"ניוטון של דורו", מוכר קפה בירושלים, ומחשב גימטריאות: סיפורו המדהים של 'בעל הפרטים'

בשנת תרמ"ו (1866) פורסמה מודעה תמימה בעיתון הירושלמי 'חבצלת':

"אני מודיע אל שכני וידידיי, ואבשר בקהל… אדם הטוב הרוצה קאפע [-קפה] טובה, דאינו מעורב גם דאינו מזויף, ושנטחנה הדק הדק, הוא יכול להשיג אצלי דוד כהן".

לכאורה – פרסומת סטנדרטית לקפה, ותו לא. למראית עין אין לפנינו שום דבר חריג בתוכן המודעה. כמוה נדפסו מודעות רבות בגיליונות העיתונים בארץ באותה תקופה. אך למעשה, הטקסט התמים הזה מכיל בתוכו סוג של צופן. המעוניינים לפצחו יידרשו לפצחו, אם בכלל הדבר אפשרי. את הצופן הזה, שמנויי 'חבצלת' הכירוהו היטב, אני מתכוון לחשוף בפניכם להלן.

המודעה הזאת מכילה ארבעים ושנים משפטים, חלקם קצרים וחלקם ארוכים. בכל המשפטים הללו טמון "קוד סודי", והוא: 646. אם תפתחו בגוגל 'מחשבון גימטריה', תגלו בו להפתעתכם שכל אחד מהמשפטים המרכיבים את הפרסומת (שציטטתי רק קטע קצר ממנה) מכוון בגימטריה: 646.

"קונה אצלי זוכה למצוה כי דל אנכי, ואני וילדי אנו מסובלים ברעב, זה הרעב הוא הכריחני לזה… ועסקים אחרים אין לי, איני גבאי בישיבה ב'עץ חיים', ואני הדיוט ואיני בעל חשבון… מְספרי לא ארוויח… גם כי הפסדתי בזה, ואני מעיד על עצמי כי הדיוט אנכי, אבל זה אבטיח כי בהקאפע ימצאו טעם טוב, הגם כי אני זקן וחלוש, אם כל זה אנסה לטחון הקאפע, ואולי אמצא לחמי בזה אם יברכני ה'".

כל משפט בפרסומת הזאת עולה בגימטריה: 646.

אבל למה? מהי משמעות המספר הזה? ולמה טרח מוכר הקפה הירושלמי לכתוב את המודעה המסחרית לפי חשבונות גימטריה?

לולי תורתך שעשועי

ר' דוד הכהן נולד בווילנה בשנת תקצ"ו. ווילנה נודעה אז כמגדלור של תורה, השכלה וחיבת ארץ ישראל. את שנות ילדותו הוא העביר בווילנה, ובהיותו בחור כבן עשרים החליט ר' דוד לעלות ארצה, כנראה בגפו. בהגיעו לירושלים נשא לאישה נערה ושמה רבקה, נכדתו של ר' דוד יעלין, מאבות ההתיישבות החקלאית בארץ, ואבי משפחת ילין הירושלמית. ביתם של בני הזוג ר' דוד ורבקה הכהן היה ספוג באהבת ארץ ישראל, ולכך נשוב בהמשך.

ר' דוד ובני משפחתו חיו בדלות ובאביונות, כמו רבים מבני הישוב הישן באותה תקופה. מציאת עבודה הייתה דבר מאתגר מאוד, ור' דוד, שסבל מלקות ראיה, היה מאותגר כפליים. גם עסק טחינת הקפה שבו עבד עד יומו האחרון, לא פתר את המצב הכלכלי הקשה. את נחמתו הוא מצא בלימוד התורה. "לולא תורתך שעשועי – אז אבדתי בעוניי".

והתורה אכן הייתה לו מקור שעשועים. לא רק לו, אלא לכל הירושלמים, אלו שמחוץ לחומה, כמוהו, ואלה המתגוררים בתוכה. אך לא רק הם נהנו משעשועיו – אמריו המחוכמים נפוצו לרחבי העולם היהודי.

