הספר 'ראש מילין' נכתב ע"י הראי"ה בימי מלחמת העולם הראשונה (חורף תרע"ז), מתוך הכרת הצורך המיוחד לעסוק ברזי תורה דווקא בימי אנדרלמוסיה עולמית, וכדבריו בהערה שבסוף הספר:
"בזמן שהחיים נופלים הם במהמורות המלאות מחשכי רשע ותוהו, אז העולם הגלוי מתנודד, סדריו מתערבבים, ואם יהיה האדם יונק את לשד חייו הרוחניים רק מהצד הגלוי שבאוצר הרוח, דלדול נורא מוכן לבוא עליו ולשדוד ממנו את כל עמדת תומתו, ואז כדי להחזיק את המעמד יבוא התור של הצמאון הבוער אל התוכן הנעלם, אל הסקירות הפנימיות שהן מתנשאות מעל לשטח הגלוי שבחיים, שבהן לא נגעה יד המהומה העולמית, וממקור חיים זה ילך האדם וישאב מים בששון להרטיב את העצמות היבשות של העולם הרוחני הגלוי שנשאר במצב כ"כ נדהם מפני תגרת יד החיים אשר נתבלבלו. ומטעם זה עצמו בא הלחץ לכותב הטורים הללו לרשום את רשמי המחשבה אשר למדרש האותיות וכו' דווקא בזמן הזה".
תוכנו של הספר הקדוש הוא: "רשמי מחשבה למדרש האותיות, התגין, הנקודות, והטעמים" [מתוך השער], כלומר: על טעמי המקרא, הניקוד, התגים והאותיות. בראש הספר קבע הראי"ה את הפסוק "תן לחכם ויחכם עוד, הודע לצדיק ויוסף לקח".
הספר נחשב כבר מיד לאחר צאתו לאור לאחד הספרים הקשים ביותר ללימוד מבין כתבי הראי"ה.
דברי המחבר הראי"ה על הספר
הראי"ה החשיב ביותר את ספרו והביע את דעתו כי הוא עתיד להאיר ולקדש את העולם. ופעם אחת אמר: "את כל תורת הקבלה כללתי בספר קטן זה".
בתקופה בה עסק בהוצאת ספרו, כתב הראי"ה אגרות למקרוביו, להסביר את עניינו ומעלתו של הספר הקדוש, וכך הוא כותב:
"…רשמתי בו רעיונות שיריים רזיים בסמך על דבר תכונת האותיות, התגין, הנקודות והטעמים, שרזי תורה מתכוננים ביסוד תנט"א, בדוגמא של מעלה בכוחן של נביאים הגדול שמדמים צורה ליוצרה, דברים עתיקים קדושים בקדושה עליונה מאוד, שאין יכולת לשום שכל אנושי לסקור את חביון קודשם, זולת קדישי עליונים שאור ד' הופיע עליהם הגבה למעלה למעלה מכל שרעפי לבב אנוש. אמנם בעניי רשמתי רק הרגשות שיריות, כאור היוצא בין החרסים, ופרט בהיותנו יושבים בארץ מאפליה, עד אשר יחון ד' ויאיר לנו להביאנו ברחמיו אל נאות קודשו" ['אגרות הראי"ה' אגרת תשצו].
באגרות נוספות הוא מדבר על "הרושם הטוב שהקונטרס עושה בין חוג מביני דבר ותמימי דעה בעלי רגש והגיון, ובין הכלל הקשור בקשרי חיבת קודש ב"ה" [אגרת תתו], ו"אקווה שכל מה שיוסיף כל ישר לב להגות בו לפרקים, יחשפו לו אוצרות חיים באור דעה והשכלת קודש, ואפילו הלשון החתום שבו יש בו גם כן סגולה להאיר אור עליון על כל המשננו בטהרת רעיון, כי מתנת חינם חנני בו ד' מאוצרו הטוב, שנאמר עליו וחנותי את אשר אחון, וכמו שדרשו חז"ל, אע"פ שאינו כדאי" [אגרת תתצ]. ואף אם "לרוב הקוראים הרי הוא כספר חתום, ורק יחידי סגולה יבינו את הדברים, הרי שמתוך התועלת שתבוא ליחידי הסגולה, ממילא תבוא גם כן ברכה לכל הכלל כולו, התלוי בעילויים של היחידים" [אגרות תתד, תתעד ועיי' אגרת תתט].
