הרב החסידי ר' יחזקאל ינובר (מהעיר יאנאווא) היה מהמשפיעים החב"דיים הראשונים בעיירה הקטנה גריבה הסמוכה לעיר דוינסק. הוא נולד למשפחה של 'מתנגדים', אך עשה צעד אמיץ והגיע לליובאוויטש כדי להסתופף בצלו של האדמו"ר ה'צמח צדק'.
הוא ישב זמן רב בחצר האדמו"ר, וזכה לקרבה מיוחדת ממנו. בשלב מסוים שלח אותו הרבי ללמוד חסידות אצל רבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין, גאון עצום, מגדולי החסידים של שלושת האדמו"רים הראשונים בחב"ד.
למרות שהיה חסיד מובהק, הרב ריבלין למד תורה מפי רבי מנשה מאיליה, תלמידו המובהק של הגר"א, אבי ה'מתנגדים'. מירושלים היה נוסע הרב ריבלין לאדמו"ר ה'צמח צדק', והאדמו"ר היה יוצא לקראתו כששני נרות דלוקים בידיו. רבי אליהו יוסף היה זה שהקים את בית הכנסת 'צמח צדק' בעיר העתיקה בירושלים, הפועל עד היום.
אל תלמידו רבי יחזקאל ינובר היו מגיעים בחורים חב"דיים אשר מגמתם הייתה לעבוד בעד התפתחות החסידות בקהילה. מאז החלה רוח החסידות לנשוב בקרב עדת גריבה.
אחרי שנפטר ה'צמח צדק' היה נוסע רבי יחזקאל לאדמו"ר החב"די רבי שלמה זלמן מקאפוסט, והיה ה'משולח' שלו במשך עשרים שנה, ולכן נקרא "החוזר מקאפוסט".
בעיירה זו התגוררה משפחת קוק. האב, ר' שלמה זלמן הכהן, היה חניך ישיבות ליטא, וכך גם אבות אבותיו. האם, פערא זלטא, גדלה במשפחה חב"דית. כשנולד בנם אברהם יצחק (איצל'ה) ביקש האב למשכו לדרך הגר"א, ואילו האם דרבנה את בנה לטעום ממשנת החסידות, וחלמה שיהיה רבי חסידי. כשהכניסוהו לברית לקחה אמו כפתור מאדרתו של האדמו"ר החב"די ה'צמח צדק', ותפרה אותו בכתונת התינוק לשם סגולה. כן חבשה לראשו כיפה מיוחדת, שאותה לבש ה'צמח צדק'. את שני הפריטים קיבלה במתנה מרבי יחזקאל. לימים האמינו חסידי חב"ד בגריבה שהמגע הקבוע הזה בין העולל לבין לבושו של הרבי, אכן השפיע על התפתחותו ונטייתו של ר' אברהם יצחק קוק לכיוון החסידות.
אמו הרבנית קוק היתה בתו של רבי רפאל, תלמיד ישיבת וולוז’ין אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר ה'צמח צדק'. רבי רפאל, סבו של הראי"ה, הוא זה שהקים את השטיבעל החבד”י בגריבה, והוא שהזמין אליו את רבי יחזקאל ינובר. הוי אומר, התקרבותו המעשית של הראי"ה למשנת חב"ד ולהווי החסידי, התרחשה הודות לזרע שטמן סבו רבי רפאל בעיירה גריבה.
בהיות אברהם-יצחק קוק כבן שש היה קובע מקומו ב'סעודה שלישית' אצל חסידי חב"ד בעיירה, שהיו יושבים בבית התפילה של רבי יחזקאל ינובר. באפלולית של דמדומים היו משתפכים בניגונים חסידיים, ואלו הרנינו את נימי הנשמה הרכה של הילד, וליבו בו ניצוצות של תורת חב"ד ורזיה.
החסידים קיוו כי הילד המוכשר אברהם יצחק יצמח ויהיה חסיד-חב"ד גדול. הוא היה מקשיב בכוונה גדולה לאמרי התורה החסידיים ולניגוני הדביקות המעוררים. באותן שבתות שמע הנער את שיחותיו של “החוזר מקאפוסט” והושפע מהן רבות.
אך לא רק בשבתות טעם הנער ממעיינותיה של תורת חב"ד. גם בימות השבוע למד בשקיקה את ספר ה'תניא' ואף את ספרי ה'נועם אלימלך' וה'קדושת לוי'. הוא ידע שאביו לא מרוצה מכך, ולכן החביא את הספרים מתחת לכרית, והציץ בהם בהיחבא.
