"יש לי ספרים עתיקים מאוד", סיפר לי היהודי ששלח לי את התמונה הזאת. אבל אותי צדה לא שנת הדפוס של ספר זה וחבריו בארגז, אלא דווקא החותמת בראש הספר, שהופכת אותו לפריט יחיד במינו בעולם, כפשוטו, המספר על פרק חיים מרתק בחייו של הרב קוק ובתולדות הישוב היהודי ביפו בתקופה העות'מאנית.
החותמת הימנית בראש הספר, הנה נדירה [אך מצויה], היא מלמדת על כך שהספר היה שייך (עוד בחיי הרב קוק) לאוצר הספרים של ישיבת מרכז הרב, שנוסדה בשנת תרפ"ג.
אבל החותמת השמאלית היא זו שמעניינת. היא מספרת לנו על פרק הקודם בסיפור: "ישיבת הרב מהרא"י קוק שליט"א, האב"ד דפה עיה"ק יפו והמושבות ת"ו בארץ ישראל".
ראיתי אלפי מסמכים, מכתבים וגם ספרים של הרב קוק זצ"ל, אך אף פעם לא ראיתי חותמת כזאת. לקח לי כמה שניות כדי להבין את גודל הבשורה.
מדובר בתקופה קדומה של הרב קוק, בימי שבתו ביפו, שכמעט ולא נותרו פריטים ממנה (בגלל מלחמת העולם הראשונה שגדעה את הישוב ביפו). באותן שנים (תרס"ט-תרע"ה) פעלה ישיבתו של הרב קוק ביפו, אליה התקבצו בחורים עילויים מירושלים ומרחבי העולם היהודי כולו. כל ישיבה שלחה את הבחורים המצוינים ביותר שלמדו בה. בין היתר הגיע גם הלל פרלמן, הלא הוא מר שושני, והוא – עם חבריו, למדו בספר הזה שלפנינו.
במאמרי 'שעריה נעולים' (המצוי ברשת) סיפרתי על כך שבישיבה זו, ורק בה, הצליח הרב קוק ליישם את חזונו החינוכי-התורני החדשני. למדו בה כמובן גמרא, אך במתכונת ייחודית שלא נמצא כיום ב'מרכז הרב': שילוב של הלכה ואגדה – יחדיו.
לצד זה למדו בה פנימיות התורה, ולהבדיל מקצועות חול, שפות זרות, וכל תלמיד בישיבה עבד במשך שעה-שעתיים מדי יום במלאכת כפיים, בבית המלאכה שפעל בקומה התחתונה של הישיבה. כמו כן כל תלמיד היה צריך ללמוד מקצוע לפרנסתו, כדי שיצא מהישיבה לא כאברך כולל אלא כאדם העובד לפרנסתו ונהנה מיגיע כפיו.
עד היום לא היה ידוע על שום פריט או חפץ שנותר מהישיבה המופלאה הזאת. והנה התמונה הזאת חושפת שיש שריד מהישיבה – ולא סתם שריד, אלא מסכת בה למדו תלמידי הישיבה.
ולמתקדמים – שתי תובנות שעלו לי מהפריט הזה:
א. הישיבה ביפו נסגרה בעקבות מלחמת העולם הראשונה (ולא כפי שכתבו החוקרים "מחוסר הצלחה"). הרב קוק היה באותה שעה תקוע בחו"ל, בגלל המלחמה, ומרחוק הוא שומע (ממכתבו של תלמידו הרב יהושע קניאל) על כך שהתלמידים נפוצו לרחבי הארץ מאימת התורכים. נקל לשער את הצער הגדול שהוא חש, כשפרי טיפוחיו נהרס.
שמונה שנים לאחר מכן, כשהוא שב לירושלים ומכהן כרבה הראשי, הוא מייסד את ישיבת 'מרכז הרב', ואליה מתקבצים תלמידים מובחרים, חלקם – אלו שלמדו אצלו בישיבה ביפו. כנראה אחד התלמידים שלמד אצל הרב ביפו, הביא אתו את הספר בו למד אז, אל הישיבה החדשה בירושלים. סגירת מעגל…
ב. לאחרונה התפרסמו מכתבים של הרב קוק מתקופת יפו, בה הוא מכנה את ישיבתו בשם 'אוצר חיים'. אכן כאן רואים חותמת רשמית של הישיבה, שבה לא נזכרת בשם 'אוצר חיים', אלא (כמו במסמכים שפרסמתי במאמרי 'שעריה נעולים') – בשם הסתמי והמכובד: "ישיבת מהרא"י קוק").
