"העילוי מירושלים"

“הרב והחכם שושני ז”ל – לידתו וחייו סתומים בחידה”, כך כתב אלי ויזל על מצבתו של מר שושני, החכם האגדי והמסתורי שהסעיר את כל מי שפגש בו, אשר לימד תורה וחכמה כמה גאונים ידועים, בהם הפילוסוף עמנואל לוינס, והרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו).

והנה בשנים האחרונות נפתרה סוף סוף החידה בת עשרות השנים:

במאמרי 'מי כאן הלל', שפרסמתי ב'מקור ראשון' (בשנת 2011) הבאתי את ההשערה ששמו האמיתי של מר שושני הוא הלל פרלמן, מי שהיה תלמידו של הראי"ה קוק בישיבת העילויים ביפו. בערב מלחמת העולם הראשונה גלה פרלמן לארה"ב.
על סמך מקורות שונים שהבאתי במאמרי, הוכחתי כי השערה זו אמיתית.

בשנת תשע"ה (2015) חיזקה ד"ר יעל לוין את הזיהוי בין שושני לפרלמן, על סמך מקורות משפחתיים ותעודות שונות, ואיששה זאת בהצגת הדמיון הבולט בתמונות של השניים.

בזכות האתר החדש של עיתונות יהודית היסטורית (תודה להספרייה הלאומית) גיליתי היום ידיעה עיתונאית שולית, אך לענייננו היא מפתיעה וחשובה, בעיתון היידישאי דער מארגען זשורנאל⁩, בגיליון שנדפס ב-20 בנובמבר 1919.

העיתון מבשר כי בבית הכנסת של תלמוד תורה "ניו לאטס" בברוקלין, בשבת פרשת תולדות תר"פ [1919], ימסור שיעור אדם בשם "הרב ר' הלל פערלמאן".

למקרה שאתם (או הקוראים אז באותם ימים) תוהים מיהו אותו פרלמן, מבהיר העיתון:

"העילוי פון ירושלים" – ובעברית: העילוי מירושלים!

אין ספק שהרב הלל פרלמן הנזכר כאן הוא אותו הלל פרלמן, בוגר ישיבת מאה שערים הירושלמית, שעבר ללמוד אצל הרב קוק ביפו בשנים שלפני מלחמת העולם.

הצגתו בתור "העילוי מירושלים" מלמדת אותנו שני דברים חשובים:

הראשון: פרלמן גדל בירושלים, ולכן על שמה הוא נודע, למרות שאת שנותיו האחרונות בארץ הוא עשה ביפו.
הדבר השני שאנו לומדים מהידיעה הזו על פרלמן-שושני, היא שפרסומו הציבורי החל כבר ב-1919, כשהוא בסך הכל בן 24. כבר אז הוא מתחיל להעביר שיעורים תורניים תחת הכובע של "העילוי מירושלים".

זה מתחבר נהדר למה שכבר היה ידוע לנו עד היום: לאחר שפרלמן עזב את ספסלי הישיבה ונסע לארה"ב, כתב לו רבו הרב קוק בהערכה ובאהבה: "תגדל ותהיה לשם ולתפארת בישראל, כראוי לך לפי כשרונות נפשך היפה".

באגרת נוספת ששלח הרב קוק לידידו הרב מאיר בר אילן היושב בארה"ב, ביקש ממנו לפעול "לטובת אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, הוא ידידי… הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י… צר לי מאד על כלי חמדה כזה, שלא יפותח חלילה ולא יוציא אל הפועל את כשרונותיו הנפלאים. … יעשה נא כברכת ד' עליו בהשפעתו בחוג מכיריו… לכונן יסוד של התקרבות הגונה ומכובדה להצעיר היקר הנ"ל".

כעת מתברר לראשונה שהיו כאלה שאכן היו רבנים או עסקנים שדאגו להעלות את פרלמן-שושני הצעיר לקדמת הבמה, ולפרסמו בארה"ב בתור עילוי מיוחד.

הזמינו כעת את הספר: 'נגלה ונסתר – סיפורים על מר שושני' (בעריכתי).