ביושבו בבית המדרש, תוך כדי לימוד, היה רבי דוד כותב סיכומים מתוך הסוגיות שלמד. מתוכם הוא הדפיס כמה ספרים נכבדים, חלקם בבית דפוסו של ר' יואל משה סלומון, ידידו הקרוב, וחלקם אצל א"מ לונץ כבד-הראיה.

חיבוריו של רבי דוד הכהן מווילנה זכו לביקוש לא רק בירושלים אלא נשלחו לרחבי העולם היהודי, וכל מי שקרא בהם מילא פיו שחוק ועליצות. הספרים הם רציניים מאוד, מהם העוסקים בענייני הלכה חמורים ומהם גדושים במוסר ובתוכחה, ולמרות זאת בלתי-אפשרי לקרוא בהם שורה אחת מבלי לחייך. אביא לפניכם כמה ציטוטים מהם, ומיד תבינו את פשר השעשוע.

עיר דוד

באותה שנה שבה פרסם את המודעה על עסקי הקפה, פרסם ר' דוד הכהן כרך מתוך חיבורו 'עיר דוד'. הכרך עוסק בענייני מוסר, דינים והלכות פסח.

"אני משליך יהבי על ה' דאבטח בו, הוא בטובו יברכני ויצליחני ויזכני, למכור הפרי, וה' הוא יברכך ספרי, ברכת ידי, הצלח בצאתך, ואף תצלח בבואך…".

כל אחד מהמשפטים כאן, עולה בגימטריה 646.

למעשה, כל משפט שתבחרו בספר (מתוך מאות ואולי אלפי משפטים) עולה בגימטריה: 646. מה משמעות המספר? התשובה עשויה להישמע לכם מוזרה: 646 = תרמ"ו, השנה שבה נדפס הספר.

בגוף הספר מודה המחבר לאנשי חסדו ומיטיביו:

"גם הרב הגאון סלאנט מטיב עמי, וכן הרב החכם מ'[יכל] פינס זוכה בי… וגם הרֵע ליב לאמזער [- ר' אריה ליב הורביץ, ממייסדי נחלת שבעה], הוא ואהובי רבי יואל משה, סבבו לקבץ [ממון] בשבילי".

כן, גם כאן כל משפט הוא בסכום של 646, כמניין תרמ"ו.

על השקפתו של המחבר בעניין הערך של 'תורה ועבודה' נוכל להסיק מדבריו בסוף הספר, בהם הוא מבקר את העסקנים הגורמים לנערים בירושלים להשתעמם ומתוך כך לחטוא: "אין דבר טוב כמו הלמוד עם המלאכה, ואף אין גרוע בעולם כהבטלה".

ספר מיוחד זה, שאין דומה לו בכל הספרות התורנית מאז ועד היום, קיבל הסכמות לא רק מרבני הישוב הישן, אלא גם מהרב יחיאל מיכל פינס, חובב ציון, עליו סיפרנו בשבועות הקודמים. בהסכמתו הוא מתאר את אופיו של המחבר:

"הנה זה האיש אשר לפניכם, הנה ידענוהו מיום שבאנו פה כי הוא ת"ח גדול שוקד על לימודו והוא מרובה באוכלוסין של תחלואים רעים, וטף לרגליו שעליו לפרנסם… ממש אין לחם בבית, וכל בני ביתו יושבים בתענית. ויקרת רוחו לא תתנהו אפילו להתאונן הרבה, ד' ברא לאיש הזה לב שמח וגם בצרתו לא יחדל שחוק, אבל אם הוא שוחק אנחנו בוכים, כי צער גדול הוא לראות איש כמוהו בהאבקו יום יום עם שר של העניות. מלאכת יד אין לאיש הזה, כי לא חינוכו ולא כוחו הכשירוהו לזה, ואולם ד' חננו כוח מחשב מהיר וברגע אחד ומבלי כל עמל יברא גימטריאות ונוטריקון וכיוצא בזה. ואת הכוח הזה אשר לא יגזול אפילו שעה קלה מלימודו [!] עשה לו לקרדום להוציא ממנו מחייתו, ומדי שנה בשנה ידפיס מחברת בשם 'עיר דוד' המדברת עניינים שונים ועל הלכות שונות והכל 'בפרט השנה'".