מספר ר' חיים זבולון חרל"פ: "זכורני, כששלחני אבי הגרי"מ אל הרב קוק, כדי לקבל את ספרו 'ראש מילין', אמר לי ר' שלמה זלמן אביו של הראי"ה: "איני יודע מדוע כתב דבר זה, אך ברור לי שמעטים מבינים את הנאמר כאן" ['שיחות הראי"ה', שם].
דברי הרב חרל"פ על הספר
כשקיבל הגרי"מ חרל"פ את הספר, כתב לרבו הראי"ה מכתב נרגש, ובו הוא מתאר את הרגשתו ודעתו על הספר:
"והנה כאשר החל ד' לעזרני בערב החג בקבלת מכתבו הק', כן לא עזב חסדו מאתי, וביום שביעי של פסח קבלתי ממר אביו שליט"א את הספר הנשגב והקדוש 'ראש מילין'. ואם כי עוד לא זכיתי לעבור עליו בעיון, כי עמוק הוא, לא אוכל להתאפק מלהעלות פה את אשר רחש לבבי בעת שהסתכלתי בו – "מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים", לא נוכל לאמר אחרת, בלתי אשר ממרום המקדש בית קדשי הקדשים עד מקום מגורו של הדר"ג שליט"א בלונדון, מופנה מקום מאויר הטמא של אויר חו"ל, וצינור קדוש של אוירא דכיא וקדישא שופע עליו תדירא, בממשיות הגדולה והגבורה, שיתגלה לעת קץ במכון בית אלוקינו" ['הד הרים' (אגרות הגרי"מ חרל"פ לראי"ה) אגרת לב]. ומתוך הכרה זו היה נוהג הגרי"מ חרל"פ ללמד את תלמידיו קטעים מתוך ספר קדוש זה ['שבחי הראי"ה' עמ' קמט].
כשהגיע הספר לרבי מנחם הלפרין זיע"א, שהיה מגדולי המקובלים בדורו [מח"ס הגהות ובאורים על 'עץ חיים' ועל שער הקדמות ועל שער הכוונות ועל מבוא השערים מהאר"י ז"ל] שלח מכתב תודה לראי"ה, ובו הוא כותב כך:
"כתיבה וחתימה טובה לידיד עליון ב"ה וידידי עמו ישראל, ה"ה הרב הגאון הגדול צדיק יסוד עולם מפורסם לתהילה בכל קצוי ארץ, שבחו מי ימלל כבוד קדושתו מי יספר מו"ה מרנא ורבנא מו"ה אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, ע"ש כל אשר לו כולם יעמדו על הברכה אמן.
ב"ה זכיתי להשיג את ספרו הנפלא הפלא ופלא ונקרא שמו 'ראש מילין', שמה ראיתי לפי מיעוט שכלי כוחו וגדולתו עד אין חקר מה רבו מעשיו בזה נורא מאוד מי ימלל תהילתו יתן לו השי"ת אריכות ימים ושנים טובים ואז יראה העולם את גודל תקפו וגבורתו בנגלה ובנסתר אשרי העם שככה לו אמן.
ידידו המברכו מעומקא דליבא ידידו מוקירו ומכבדו כערכו הרם,
מנחם מענכין היילפרין"
[נדפס בספר 'בשדה הראי"ה' עמ' 252].
פירושים וביאורים על הספר
על הספר 'ראש מילין' נכתבו מספר ביאורים. הראי"ה עצמו כתב ביאור על תחילתו של הספר (ביאור זה הופיע לראשונה במהדורה החמישית של הספר, שיצאה ע"י מכון הרצי"ה).
