אביא כאן דבר-תורה קצר שכתב מר שושני, אותו מצאתי במחברותיו (השמורות בספריה הלאומית בירושלים). יהיו הדברים לזכרו ועילוי נשמתו הגדולה.
בפרק ז' בתהילים, מדבר המשורר על תוכנית אויביו לפגוע בו באמצעות כלי נשק שייצר, ומבקש את עזרת ה' להינצל מהם – ועל ידיהם דייקא (פסוקים יג ואילך):
(א) שִׁגָּיוֹן לְדָוִד אֲשֶׁר שָׁר לַיהוָה עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי.
(ב) יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.
(ג) פֶּן יִטְרֹף כְּאַרְיֵה נַפְשִׁי פֹּרֵק וְאֵין מַצִּיל.
(ד) יְהוָה אֱלֹהַי אִם עָשִׂיתִי זֹאת אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי.
(ה) אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם.
(ו) יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה.
(ז) קוּמָה יְהוָה בְּאַפֶּךָ הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי וְעוּרָה אֵלַי מִשְׁפָּט צִוִּיתָ.
(ח) וַעֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ וְעָלֶיהָ לַמָּרוֹם שׁוּבָה.
(ט) יְהוָה יָדִין עַמִּים שָׁפְטֵנִי יְהוָה כְּצִדְקִי וּכְתֻמִּי עָלָי.
(י) יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק.
(יא) מָגִנִּי עַל אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב.
(יב) אֱלֹהִים שׁוֹפֵט צַדִּיק וְאֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
(יג) אִם לֹא יָשׁוּב חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ.
(יד) וְלוֹ הֵכִין כְּלֵי מָוֶת חִצָּיו לְדֹלְקִים יִפְעָל.
(טו) הִנֵּה יְחַבֶּל אָוֶן וְהָרָה עָמָל וְיָלַד שָׁקֶר.
(טז) בּוֹר כָּרָה וַיַּחְפְּרֵהוּ וַיִּפֹּל בְּשַׁחַת יִפְעָל.
(יז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ וְעַל קָדְקֳדוֹ חֲמָסוֹ יֵרֵד.
(יח) אוֹדֶה יְהוָה כְּצִדְקוֹ וַאֲזַמְּרָה שֵׁם יְהוָה עֶלְיוֹן.
ופירש מר שושני:
"… בכל פעם [מתעוררת] סכנת קרב. פרס-קוריאה… ובכל פעם […] מגיע רגע אסון. "לֹא יָשׁוּב אַף יְהוָה עַד עֲשֹׂתוֹ וְעַד הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ [בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה" – ירמיהו] כג, כ.
"חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ" – ניסיון פיצוצי גרעין אטום, "וְלֹא יָשׁוּב", וזה בגלוי ובפרסום – להשתבח בו. "קַשְׁתּוֹ דָרַךְ" – מהפכנות פְּנים, בסין, אירק [=עיראק], "וַיְכוֹנְנֶהָ". קבע [?] חץ, ולעת מוכנה יפתיע […], שזה 'הכין' – המצאות נפלאות – כל מוות (טנק, מטוס… נגד עניי הדעת מוטי־דרך שבשלוות בוגדים ישבו בחיבוק ידיים […] אך בידם אין מאום.
אך ה' לא נתן מאווי רשע, זממו אל תפק ([תהילים] ק"מ, ט) – ופלא. כי לו לעצמו הכינות [שושני מדייק: וְלוֹ הֵכִין – היינו לו בעצמו הכין האויב כלי נשק, שיפגעו בו, וכפי שיפרש להלן על פי המשך הפסוק 'בור כרה ויחפרהו'] כְּלֵי מָוֶת (שהם בגלוי כחרב, כי לטש בפרהסיא, ירבה נסיונות לשפר. קראוֹ 'כלי מוות' כי בם ימות). חִצָּיו (של קשתו […]) הוא פעל ועשה […] כך דינו של הקב"ה, לא המכין, לוטש ופועל הוא המנצח.
[וכאן מתמצת שושני את המסר:]
כְּלֵי מָוֶת לעצמו הכין, חִצָּיו (הם כלי המוות) לדולקיו פעל והכין, למען ימיתוהו בם.
[להלן מביא שושני מספר פסוקים שיכולים להבהיר את המילה: דֹלְקִים בפסוק יד:]
"בְּגַאֲוַת רָשָׁע *יִדְלַק* עָנִי יִתָּפְשׂוּ׀ בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ” [תהילים י, ב],
"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי *דָלַקְתָּ* אַחֲרָי" [בראשית לא, לו],
"קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם עַל הֶהָרִים *דְּלָקֻנוּ* בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ" [איכה ד, ט].
מידע נוסף בספר החדש 'נגלה ונסתר' על מר שושני.