את דבריו חתם פינס כך: "אלה דברי הצעיר הכותב וחותם פה ירושלם בירח אדר שני שנת "להקריב ביכורי נדבה", "תנו לו בעין טובה", "יעטרהו רצון"…

פרי עץ הדר

רבי דוד היה מהמחברים הפוריים ביותר בארץ בתקופתו, ואולי הפורה ביותר. מדי שנה נהג לפרסם כרך תורני, בדרך כלל תחת השם 'עיר דוד'. חלק מחיבוריו אבדו במשך השנים, אך לפי הידוע לי כבר בשנת תרל"ז הוא התחיל לפרסם, ואת חיבורו האחרון הוא פרסם בערוב ימיו בשנת תרס"ח. כל הספרים הללו, על רבבות משפטיהם, מכוונים בגימטריה לפי השנה שבה נדפסו.

כך למשל בספרו האחרון, 'פרי עץ הדר'. רבי דוד הודיע בשערו כי "בו מבואר דינים השייכים לאתרוג בכלל ובפרט, כי כל הלכה מייסד בפרט בשנת תסח"ר, ונלווה לזה לוח ירושלמי, עם 'פרטים' מלוקטים מהתנ"ך משנת תרס"ט".

בספר זה, וכך בכל ספריו האחרים, פרסם המחבר לוח 'פרטים' של השנה הנוכחית, כלומר פסוקים שמתאימים בגימטריה למספר אותה שנה לפ"ק. אולי יש צורך להסביר את המושגים: 'פרט', פירושו מניין השנים לבריאת העולם. 'לפרט קטן' (לפ"ק), הכוונה: תשפ"ג. 'לפרט גדול' – ה'תשפ"ג, כלומר עם מניין האלפים.

"כר' אייזיק ניוטון בדורו"

גם בפרסומות על ספריו, וכן במאמרים פובליציסטיים שפרסם בעיתונות הארצישראלית, הקפיד רבי דוד על גימטריות מדויקות – כל משפט שיצא מעטו הנו מכוון לגימטריה המתאימה לשנה הנוכחית.

אחת הפרסומות הללו התגלגלה לידיו של אחד מכתבי העיתון 'הצפירה', שנדפס בפולין. הוא הביע את התלהבותו מגאונותו של רבי דוד, והביע את הצער על כך שהעם היהודי לא דואג לנצל אותה כדבעי. "מי יודע, אולי ר' דוד הכהן מתימתיק [-מתימטיקאי] היה [עשוי להיות] בתוכנו, ואולי היה ראוי לאותה איצטלה כארכימדס בשעה שעלה מן הרחצה או כר' אייזיק ניוטאן בדורו. וחזי מאי עלתה ביה? עומד הוא על פרשת דרכים על קרן [עיתון] 'הצבי', וככהן המחזר על הגרנות ישפוך את לפקי"ו על כל עובר…".

רבי דוד נודע בירושלים בשם 'בעל הפרטים'. את התואר הזה הוא נהג להוסיף לחתימתו. אך בעיניי, הכינוי הזה, שאמנם מתאר יפה את כשרונו, לא מבטא את מהותו. יותר ראוי לקרוא לו: 'בעל השעשועים'. ואכן בכל מקום שאליו הגיע רבי דוד, היו הבריות מתמלאים שחוק לשמע דבריו שהיו תמיד עמוסים בגימטריות מופלאות ונהדרות.

שנת קיבוץ גלויות?

מעט מאוד ידוע לנו על חייו של האיש הגאוני-כשרוני הזה, רבי דוד הכהן. בספר שהדפיס בשנת תרל"ט כתב: "אור עיני אין עמדי, מסרתי מילותיי לשליח, הוא החכם המגיה, והוא יסדרם על מכונם וגם הוסיף נופך משלו". בשל קשיי הראיה הקפיד למסור את חיבוריו להגהה, שלא יפלו בהם טעויות. שנתיים אחר כך, בשנת תרמ"א, נדפס כרך נוסף של 'עיר דוד', ובו מופיע גם מאמר ארוך פרי עטו של המגיה. אמנם המגיה חותם את שמו: אלימלך יהושע הכהן, אך דמותו עלומה לחלוטין ואינה ידועה משום מקום אחר, מה שמביא אותי לחשוד שיש איזשהו קשר משפחתי בין שני הכהנים הללו, המחבר והמגיה…

בהמשך דבריו כתב המגיה דברים שחושפים מעט את כוונתו הסמויה של המחבר בספריו. מה הסיפור שלו עם הגימטריאות? האם יש כאן רק מעשי-שעשועים לבדר את הקוראים, או משהו מעבר לזה?

