ר' יושעה ריבלין: דברי שלום ואמת

פרוד הדעות בינינו ובין אחדים מהעוסקים ברעיון הישוב בא"י הביא לידי מלחמת דברים בכתב ובדפוס, אשר לו היתה מתונה כמשפט הביאה לברור הדברים וממילא גם להשתוות הדעות שהיא המטרה הרצויה, אך למורת רוחנו ראינו ובאנו לידי הכרה, כי הנלחמים משני הצדדים נדעכו בחומם ממקומם, ועברו גבול המתינות וקרירות הרוח אשר מלחמת דעות כזו דורשת מידי לוחמיה, ואף גם נספחו אל הנלחמים האלה שאר מיני לוחמים, שמהם אינם מוכשרים כלל לדבר זה, ומהם שאין כוונתם טהורה, ואשר הסבו את פני המלחמה ותהי למהומה ואנדרלמוסיא וחדלה להיות מלחמת הדעות ותהי למלחמת דברים חדים ונמרצים, דברים מרים ומרעלים.

הדבר הזה הסב חלול השם, בזיון וקצף גם יחד, כי יש אשר למדו ממנו לשנוא ולהשניא חלילה את הרעיון של "חבת-ציון" העולמית כשהיא בפני עצמה, מה שלא עלתה על דעתנו מעולם, ויש אשר בדָמותם כי שונאים אנחנו את הרעיון ההוא, הפכו את צור חרבם לעומתנו וחרפו ובזו את ירושלים ואת רבניה וחכמיה ומנהליה וישימו את כבודם כעפר לדוש. והכל יודעים כי עלילת שוא היא משני הצדדים, כי ב"ה אנו כנים, ויש ביד איש ואיש בהעוסקים בצרכי צבור פעה"ק ירושלים ת"ו לאמר בפה מלא: "בור לבבי ונקיון כפי רואה אלקים ויוכיח!" ואף גם לא שונאים אנו לרעיון חיבת ציון העולמי כי אם להיפך, מאוהביו הנאמנים אנו, ולא זו בלבד אלא כי גם ממקדישיו ומעריציו אנחנו, ולא זו בלבד אלא כי מיוצריו ובוראיו אנחנו ומראשי מוציאיו אל הפועל, כאשר יעידו עלינו העדים החיים והקיימים, הם הפרוורים הרבים העוטרים את ירושלים מסביב אשר אנחנו הח"מ [החתומים מטה] היו הראשונים לייסד האגודות האלה, והם המושבות "פתח תקוה" ביהודה, ו"ראש פנה" בגליל שהתכוננו על ידי בני אה"ק הנקראים בפי מבזיהם בשם אוכלי החלוקה, ורק אחרי שהתכוננו שתי המושבות האלה, אחרי שנראה ראשית התגשמות הרעיון לפעולה על ידי בני הארץ הקדושה עצמם, אז החל אותו הרעיון לצמוח בחו"ל, ומי היו מיסדי "פתח תקוה"? עוד הפעם אנחנו, ודוקא מהחתומים מטה!

ואל יאמר אדם חלילה כי תוהים אנו על הראשונות, אדרבא, עדיין במקומנו אנו עומדים וכל נפשנו וכל לבנו נתנו לאותו הרעיון, וה' הרואה ללבב הוא הרואה עד כמה שמחים אנו על כל צעד ושעל שמתקדם בו אותו הרעיון להלאה לטוב ולברכה. – אך זה הוא ממשפט המלחמה כי יבקש הצד האחד להזיק לשכנגדו בכל אשר תמצא ידו ויש גם נגד הוכחת לבו, ובראותנו כל זאת ובהעלותנו על לב כי גדול נזק המלחמה הזאת מתועלתה, כי ירבה על ידה חלול השם ויתגבר כח השקר בעולם, לכן באנו בהסכמה עם ראשי ועד הפועל לחברת התמיכה שביפו והחלטנו משני הצדדים כי חפצנו לשבת מריב והחלטנו להודיע הסכמתנו זאת גלוי לכל ישראל, ולבקש מכל איש לאיזה דגל שהוא נמנה: לחדול ממלחמה לא מועילה, כי אם כאיש אחד ישום איש איש לבו לעשות ולפעול במקצוע טובת הכלל שהוא עוסק בו, להרימו ולשכללו עד מקום שידו מגעת ולהזהר בכל זהירות לשפר מעשיו לבלתי תת תואנה לתלונות ולמחלוקות, ובכן בקשתנו שטוחה לפני עורכי מכה"ע [מכתבי העת] מאיזה דגל וצבע שהם כי לא יתנו מקום מעתה לדברי הריב כלל ומכל שכן לדברי הנרגנים מעוררי מדנים, אשר ניחא להו במחלוקת ומהומה למען תמצא ידם לצוד את צידם במים העכורים, והכול על מקומו יבא בשלום.

[המגיד, ג' באייר תרנ"ו].