גדליה ועזרא) למדו שם גם בתרס"ט. לימים ניהל גדליה את בית החרושת שייסד אביו.

בנו של גדליה נאמן הוא המדען הדגול והפוליטיקאי יובל נאמן ז"ל, ממייסדי תנועת 'התחיה' ומי שעמד בראשה. יובל גדל על ברכי סבו ר' אבא נאמן, ובתחילה חשבו שהוא ימשיך במפעל המשפחתי של ייצור המשאבות. בפועל הוא עבד שם כשנה בלבד. סבו היה אומר עליו: "ליובל אין ידיים לעבודה, יש לו רק ראש, והוא נועד לדברים גדולים יותר", ולימים התברר כמה הוא צדק. יובל תרם גדולות ונצורות לעולם המדע בארץ ובעולם.

הקמת תל אביב

בשנת תרס"ט (1909) השתתף ר' אבא נאמן בהקמת "אחוזת בית" והיה בין 60 הראשונים שבנו את בתיהם בשכונה החדשה שמחוץ ליפו, ובכך הניחו את היסוד לעיר העברית הראשונה. בחודש שבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. עם תום השלב הראשון, ב-21 במאי 1910, שונה שמה של אחוזת בית לתל אביב.

בית משפחת נאמן ברחוב ליליינבלום בתל אביב היה אחד מעשרת הבתים הראשונים שהוקמו בעיר, ובלט מראשיתו בדלתותיו הפתוחות לכל הנתון במצוקה, וזקוק לעזרה או לעצה.

אבא נאמן התקין את הגנרטור החשמלי הראשון בתל אביב הקטנה, בראינוע עדן. בעת מחסור בנפט במלחמת העולם הראשונה, הסב את המנוע כך שפעל על פחם. במהלך מלחמה זו סייעו בני הזוג בכלכלת אזרחי תל אביב ומגורשיה.

הוא גם בנה את המשאבת-מים הראשונה בת"א. במודעות שפרסם בעיתונות כתב: "המשאבה מספיקה מים לכל שכונת 'תל אביב' שעובדת זה יותר משנה וחצי בלי שום הפסקה כלל, ולאות כי שבעים רצון מעבודתי מסרו לי גם את בניין המשאבה הגדולה בשביל 'חברה חדשה'".

בשנים שקודם מלחמת העולם הראשונה השתתף נאמן בניהול בית המלאכה 'שערי תורה' ביפו, שעמד תחת חסותו של הראי"ה קוק, ובו למדו עשרות צעירים דתיים מלאכות שונות, לצד לימודי קודש.

לצד עבודתו המכנית, התעסק אבא נאמן גם בציור ובאמנות. הוא בנה את התפאורה להצגה המפורסמת "שולמית", שעלתה ביפו בסוף שנות התשעים של המאה ה-19, ובמשך שנותיו האחרונות השקיע יותר בתחום הציור והאמנות.

בערוב ימיו עלה ר' אבא נאמן להתגורר בירושלים, ובכך הגשים את חלומו מנעוריו. הוא נפטר בשנת תשכ"א ונקבר בתל אביב בבית הקברות טרומפלדור.