"אכתוב מעט מן המעט, מה שאמרתי או מה ששמעתי מפי המחבר", פותח המגיה את דבריו. את התועלת שברשימות ה'פרטים' (גימטריאות לפי השנה) שמכין המחבר היא עבור הקורא, "שלא יתפתה אחרי הכסילים שאינם רגילים במקרא וכאשר יזדמן להם פעם אחד להתבונן במקרא וימצאו פסוק אחד שעולה מספרו כמספר שנה שעומד בה, ומקרא זה נכבדות מדובר בו מענייני הגאולה, אז ברור אצלו כי דברי המקרא יקוים בשנה זו ובניין בית המקדש וביאת משיחנו ויאכל שלל הגויים".

"ומה גדלה שמחת הכסיל הזה כי לשמחת לבבו שמעה אוזנו כי בעיר פלוני יש איש הרוח המתפאר לומר עליו שהוא משיח בעצמו … ומאמין בו באמונה שלמה, ובפרט כשמספרים עליו שהוא מראה אותות ומופתים באדמת בני חם, והשמחה תתרוצץ בקרבו עד כי מספר גם לאשתו ולבניו ברוב שמחה כי בשנה זו יהא קיבוץ גלויות וידאו על כנפי נשרים לאה"ק… וגם מתחיל לפתות לבני אדם אחרים ומעט מעט נמשכים אחריו".

"וידוע לכל כמה גזירות רעות ושמדות הביאו על בני ישראל אלה הכסילים שהאמינו במשיחי השקר, ובעוה"ר גם כמה חכמים וחסידים נתפתו אחריהם כמו בזמן ש"צ שר"י… וסיבה גדולה לזה וזו היא, יען כי המשיחים האלו יגידו להמון העם איזו מקראות של ענייני גאולה העולה כמספר שנה זו…".

"אמנם הרגיל לקרוא בכל שנה ושנה פסוקים העולה כמספר שנה זו ורואה כי זה הבל ואין בה ממש, יען כי רואה בכל שנה נמצאו פסוקים המורים על רע ר"ל וכן על טוב, ויבין ויאמין בדברי חז"ל כי כלו הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, ושב ורפא לו ויקויים על ידי כל העושה מביא רפואה וגאולה לעולם".

"והנה לסיבה זו אני משתדל בכל שנה ואני מדבר על לב המחבר שידפיס קונטרס קטן ויקבץ בו איזו מקראות מתנ"ך העולים כמספר שנה זו, וגם לספר לאחינו מצב עירנו והסיפור יהא מיוסד בהמשך פרטים מלשון הקודש או בלשון גמרא העולים כמספר שנה זו. והנה אם גם בכל שנה אני מוכרח להשתדל ולדבר על לב המחבר עד שימלא רצוני".

הדברים הללו שכתב המגיה נזכרים במפורש על ידי המחבר עצמו בשער ספרו 'עיר דוד' שהדפיס בשנת תרל"ט. לדבריו, הוא הקפיד לנסח את כל משפטיו לפי מניין השנה, כדי "להוציא מלבות בני אדם המתפתים… וכשרואים פרט טוב חושבים לודאי כי כבר הגיע הקץ… וכל השנה מחכים לזה בכליון עינים, וכשיצתה השנה אזי הם בפחי נפש ורבים מתפקרים מזה ויוצאים מן הכלל, לכן הבאתי איזה פרטים לדוגמא להראות כי בכל שנה יש פסוקים המורים על הטובה והיפוכם".

כיסופים לגאולה

התופעה הבעייתית שכנגדה נלחם רבי דוד הכהן באמצע שנות הת"ר, שרירה וקיימת עד היום. קיימת משיכה גדולה למיסטיקה בגרוש, לגימטריאות ונוטריקונים בעל אופי משיחי שאין מאחוריהם דבר. כך למשל לקראת שנת תשפ"ג עברו ברשתות החברתיות הודעות נרגשות: "תשפ"ג – ת'הא ש'נת פ'עמי ג'אולה'!". כל בר-דעת מבין שאין שום משמעות בנוטריקונים מעין אלו, או בגימטריות שמתאימות למספר השנה. כל אחד מוצא ב'תשפ"ג' בדיוק כהרהורי לבו.

