מאה שנים מלאו לפטירתו של אהרן דוד גורדון, מורה דרכם של החלוצים בני העלייה השניה והשלישית; הוגה דעות ששם את הדגש על עשייה ועבודה, והיה לסמל של מוסר ויושר.
במשך השנים דנו החוקרים על המקורות הרוחניים שהשפיעו על גיבוש משנתו ואופיו של גורדון, שהתבטאה בשיחותיו ובעשרות מאמריו. היו שטענו כי גורדון הושפע ממקורות נוכריים, בהם לב טולסטוי, ולעומתם כמה מהחוקרים בני זמננו הצביעו על יניקתו ממקורות החסידות והקבלה.
במשך השנים פורסמו מאות רבות של מאמרים ומחקרים על גורדון, אישיותו ומשנתו. חבריו ומכיריו העלו על הכתב את זיכרונותיהם עליו (מבחר מהם קובצו בספרי החדש שיוצא לאור בימים אלו: 'אני מבקש לב דופק', על גורדון). לכאורה כתבו עליו הכול, ולא נותר עוד מה לחדש.
אך האמת היא שיש דבר מהותי בדמותו של גורדון שטרם נכתב עד היום, וכמדומה לי שאף אחד לא הבחין בו: הרקע המשפחתי של גורדון. לדעתי, אי אפשר להבין את א"ד גורדון, את אופיו ואת משנתו, כמו גם את דתיותו העשירה והמורכבת, בלי להכיר את תולדות משפחתו, המשפחה הנכבדת והמפורסמת ביותר בווילנה.
את תורתו ואת השכלתו שאב גורדון מיהדות וילנה. את רוחה ואווירה של 'ירושלים דליטא' ספג דרך מסורת משפחתו, ואת תורתם של רבני העיר הוא למד בצעירותו בישיבה בווילנה. גורדון הושפע מבית מדרשו של הגאון מווילנה, אשר יחד עם ענקיותו התורנית ראה ערך גדול בהשכלה, בעבודה ואף בתחייה לאומית בארץ ישראל. גורדון, אפוא, הוא תוצר קלאסי של יהדות וילנה, שכיום כמעט לא מודעים לעושר הרוחני־התורני הגדול שהיה בה.
הגֶנים של גורדון
גורדון כהוגה דעות, אם כן, אינו יוצר יש מאין, וגם לא שואב את עיקרי תורתו ממקורות זרים. גם לכתבי החסידות הוא לא צריך להרחיק לכת, משום שהכרת תורת הקבלה כמו גם העיסוק בהשכלה נודעו למשפחתו בווילנה הרבה לפני לידתו. מינקותו, מבית הוריו, הוא הכיר אורח חיים יהודי המשלב תורה והשכלה, יראת שמים טהורה יחד עם רוח מקורית ואמיצה, מנהיגות ציבורית סוחפת עם פשטות וענווה, קריאה לעבודת האדמה ורוח ארצישראלית. כל הדברים הללו, שאפיינו את גורדון, היו נחלתם של כמה מבני השושלת הגורדונית בדורות שלפניו. א"ד גורדון הוא פרק אחד מתוך הדרמה המרתקת של משפחת גורדון.
רעיונותיו של גורדון על השיבה לטבע, עזיבת המסחר ושיבה לעבודת כפיים, ישוב ארץ ישראל, הם עקרונות גורדוניים בני כ-300 שנה. תכונותיו האופייניות הנן חלק מהדנ"א המשפחתי.
עץ משפחת גורדון (מחקר: משה נחמני. עיצוב: 'עולם קטן')
מסיבות עקרוניות נמנע גורדון מלתפוס משרה ציבורית, אך בפועל היה מורם ורבם הנערץ של החלוצים, שאהבוהו מאוד. "אבינו אתה, גורדון! אב רחמן ומבין את נפש בניו", כתבה לו פעם חיותה בוסל מדגניה.
עיון בהיסטוריה המשפחתית מגלה שגם אבותיו, אשר חלקם כיהנו ברבנות וחלקם היו "ראשי הקהל" והפרנסים של הקהילה היהודית בוילנה – זכו ליחס דומה מצד הציבור. נתקלתי בכמה תיאורים על אישים שונים במשפחה, בהם מובעת האהבה הגדולה של בני הקהילה אליהם. על ר' אברהם אבלי פוסבלר, סבו החורג שלא הותיר אחריו בנים, כתבו בני וילנה אחר פטירתו: "אנו כולנו בניו, והוא אבינו; היו נוחים לבריות כמוהו, אהבו ותאֵהבו כמוהו".
