אני מזמין את כל המפקפקים בקיומה של משנה גאולית-משיחית בבית מדרשו של הגר"א, לקרוא את הדברים הבאים אותם כתב ר' יוסף ריבלין, ראש בוני ירושלים, ומנהיג הישוב הישן במשך עשרות שנים. עד היום אף אחד מהמפקפקים לא התמודד אתם, ולא בכדי (ראש המפקפקים, פרופ' עמנואל אטקס, לא מזכיר ולו ברמז את הדברים הללו).
ר' יוסף ריבלין מתאר חזיון-נשגב לו זכה בילדותו (!) בו התגלה אליו הגר"א, ודבר אתו על תחיית האומה בארצה, וגם ברך אותו שיזכה לבנות את ירושלים ולהרחיבה. הברכה התקיימה במלואה – ריבלין הוא זה שפרץ את חומות ירושלים ובתהליך מדהים בנה למעלה מעשר שכונות מחוץ לחומה. בלעדיו לא היתה לנו כיום את ירושלים הבנויה.
המאמר המדהים הזה של ר"י ריבלין מייתר את כל הפולמוס על משיחיות בבית מדרשו של הגר"א. לא צריך להתווכח על מהימנותו של 'קול התור', בשעה שלפנינו מאמר קצר המעיד כאלף עדים על קיומה של משנה גאולית של הגר"א, שהיא שדחפה לבניינה של ירושלים.
לא פלא שלאחרונה קמו אנשים וטענו שמאמר זה (המכונה "פזמון") ומאמרים נוספים שיוחסו לר"י ריבלין, הנם מזויפים.
זה פלא גדול: במשך מאה שנה אף אחד לא טען לזיוף, כולל בניו וחתנו של ר"י ריבלין… רק החכמים של היום עלו על הזיוף…
עוד טוענים: בנו של ר"י ריבלין, החזן ר' שלמה זלמן, הוא שכתב אותם.
זה תמוה מאוד. איך אפשר להעלות על הדעת שאדם ישר כמותו יבדה ספרות משיחית שלמה; ספרות ענפה, מפורטת ומקיפה, גדושה בקבלה וברמזים מתורת הגר"א. כדי לבדות ספרות כזאת מול מאות אנשי הישוב הישן צאצאי תלמידי הגר"א, צריך להיות בעל ראש קרימינאלי חולני מטורף, ולשמחתנו ר' שלמה זלמן החזן לא היה כזה. אולי דייקן הוא לא היה, אולי הוא הוסיף ושיפץ ושיפר, אבל אין ספק שעיקרי הדברים הם אמת.
כל כך קל למפקפקים לטעון "זיוף", כדי להתמודד עם ה"אתחלתא דגאולה" עליה בישר הגר"א לתלמידיו. אולם באותה מידה אפשר לטעון על כל טקסט תורני מאותה תקופה שהוא מזויף.
ואלו דבריו של ר"י ריבלין, אותם כתב לעצמו:
בחלומי חזות שדי קדושה ונוראה.
בתוככי עיה"ק קריה נאמנה.
ראש השנה לאילנות "עת לחננה".
תרי"ג דנא ל"אנשי אמנה" אספרינה.
יושב אני בחדר ספרי "ראש אמנה".
בבית מדרש ר' הלל א"ז ולומד ברננה.
ועל ידי אבא ז"ל בהדרתו המלאה.
מבאר לי היטב על דרך הכוונה.
סוד קץ המגולה במסכת מגילה.
ובסנהדרין לפי הגאון רבנא.
פתאום קול מתוכחים בסוגיא דנא.
יוצא מבית המדרש באותו ענינא.
ביניהם קול המגיד מנהיג העדה.
השעה מאוחרה קורא התלונה.
נקרא לנער בכל עת לחננה.
יוסף יושעה קרא השמש בא נא הנה.
אני ואבא מהרנו למדרש פנימה.
ולפנינו מחזה נשגב ונורא.
בית המדרש כולו מלא זיו ואורה.
מקשט ומהודר כמו בשמחת תורה.
ראה, בני, לחש לי אבא, תבין המאורע.
המסובים הללו הם תלמידי הגר"א.
הנה שם הסבא ר' הלל ובידו גמרא.
עצור נא ברוחך ותשמע את המטרה.
מדי דברו אלי וכלם קמו ביראה.
אל בית המדרש נכנס כבוד הגר"א.
במתק שפה ועליו השכינה מאירה.
בקש את הקהל לשבת ופתח בהסברה.
נושא ראש דברו על ירושלם הבנויה.
של מטה ושל מעלה "כעיר שחברה".
ימין ושמאל תרחיב מקום אהלה.
פרזות תשב קראו כלם בסערה.
מי יקום במקום "קדשו" נקרא.
בשליחות דמב"י כמו בימי עזרא.
יפרח מטהו נבחר ליעודו דמב"י.
לבנות מרחביה במצות "הרחיבי".
נפעם ונרעש בראותי עיני כלם בי.
חשתי ולא התמהמתי להביע כאבי.
רבותי קדושים מוסדי בנין עולם.
הן מגמתכם היא הסוערת בקרבי.
בקשו רחמים בעדי ובעד יעודי.
כלפי הקובעים כי דבוק רע בקרבי.
ידענו, עונים בקריאה אדירה.
ידענו צערך הרב ונפשך בצרה.
לכן נועדנו פה לומר לך ברורה.
אין בך לא דבוק רע ולא רוח רעה.
י-ה שוכן ב"ציון" שמך בה בחושבנא.
"רוח קדש" באבי"ב ימיך טהורה.
נחזק פעלך ועוזריך בחברה.
נתלוו כלם לברכת הסבא והגר"א.
קמה אלומתך ונצבה מטך יפרח.
כל אשר עושה יוסף ה' בידו מצליח.
וכלם פותחים בשירה "קומי אורי".
כי בא "אורך" כבוד ה' "עליך יזרח".
אף שמי ורשם אבותי ארבעה דורות.
נרמזו בזה הפסוק בגימטריאות.
ובמחזה עוד רבו אותות פלאות.
יודעי חן. תמכוני. לפתור הכוונות.השירה נמשכה בעוז ותעצומות.
ירושלים תבנה תשב תשב פרזות.
ה' חומת אש לה בשבתה פרזות.
ירושלם בנויה תשב פרזות.
והקול קומי אורי מכוון לקראתי.
מי ימלל רגשות שמחתי גם בכיתי.
ואומר אכן הנה קמה אלמתי.
זאת קראתי ותעוררני אמא משנתי.
עד כאן חלום יוסף ראשון בחזותי.
משמים הוראה לי לחזק שליחותי.
כאורים ותומים בלכ מצעדי פעולתי.
שום דבר לא יזיז משהו מאמונתי.
