סיפורה של הגברדיה הירושלמית הוא כנראה הסיפור המוזר ביותר עליו מספרים צאצאי משפחת ריבלין.
מדובר בארגון שמירה והגנה חרדי, שהוקם על ידי תלמידי הגר"א שעלו לארץ באמצע המאה ה-19, ופעל במשך עשרות שנים. הוי אומר, זהו ארגון השמירה הראשון בארץ, 100 שנים לפני "השומר".
כמעט כל החוקרים זלזלו בתיאורי מעללי הגברדיה, החל מהסופר החרדי בצלאל לנדוי ועד לפרופ' ישראל ברטל. לא רק שהכחישו את קיומו של הארגון, אלא שצחקו ולעגו לדמיון הפרוע של הריבלינים שציינו את שמות חברי הארגון, וידעו לספר בפרוטרוט על עשרות מתוך מאות פעולותיהם, והכל בשילוב תאריכים מדויקים ונתונים מרשימים.
בכל פעם שעולה על הפרק שאלת אמינות מסורת משפחת ריבלין, החל מ'קול התור' ועד ל'מוסד היסוד' (קורות הישוב הישן) מיד נשלפת הבדיחה: "נו באמת, זה אמיתי כמו הגברדיה…".
הקושיות של החוקרים הנן פשוטות:
א. מדוע עד לשנת ת"ש אף אחד לא מספר על קיומה של הגברדיה.
ב. מדוע אף אחד לא סיפר עליה, עד שבאה משפחת ריבלין – רש"ז ריבלין ופרופ' יוסף יואל ריבלין (אביו של נשיא המדינה).
ג. מדוע אין תיעוד כתוב מפעילותה של הגברדיה.
במאמר המובא כאן, אני מציג חומר נדיר המלמד על כך שבניגוד לדעת החוקרים אכן היה ארגון שמירה בראשית הישוב, שהוקם על ידי תלמידו המובהק של הגאון מוילנה.
ולא, לא קראו לו גברדיה. השם שלו היה בכלל בערבית: "השבאב".
חבריו היו מאומנים בלחימה, מצוידים בנשק, ואף היתה להם יחידת מסתערבים – מחופשים לערבים. לצד הפרטים העסיסיים אענה במאמר על שלושת התמיהות של החוקרים, שהצגתי לעיל.
לקריאת המאמר:
השבאב העברי – ארגון השמירה הראשון בארץ