את כשרונו הגאוני לחשב גימטריאות ניצל רבי דוד דווקא כדי להראות את חוסר המשמעות שלהן, את הלהטוטים הרבים שאפשר לבצע בהן עד בלי גבול, כדי שאנשים לא יסתפקו בעיסוק בטפל, אלא יתמקדו בעיקר – הבאת המשיח והחשת הגאולה.

רבי דוד היה מלא בחיבה ובתשוקה לארץ ישראל, וערג כל ימיו לגאולה ולביאת המשיח. מסופר, כי פעם שמע רבי דוד כי 'מתקני הדת', היהודים המתבוללים באירופה, מחקו בסדרי תפילותיהם את התפילות על ציון וירושלים. ענה אמר: "לא עליהם אני מתפלא, שכן מה שמחקו תחילה בלבם מחקו אחרי כן בתפילתם. על מי אני מתפלא? על אלה שמחקו בלבם ולא מחקו אף בתפילתם. ואלה מרובים מן הראשונים, ואם תמצי לומר – אף גרועים מהם. ועליהם אני אומר: הלוואי ומחקו בתפילתם ולא מחקו מלבם".

היורש

בשנת תרנ"ג הדפיס רבי דוד את חיבורו 'לימודי מקוואות' – דיני מקווה. כל המשפטים בספר מיוסדים על פרט השנה – תרנ"ג. הכל, כמובן בלי מחשבון. בשער הספר מציין המחבר: "גם בני ס' פייבוש הכהן עזרני בממונו ובכוח אונו והונו, ועזרני הרבה במלאכה".

בפתח הספר מופיעה הקדמה ארוכה בת עשרות משפטים, מאת בן המחבר:

"אנכי הקטן פייבוש, בן להאיש המחבר, זו אבקש ממך אדון נכבד, אני הדל שולח לאדוני המנחה…". והוא חותם: "כה דברי פייביש, בן כבוד אבי המחבר רבי דוד כהן, מזרע אהרן הכהן".

אני מנחש מה אתם שואלים, והתשובה היא חיובית: כל המשפטים הללו עולים כמניין 653 – תרנ"ג…

אם נחשוב על כך, נרגיש פלא בדברים. בהנחה שההקדמה אכן נכתבה ואף נוסחה על יד הבן פייביש (שהיה אז כבן 22 בלבד), נצטרך לומר כי הוא ירש את כשרונו הגאוני של אביו! אם כן הדבר, מעניין מה זה אומר מבחינה מדעית על המוח האנושי.

דבר כשרונו של פייביש הצעיר החל להתפרסם בירושלים, עד שהחלו לכנותו "בעל הפרטים" – התואר בו כינו את אביו. מעשי אבות – סימן לבנים.

לא רק את הכישרון השכלי ירש פייביש הכהן מאביו, אלא גם את האהבה הגדולה לארץ ישראל. מהוריו ומזקניו, אנשי משפחת ילין הוותיקה, הוא ירש את המרץ לעסוק ביישוב הארץ ובניינה. לצד עיסוקיו המשפחתיים וטרדות הפרנסה הוא הקדיש את חייו למען ישוב ארץ ישראל, והיה דמות בולטת בבנייה של העיר העברית הראשונה.

למרות זאת, אם תחפשו את השם 'פייביש הכהן' בספרי ההיסטוריה, לא תמצאו דבר. יש אמנם כמה ספרים שבהם הוא אמנם נזכר, אך בשם קצת אחר. בספרים אלו כמעט לא תואר הרקע שבו גדל, בתוככי הישוב הישן. דמותו המקורית כתלמיד-חכם או כ'בעל הפרטים' (השני), אינה מתוארת כלל.

במאמר הבא נספר על דמותו הנשכחת של ר' פייביש 'בעל הפרטים', החקלאי הציוני, הבונה והמייסד, ומה עלה בגורלו.