הסודות המשפחתיים
העובדה המעניינת שהסבא-רבה החורג של גורדון היה רבי אברהם אבלי, רבה של וילנה (עליו סיפרנו בשבוע שעבר), לא נזכרה עד היום בשום ספר ומחקר. רק בודדים מבין חבריו של גורדון (ובהם י"ח ברנר) ידעו על הייחוס המשפחתי שלו, שכלל אף רבנים נוספים. גם הקשר המשפחתי של א"ד גורדון עם יהודה ליב גורדון (יל"ג), גדול משוררי תקופת ההשכלה, היה מעורפל עד היום מעורפל, והיו שגם טענו שאין ביניהם קשר מלבד שיתוף השם. והנה ב'עץ המשפחה' שלפנינו נחשף לראשונה הקשר המשפחתי המובהק בין שניהם.
במסגרת המחקר נתקלתי בכמה ספרי חכמה ומדע עבריים שנדפסו בווילנה על ידי בני וילידי העיר במהלך המאה ה-19, ואחוז ניכר מהם נכתב על ידי בני משפחת גורדון.
גם דמויות "גורדוניות" נוספות, שכיכבו בראש העשייה היהודית באותה תקופה, היו שייכים למשפחה זו. אחד מהם הוא דוד גורדון, מראשוני 'חיבת ציון' ועורך עיתון 'המגיד', כתב העת העברי החשוב ביותר בעולם בזמנו. דוד גורדון גדל בווילנה, מקור מחצבתם של הגורדונים, ועובדת שייכותו למשפחה נזכרת כמה פעמים באגרות יל"ג, הכותב לתומו: "שארי ר' דוד גארדאן".
את הייחוס לרבני ומנהיגי קהילת וילנה הסתיר א"ד גורדון בגלל ענוונתנותו, ובגלל הכרתו שכל אדם צריך להכיר את ערכו מצד עצמו ולא בזכות אחרים. הדבר ממנו הכי סלד היה ה"פרזיטיות", כלומר אורח חיים שבו אדם ניזון (בחומר או ברוח) בזכות אחרים. אך את הקשר המשפחתי בינו לבין יל"ג הוסתר כבר על ידי אביו, כנראה, מפני העובדה שיל"ג נודע לשמצה בקרב העולם האורתודוקסי, בגלל מלחמת החרמה שהכריז כנגד רבני דורו.
עד כמה התכחשו הגורדונים האורתודוקסים לקרבתם המשפחתית עם יל"ג? גם את זה נוכל להבין מתוך 'עץ המשפחה': הרב אברהם שמעון טרויב היה נכדו של הרב ישראל גורדון רבה של וילנה, וסייע לו בענייני הרבנות. לאורך חייו הוא הכריז מלחמה על המשכילים פורקי העול, ובראשם לא אחר מאשר… יל"ג, בן משפחתו!
הקשר המשפחתי ביניהם, הנחשף כאן לראשונה, היה כפול: אמו של יל"ג הייתה קרובה של הרב ישראל גורדון, ואילו גיסו וידידו של יל"ג היה המשורר העממי והמשכיל מיכל גורדון, בן דוד שני של הרב טרויב.
משפחת גורדון היתה מאוד מגובשת, ואין ספק שהרב טרויב ויל"ג היו מודעים לקרבה המשפחתית ביניהם. יתכן מאוד שגם נפגשו לא פעם באירועים משפחתיים בווילנה. ובכל זאת במכתביהם החריפים זה כלפי זה – אין זכר לאותה קרבה…
היחס להשכלה
גם נטייתם של הגורדונים להשכלה, מדע ותרבות יש לה שורשים מקדמת דנא. אבי המשפחה, הגורדון הראשון בעולם, היה ר' אהרן גורדון. הוא גלה לפדובה שבאיטליה ולמד שם באוניברסיטה רפואה. אחר כך כיהן כרופא של מלך פולין יאן סובייסקי, שנודע כאוהב יהודים. את שמו השני, אהרן, קיבל א"ד גורדון ממנו.
בנו ר' מיכל גורדון "ראש המדינה" בווילנה, על שמו קרויים רבים מצאצאיו, וחלקם נזכרים כאן באילן המשפחתי.