גם רבי חיים יעקב לוין, רבה של פרדס חנה ובעמח"ס 'חיל המלך', שהיה תלמידו ומקורבו של הראי"ה, כתב פירוש על 'ראש מילין'. הפירוש יצא לאור בקובץ 'ישורון'.
סיפר רבי יצחק אריאלי, תלמידו של הראי"ה: קיבלתי מכתב מאת בעל המחבר 'מראה כהן' (הרב שמריה מנשה הכהן מלונדון) שכותב שיש לו חיבור פירוש על הספר 'ריש מילין' המכיל שלוש מאות דפים אם רצוני להדפיסו, וכשהראיתי המכתב להרב אמר לי שהיה למראה עיניו שכל זה באור על צד הקבלה (תורת הנסתר), אבל הצד המחשבתי לא פגע ולא נגע [מתוך יומנו, ועיין 'שבחי הראי"ה' עמ' קכח ו'אגרות הראי"ה' אגרת תתע"ד שמזכיר זאת, ואגרות תתצו ו-תתקטז שכותב לרב הנ"ל ומזכיר עניין זה].
סגולות הספר
מעבר ללימוד וההבנה בדברי הספר 'ראש מילין', יש אף סגולה בעצם הקריאה והשינון בו, וכפי שכותב הראי"ה באגרת: "ואפילו הלשון החתום שבו יש בו גם כן סגולה להאיר אור עליון על כל המשננו בטהרת רעיון" ['אגרות הראי"ה' אגרת תתצ].
מפני מעלתו הגדולה והנשגבה של הספר, אמרו הראי"ה ותלמידיו כי החזקתו של הספר היא סגולה להצלה ולהצלחה, וכן הוא סגולה ליולדת לזכות ללידה קלה כשתשים אותו תחת הכרית [וראה בספר 'שבחי הראי"ה' עמ' קמט סיפורים בענין זה].
וכך מספר ר' שמעון גליצנשטין, (מזכירו של הראי"ה בתקופת לונדון):
"זוכרני כשיצא לאור הספר הרזי 'ראש מילין', בא אחד לבקש מהרב את ברכתו שיזכה בדינו שנאשם בו במשפט פלילי (שלפי כתב האשמה היה צריך לקבל חמש שנות מאסר ועונש כספי גדול). אחד שהיה שם באותו מעמד אמר לו שבתור סגולה רצוי מאוד שיחזיק אצלו ספר אחד מקדושי ישראל. האיש לקח למטרה זו את הספר 'ראש מילין'. כעבור איזה שעות בא הנאשם ובשורה בפיו שיצא זכאי, והוסיף, שהוא בטוח שניצל רק בזכות הספר הקדוש של הרב שהיה מונח בכיסו בכל משך זמן הילוך המשפט [הרב שלמה גליצנשטין, בספרו 'מזכיר הרב', עמ' יא].
הרצי"ה מסר שמרן הראי"ה הוא זה שאמר לנתבע שיחזיק ספר 'ריש מילין' בכיסו ['משנת הרב', עמ' 31]. ע"פ עדות הרב יצחק אריאלי בשם הרב גליצנשטין, כך היה המנהג בלונדון, שכל מי שהיה לו משפט – היה לוקח עמו 'ראש מילין' כסגולה להצלחה [מתוך יומנו].
גם הרב צבי יהודה, בנו של מרן הראי"ה, ייחס לספר חשיבות סגולית. ומתוך כך היה נושא עמו בכיס מעילו הפנימי כנגד ליבו את הספר הקדוש ['עיטורי כהנים' גיליון 60]. כמו כן, כאשר היה שולח תלמיד לשליחות מיוחדת לטובת כלל ישראל, היה נוהג פעמים רבות לתת לו ספר 'ראש מילין' כסגולה [שם, אדר תשס"ו, וכן ב'עטורי כהנים' אלול תשנ"ח]. לכמה מתלמידיו שיצאו למקום מסויים שיש בו סכנה, נתן הרצי"ה את הספר במתנה, בתור סגולה לשמירה. והיו שלא נתן להם, אבל המליץ להם לשאת איתם ספר קדוש זה ['בדרך התורה הגואלת', עמ' ס'].