בנו ר' אברהם גורדון "ראש הקהל" נשא לאשה את מרת קריינא. הוא כיהן בתור הפרנס של קהילת וילנה. עבד למחייתו כסוחר, כמו רבים מבני המשפחה באותן דורות. על מצבתו נכתב: "ראש ומנהיג מנהל ומדבר… הרבני הראש והנגיד", וגם: "המופלא החכם השלם המפורסם", כלומר: בעל השכלה ורוחב אופקים.
לאברהם גורדון היו שני בנים ובת אחת, ומהם נפוצה משפחת גורדון הידועה לנו. הבכור הוא כנראה הרב ישראל גורדון (תקל"ח-תרט"ז), מבאי ביתו של הגר"א, רבה הרשמי של ווילנה, ורבו של ה'חפץ חיים'. ואמנם מלבד גדלותו בתורה היה גם משכיל במדעים ובחכמות, ואף העניק הסכמה חמה לסדרת ה'ביאור' של משה מנדלסון (!), אך מי שמשך יותר לכיוון ההשכלה היה כנראה אחיו, ר' מיכל גורדון (כינויו לעיתים: "קריינס", על שם אמו), הוא אבי הפלג ה"משכילי" הקיצוני בשושלת גורדון. ומהו שם בנו? אהרן דוד גורדון.
תעלומות הסבא והכתבים
וכאן טמון לנו מוקש שרבים נפלו בו. אותו אהרן דוד גורדון פרסם בווילנה בשנת תקצ"ו ספר הנקרא 'אפיק הנחלים'. זהו מחזה עברי שמעלה על נס את ערכי השלום והאחדות. אחד הרעיונות המובעים בו, הוא השיבה לטבע, בדיוק אותו רעיון שכעבור 50 שנה יבטא אדם אחר בעל אותו שם – אהרן דוד גורדון, מיודענו מדגניה!
הנה קטע מתוך המחזה:
"מָה יָשִׁישׁ לֵב גֶּבֶר עוֹבֵד אַדְמָתוֹ!
מָה יִשְׂמַח בְּזָרְחוֹ, כִּי יַעֲסִיס יְבוּלוֹ.
יֵצֵא לְפָעֳלוֹ עִם בְּקָרוֹ וְצִמְדּוֹ,
וּמָה יָגֵל לִמְשֹׁךְ מַחֲרַשְׁתּוֹ
מְשַׁלַּחַת הַבְּרָכָה לְרַגְלֵהוּ!"
ובכן, סברו לא מעט מהחוקרים, כי בעל 'אפיק נחלים' הוא סבו של גורדון מדגניה, וממנו ירש הנכד את רעיונותיו על השיבה לטבע ועל עבודת האדמה…
אולם כפי שאנו רואים בעץ המשפחה, זוהי טעות. א"ד גורדון מדגניה הוא אמנם נכדו של אהרן דוד גורדון, אך לא זה "המליץ והמשכיל", אלא של אהרן דוד גורדון שכונה "הרב הגאון", בנו החורג של ר' אברהם אבלי מווילנה. רבי א"ד היה בעל השכלה רחבה, וכך גם אשתו הצדקת, אך את עיקר מעייניו השקיע בעסק התורה. הוא דחה את הפצרותיהם של בני קהילתו לכהן כרבם, משום שלא רצה לעשות את התורה קרדום לחפור בו, והתפרנס מעסק משפחתי.
רא"ד כתב חיבור למדני על מסכתות סדר מועד, ושמו: שאגת רא"ד. את כתב היד ירש בנו, ר' אורי גורדון, והוא הניח אותו למשמרת בספרייתו הענקית של הברון גינזבורג, קרוב משפחתם, הקיימת עד היום במוסקבה. לימים הביע א"ד גורדון את צערו הרב על כך שאביו ר' אורי לא שלח את כתב היד לירושלים, לבית הספרים הלאומי. אך מי יגלה עפר מעיניך א"ד גורדון, והיית רואה שסריקה מלאה של כתב היד של סבך, נמצאת כיום באתר הספריה הלאומית בירושלים!
כתב היד טרם נדפס עד היום, ומחכה לגואל.
במשפחת גורדון היה מקובל להינשא עם אחד מבני המשפחה המורחבת (מה שתרם לגיבוש המשפחתי ולהעברת המסורת הגורדונית). גם א"ד גורדון נשא לאשה את בת דודתו פייגל, בתה של הינדה לבית גורדון. הינדה ואחיה ר' אורי הכירו היטב את סבתם לאה גורדון, ואת בעלה (בזיווג שני) רבי אבלי פוסבלר, רבה של וילנה ומגדולי דורו.
